מלקטת: דצמבר 2009

עיוות משמעותה של החלטת מועצת הבטחון מס' 242 (1967)

פרופ' רות לפידות - מבכירי המשפטנים בתחום הבין-לאומי – עסקה רבות במחקריה בתחומים הנוגעים למעמדה של ישראל ולגבולותיה, ובין השאר בחנה את זכויות המעבר במצרי טיראן ובתעלת סואץ, ודנה בשאלות של ריבונות ואוטונומיה. בשנים האחרונות מחקריה מתמקדים במעמדה המשפטי של ירושלים, והיא מומחית בעלת שם עולמי בתחום. פרופ' לפידות מילאה שורה של תפקידים דיפלומטיים בשירות המדינה, וייצגה את ישראל בין השאר בעצרת האו"ם, במשא ומתן לשלום עם מצרים ובשיחות הראשונות על האוטונומיה הפלסטינית. מתוך דף קורות חיים באתר מקבלי פרס ישראל בשנת תשס"ו

פרופ' לפידות הכינה מסמך בשם: "עיוות משמעותה של החלטת מועצת הבטחון מס' 242 (1967)" ובו היא מנתחת את העיוותים שהיא מוצאת בהתייחסות ל"אחת ההחלטות של האו"ם שמרבים לצטט אותן בקשר לסכסוך הערבי-ישראלי והיא החלטת מועצת הבטחון מספר 242 מנובמבר 1967"

המשך רשימה

זכות השיבה

כחלק ממימוש "הזכויות הצודקות" של הפלשתינים היא הזכות לשיבה לתחומי מדינת ישראל וזאת לטענתם זכות שמעוגנת במשפט הבינלאומי. בעיקר הם מסתמכים על החלטת העצרת הכללית של האום 194 III שהתקבלה ב- 11.12.1948, ובעיקר על האמור בסעיף 11 להחלטה זו:

The refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbors should be permitted to do so at the earliest practical date, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return, and for loss or damage to property which, under the principles of international law or equity, should be made good by the government or authorities responsible

ובכן, על פי המשפט הבינלאומי אין לפלסטינים זכות לשיבה אזרחית

המשך רשימה

Why I Support the State of Israel

Written for Hadasah on 10-15-2001

By Nonie Darwish

After 9/11 I was horrified, angry and disappointed at the Middle East culture where I grew up. The country that has given me shelter, protection and hope is under a monstrous attack from the Middle East. No one is taking responsibility for this insanity, but people were celebrating in the Arab street! The U.S. and the West are finally realizing what we are truly up against. Our civilization and liberty are under attack by Arab dictatorships who use some lost souls for terrorist acts to accomplish their mission. They first claimed Arabs did not do it and asked the US to prove who did it. When the US published the names of the 19 Arab terrorists, mostly Saudis headed by an Egyptian, they then shamelessly said that 9/11 was an Israeli conspiracy!!

המשך רשימה

נוני דרוויש - Nonie Darwish

ב-11 ביולי 1956 הגיע למשרדו, גנרל מוסטפה חאפז, ראש המודיעין המצרי בעזה, ליום עבודה שיגרתי שכלל פגישות עם סוכנים והכנת מבצעים נוספים נגד ישראל. על שולחנו של מוסטפה חאפז היתה מונחת חבילת-נפץ שנשלחה בידי המודיעין הישראלי באישורו של הרמטכ"ל משה דיין. בישראל הגיעו למסקנה כי רק פגיעה אישית במוסטפה חאפז תגרום להפסקת הטרור מעזה.

באותה שעה, נוני, בתו בת ה-8 של גנרל מוסטפה חאפז, בילתה עם חברותיה בבית-הקולנוע המקומי במרכז עזה. בזיכרון של ילדה קטנה, נוני אומרת כי הפיצוץ שקטל את אביה אירע בסביבות השעה 18:00, שכן היא וחברותיה שמעו את הפיצוץ העז כפי ששמעו זאת מרבית תושבי עזה. בדו"ח ועדת החקירה המצרית נאמר כי גנרל מוסטפה חאפז מת מפצעיו בשעה 5 לפנות בוקר. נוני זוכרת כי אביה מת מפצעיו בסביבות השעה 12 בלילה.

50 שנה לאחר מכן, בתחילת יוני 2006 נחתה בישראל, ולא בפעם הראשונה, גברת נוני דרוויש (Nonie Darwish) בהזמנת "המכון הבינלאומי לחקר באנטישמיות ע"ש וידאל ששון". גב' דרוויש הוזמנה כדי לשאת נאום מיוחד בכנס בינלאומי שדן ב"אנטישמיות, רב-תרבותיות וזהות אתנית" שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים. גב' דרוויש נשאה דברים בשם ארגון הנקרא "ערבים למען ישראל", אותו הקימה לפני שנים אחדות.

המשך רשימה

אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית

"המצב שעמד בפני במחקר... היה בעל שונות גדולה אף יותר; אל מול מה שעל פניו נראה כאַיִן, רִיק. ככל שחיפשתי גיליתי ששונותה של התופעה בהקשר הישראלי-פלשתיני מתגלמת בעיקר בחוסר, בנדירות, באי התקיימות. מכאן, ניסיתי להבין מדוע וכיצד ממדים של אלימות מינית נדירים יחסית בקונפליקט הישראלי-פלשתיני".

טל ניצן יצאה לחקור מה לא בסדר בתמונה, הרי לא יתכן ש'הכיבוש' לא משחית, שהחייל הישראלי אינו קלגס. משהו מפלצתי ודאי מסתתר מאחורי התופעה המשונה הזו של העדר, חוסר, נדירות של אלימות מינית בקונפליקט הישראלי פלשתיני. יצאה וערכה מחקר. המסקנה כמובן לא הפתיעה אותה: החייל הישראלי לא אונס פלשתיניות לא כי הוא מוסרי ח"ו אלא כי הוא גזען מן הסוג הנמוך ביותר, הוא פשוט לא רואה בהן נשים, אפילו לא בנות אנוש.

המשך רשימה

אירשאד מנג'י

אירשאד מנג'י נולדה ב-1968 באוגנדה תחת משטרו של אידי אמין. הגיעה לקנדה עם הוריה בהיותה בת 4, שם היא למדה במדרסה. הצטיינה בלימודיה אך סולקה ממנה, לדבריה, משום ששאלה יותר מדי שאלות חתרניות. בכל זאת היא המשיכה ללמוד אסלאם בספריות ציבוריות ואצל מורים ערבים.

בהמשך הועסקה כיועצת לחבר פרלמנט, אחר כך כמזכירת העיתונות של השר של אונטריו לענייני נשים וככותבת נאומים למפלגה הדמוקרטית החדשה. בשנת 1992, בהיותה בת 24, החלה ללכתוב מאמרי מערכת למגזין "אוטווה סיטיזן", ובכך הייתה לאדם הצעיר ביותר שמונה כחבר במערכת יומון קנדי כלשהו. את תפקידה עזבה כשחזרה לקריירה פוליטית כאישה הראשונה שהנהיגה מפלגה קנדית. אז כתבה את ספרה הראשון "לסכן אוטופיה: על סף דמוקרטיה חדשה" שיצא לאור ב-1997.

במקביל לפעילותה הפוליטית הפיקה והנחתה כמה תוכניות טלוויזיה בנושאי מדיניות ציבורית. והיא משמשת כחוקרת ומרצה אורחת בכמה אוינברסיטאות מובילות בארצות הברית ובאירופה. מנג' מיודדת עם הסופר סלמאן רושדי, כמוהו קיבלה מכתבי איומים רבים. עד כאן מתוך ויקיפדיה.

עיקר פרסומה הגיע מהספר פרי עטה "הצרה עם האיסלאם".

המשך רשימה

הצרה עם האיסלאם מאת אירשאד מנג'י

"כוחה של תבונה" מאת אוריאנה פלאצ'י

המלחמה התרבותית שמנהל האיסלאם נגד העולם המערבי היא "הקנוניה הגדולה והבזויה ביותר, שבמעשי נכלולים אידיאולוגיים... שעולמנו רקם מימיו. מולו עומדת אירופה של מנהיגים חסרי כבוד ושכל...של אינטלקטואלים חסרי הדרה ואומץ לב". אוריאנה פלאצ'י במיטבה

פרק מתוך הספר "כוחה של תבונה" מאת אוריאנה פלאצ'י, שיצא לאור בהוצאת דביר (2006), פלאצ'י עיתונאית איטלקית, שבתפקידה ככתבת מלחמה סיקרה את רוב הקונפליקטים של ימינו: מווייטנאם עד למזרח התיכון.

המשך רשימה

קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948 מאת יואב גלבר

מלחמת אוסלו: אנטומיה של הונאה עצמית, מאת: אפרים קארש

ב 30- בינואר 1996 נועד ערפאת לפגישה סגורה עם כארבעים דיפלומטים ערבים בטרקלין שפיגל המפואר בגראנד הוטל בשטוקהולם, ובה חשף את חזון ה"שלום" שלו.
"אנו מתכננים לחסל את מדינת ישראל ולהקים מדינה פלסטינית טהורה", אמר.
נעשה את חייהם של היהודים בלתי-נסבלים באמצעות לוחמה פסיכולוגית והתפוצצות אוכלוסייה. יהודים לא ירצו לחיות בין הערבים ... הם יוותרו על בתיהם ויהגרו לארצות-הברית. אנו הפלסטינים נשתלט על הכול, כולל כל ירושלים.
[ראש הממשלה] פרס ו[השר יוסי] ביילין כבר הבטיחו לנו את חצי ירושלים. גם רמת הגולן כבר נמסרה, בכפוף לכמה פרטים קטנים. וכאשר היא תוחזר, לפחות חצי מיליון יהודים עשירים יעזבו את ישראל.
"אני לא צריך יהודים. הם היו ונשארו יהודים", סיכם ערפאת. "אנו זקוקים עכשיו לכל העזרה שאנו יכולים לקבל מכם במלחמתנו למען פלסטין מאוחדת בשלטון ערבי".

המאמר פורסם בשנת 2003 ע"י מרכז בס"א, אוניברסטית בר אילן. ב 2004 יצא ספרו של אפרים קארש 'ערפאת - האיש ומלחמתו בישראל', שהוא הרחבה של הנושאים בהם דן במאמר.

מתוך המבוא

באוגוסט 1968, כשנה לאחר נצחונה המדהים של ישראל במלחמת ששת הימים, וחודשים אחדים בטרם מונה ליושב-ראש אש"ף, הגדיר יאסר ערפאת את מטרתו האסטרטגית של הארגון כ"העברת כל בסיסי ההתנגדות" ליהודה, שומרון, ורצועת עזה, שישראל השתלטה עליהם במהלך אותה מלחמה, "כדי להפוך בהדרגה את ההתנגדות למהפכה עממית חמושה". כך, הסביר ערפאת...
כשהתרחיש הזה בושש להתממש, בשל הרמה הנמוכה של התודעה הלאומית בקרב הפלסטינים ובשל אמצעי הסיכול היעילים שהפעילה ישראל, אימץ אש"ף ביוני 1974 את "אסטרטגיית השלבים" (או "תורת השלבים") ועשה אותה מאז ואילך לעיקרון המנחה שלו. אסטרטגיה זו קבעה כי הפלסטינים יקבלו כל טריטוריה שישראל תעביר להם, ואחר-כך ישתמשו בה כקרש-קפיצה לרווחים טריטוריאליים נוספים עד שישיגו את "השחרור השלם של פלסטין". הסכמי אוסלו עלו בקנה אחד עם האסטרטגיה הזאת, בכך שאפשרו לאש"ף להשיג באחת את שנבצר ממנו להשיג בשנים רבות של אלימות וטרור.

להלן מאמר:

המשך רשימה

מרתה גלהורן - Martha Gellhorn: The view from the ground

מרתה גלהורן Martha Gellhorn: The Face of War

החוקה הדמוקרטית - מסמך חיפה

"פשיסטים במסכה", כותב גדי טאוב במאמר שפירסם במעריב על מחברי מסמך חיפה:
הצהרת חיפה, פרי עבודתם של קבוצת אקדמאים ערבים-ישראלים, שנתמכה על-ידי האיחוד האירופי... קוראת ל"פיוס היסטורי" בין יהודים לערבים... מתברר שהיישום הוא קצת פחות אוניברסלי... את החשבון ההיסטורי צריכים לעשות רק היהודים. הצד הערבי בסכסוך, מתברר, אינו זקוק לו, מפני שכפי שהוא מצטייר מההצהרה, הוא היה מאז ומעולם שוחר שלום בלבד, ולכן קורבן תמים של הרשע הציוני... ...מדינה יהודית מהסוג שאליו שאפה הציונות היא רעיון קולוניאליסטי, גזעני מיסודו, וגם רצחני - כך לפי ההצהרה. במקום המדינה היהודית, ההצהרה מציעה מדינה דו-לאומית, שתהיה דמוקרטית ומשותפת לשני הלאומים.

המשך רשימה

בלגיה

חושבים על אירופה? בריסל אולי?

תחשבו שוב...

המשך רשימה

ראיונות עם 'בת יאור' - ג'יזל לייטמן מחברת הספר "אירוערביה"

PlayList - הרצאות נוספות של 'בת יאור' - ג'יזל לייטמן ב YouTube

Eurabia - ת: בת יאור (Bat Ye'or)

Eurabia: the Euro-Arab axis

הספר תורגם לעברית בשם: אירוערבּיה, בהוצאת שוקן, בתרגומו של אריה חשביה. ניתן לרכוש אותו באתר הוצאת שוקן

אפשר לרכוש את שלושת הספרים שתורגמו לעברית בחנות: רובינזון ספרים - נחלת בנימין 31, ת.ד. 4308 תל-אביב 61042
rob_book@netvision.net.il

בת יאור: ישראל ואתוס הג'יהאד

קטעים מתוך מאמר שכתבה בת יאור. המאמר המלא: כאן

בת יאור: Eurabia

החטא הקדמון הוא של שארל דה גול. מאוכזב מאובדן הקולוניות הצרפתיות באפריקה ובמזרח התיכון, כמו גם מהירידה בקרנה של פאריס בזירה הבינלאומית, החליט נשיא צרפת בשנות השישים ליצור ברית אסטרטגית עם העולם הערבי והמוסלמי כדי להתחרות בדומיננטיות של ארצות הברית וברית המועצות. הברית הזאת נהפכה לעמדת הקהילה האירופית, שמו הקודם של האיחוד האירופי, במהלך שנות השבעים, אז התפתח דיאלוג אירופי-ערבי ענף. אלא שהברית הזאת, שבמסגרתה התירה אירופה את הגירתם של מיליוני מוסלמים לתחומה ונקטה מדיניות אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית, תביא בסופו של דבר, ולמעשה כבר הביאה, להפיכתה של אירופה ליבשת משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי. אירופה מתה, ובמקומה קמה Eurabia. זו התזה של בת יאור להבנתו של עדי שוורץ.

המשך רשימה

החלטת מועצת הבטחון 242 (נובמבר 1967)

מועצת הבטחון של האומות המאוחדות החלטה 242
22 נובמבר, 1967

מועצת הבטחון,

מביעה המשך דאגתה נוכח המצב החמור במזרח התיכון,
מדגישה שרכישת טריטוריה בדרך של מלחמה היא פסולה, ושיש צורך לפעול למען שלום צודק ובר-קיימא, שבו תוכל כל מדינה שבאיזור לחיות בבטחון,
מדגישה עוד שכל המדינות החברות, בהסכימן למגילת האומות המאוחדות, קיבלו על עצמן התחייבות לפעול בהתאם לסעיף 2 של המגילה,

קובעת שקיום עקרונות המגילה מחייב השכנת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון, שיושתת על הגשמת שני העקרונות הבאים:

נסיגה של כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנכבשו בסכסוך האחרון;
שימת קץ לכל טענה או טענות לוחמה או מצבי לוחמה וכיבוד והכרה של ריבונותה, שלמותה הטריטוריאלית ועצמאותה המדינית של כל מדינה באזור וזכותה לחיות בשלום בתוך גבולות בטוחים ומוכרים, חופשית מאיומים או ממעשים של שימוש בכוח..

מוסיפה ומאשרת את הצורך:

לערוב לחופש השיט בנתיבי מים בין־לאומיים באזור;
להשיג יישוב צודק של בעיית הפליטים;
לערוב לשלימות הטריטוריאלית ולעצמאות המדינית של כול מדינה ממדינות האיזור, באמצעים שבכללם יצירת אזורים מפורזים;

מבקשת מן המזכיר הכללי למנות נציג מיוחד, שיצא למזרח התיכון לכונן ולקיים מגעים עם המדינות הנוגעות בדבר, כדי לקדם הסכם וכדי לסייע למאמצים להגיע לכלל הסדר מוסכם בדרכי שלום, בהתאם לתנאים ולעקרונות שבהחלטה זו.
מבקשת מן המזכיר הכללי לדווח למועצת הביטחון בהקדם האפשרי על התקדמות מאמציו של הנציג המיוחד.

המשך רשימה

תוכנית השלבים - החלטת הכינוס ה 12 של המועצה הלאומית הפלשתינית (המל"פ)

"תוכנית השלבים", היא הכינוי שניתן לסיכום ההחלטות שהתקבלו בשנת 1974 (9 ביוני), בכינוס ה 12 של המועצה הלאומית הפלסטינית. הכינוס נערך בקהיר, עם סיום מלחמת יום הכיפור, התבוסה השלישית של מדינות ערב במלחמה מול ישראל. ואכן בהקדמה למסמך מצויין שהן התקבלו "לאור בחינתן של הנסיבות הפוליטיות החדשות שהתהוו בתקופה שבין הכינוס הקודם [שנערך שנה קודם] לנוכחי".

ואלה הם עיקרי התוכנית:

ארגון השחרור [אש"ף] ישתמש בכול האמצעים, ובראש וראשונה המאבק המזוין, לשחרר את הטריטוריה הפלסטינית ולכונן את הרשות הלאומית הלוחמת העצמאית למען בני עמנו בכול חלק של שטח פלסטיני שישוחרר. (סעיף 2)

ארגון השחרור יאבק נגד כול הצעה לישות פלסטינית שמחירה יהיה הכרה, שלום, גבולות בטוחים, הסתלקות מזכויות לאומיות ושלילת זכות השיבה של בני עמנו והזכות להגדרה עצמית על אדמת מולדתם. (סעיף 3)

כול צעד שיינקט לקראת שחרור הוא צעד לקראת מימוש האסטרטגיה של ארגון השחרור לכינון מדינה פלסטינית דמוקרטית (סעיף 4).

לאחר כינונה, הרשות הלאומית הפלסטינית תשאף להשיג איחוד של עמי הסכסוך, במטרה להשלים את שחרור כול הטריטוריה הפלסטינית (סעיף 8).

לאור התוכנית הזאת, מנהיגות המהפכה תקבע את הטקטיקה שתשרת את היעדים האלה ותאפשר את מימושם. (סעיף 10)

כדאי לשים לב לסעיף 5, באותם ימים לא הסתירו את התפיסה של ממלכת ירדן כחלק של פלשתין ההסטורית: "כדי לכונן חזית לאומית ירדנית־פלסטינית שמטרתה תהיה לכונן ישות דמוקרטית ירדנית בעלת זיקה חזקה לישות הפלסטינית".

הנוסח המלא של ההחלטה:

המשך רשימה

אשת עסקים אמריקאית נעצרה בריאד בירת סעודיה. האשמה: ישיבה בבית הקפה, עם גברים-עמיתים לעבודה

ריאד, פורסם ב TIMES online February 7, 2008 יארה, שם משפחתה לא נמסר לפרסום, אשת עסקים אמריקאית ממוצא ירדני, בת 37, נשואה ואם לשלושה, נתפסה בסניף של 'סטאר-באק' בריאד, ערב הסעודית, בידי ה'מוטאווין' (משטרת הדת) הסעודית, והושלכה לכלא באשמת התרועעות בחברת עמיתים לעבודה גברים, בבית קפה.

המשך רשימה

וואפה סולטן: אין דבר כזה איסלם קיצוני ואיסלם מתון, יש רק איסלם

בהרצאה באוניברסיטת קליפורניה (UCLA)

מבחר קטעי וידאו מראיונות של וואפה סולטן ב-YouTube

עקיבא אלדר סתם עיתונאי רשלן? או אולי כלל אינו עיתונאי אלא רק פוליטונאי?

מאמר חריף ומתוק במיוחד כתב קלמן ליבסקינד: "עקיבא אלדר - עיתונאי קטן, מניפולטור גדול" (16/11/09). כשקוראים את המאמר אפשר כמעט לשמוע את האוויר יוצא בשריקה מן הבלון נשוא הפנים יקיר התקשורת, הפרשן הבכיר, מי שהוכתר ב'פייננשל טיימס' כאחד העיתונאים המשפיעים בעולם, לא פחות ולא יותר. (נו, אם בתקשורת העולמית אוהבים אותו כל כך אולי זה מספיק...)

המשך רשימה

עורך 'הארץ' לשעבר מכה על חטא: "היום, כשאני יודע יותר...ברור לי שקנינו את הסיפור ההוא מהר מדי, ובזול"

רק שלא ייגעו להם בסמל, כותב דרור בן ימיני במאמר, כבר ביוני 2008 באתר אקטואליה:

"כולם זוכרים את מותו של מוחמד א-דורה. ערוץ פראנס 2 האשים את צה"ל, התקשורת בישראל אימצה. צרפתי אחד העז להטיל ספק ופתח במלחמת תרבות, התקשורת בישראל שתקה. עכשיו התברר שהוא צדק. ישראל עדיין שותקת פרשת מוחמד א-דורה מסרבת לגווע."

לחנוך מרמרי, עורך "הארץ" לשעבר (העיתון לאנשים החושבים...), לקח קצת יותר זמן להודות:

"... הלקח החשוב שלימדו אותי שנות האינתיפאדה הוא שאין כל דרך לעשות עיתונות אמיתית בעיניים מצועפות. וגם כשטוהר הבושה מטשטש את הראייה, אסור לשמוט, ולו בנסיבות הקשות ביותר, את כלי העבודה הבסיסיים של עיתונאי - סקרנות, ספקנות וגישה ביקורתית. לימים התברר עד כמה היטיב הצד הפלשתיני לנכס את המבוכה והבושה של עיתונאים שכמותי ככלי במאבקו".

המשך רשימה

האיחוד האירופי, הולנד, בריטניה וספרד פשוט רוצים לעזור לחברה הישראלית להתמודד עם הנעשה בשמה ולהכיר במחיר המציאות שאליה היא שולחת את מיטב בניה ובנותיה. כמה נחמד מצידם, לא?

'שוברים שתיקה' הינו ארגון של חיילים משוחררים האוספים עדויות של חיילים אשר שירתו ביחידות צה"ל השונות במהלך האינתיפאדה השנייה... מקרים של התעללות, ביזה והשחתת רכוש הפכו זה מכבר לנורמה

מן העדויות עולה תמונה חמורה של אופי הפקודות בכלל ואופי הוראות הפתיחה באש בפרט. אלו האחרונות ממחישות את עומק השחיתות שפשטה במערכת הצבאית.
ראיונות אלו מפורסמים, בין היתר, באתר הארגון, בחוברות שהארגון מפיץ, באמצעי תקשורת שונים וכן בהרצאות ברחבי הארץ ובסיורים מודרכים של הארגון לחברון.
למשל: חוברת עדויות בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, אשר באמצעותה ביקש "להעלות שאלות קשות לגבי אמינות הגרסאות הצה"ליות הרשמיות" הנוגעות לכשלים מוסריים במהלך המבצע.

[מכיון ש] החברה הישראלית ממשיכה לשתוק ולהכחיש את הנעשה בשמה... שוברים שתיקה משמיעים את קולם של חיילים אלו כדי להביא את החברה הישראלית להכיר במציאות שהיא יצרה... אנו מאמינים שהחברה הישראלית חייבת להתמודד עם הנעשה בשמה ולהכיר במחיר המציאות שאליה היא שולחת את מיטב בניה ובנותיה.

מתוך האתר הארגון "שוברים שתיקה"

המשך רשימה

ויש לנו גם מסביר מזן אחר, פופולארי יותר: גדעון לוי

ככה צריכה היתה להראות ולהשמע הסברה ישראלית: לא מגומגמת, לא מתחכמת, לא מתנצלת

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן, מאוניברסיטת בר אילן, בראיון לא ג'זירה (וכל הכבוד להם על הפתיחות וההעזה...):
לכל הסרטונים בהם מופיע ד"ר קידר והמתפרסמים ב YouTube לחץ כאן

Efraim Karsh: Arafat's War - The Man and His Battle for Israeli Conquest

גירסה כמעט מלאה של הספר, באנגלית, מתוך Google-book

Theo van Gogh - Ayaan Hirsi Ali הסרט: כניעה, Submission

אייאן חירסי עלי (Ayaan Hirsi Ali)

אייאן חירסי נמלטה מסומליה והשתקעה בהולנד. ב-2003 נבחרה לפרלמנט ההולנדי מטעם המפלגה העממית לחירות ודמוקרטיה. בתקופה זו כתבה את התסריט לסרטו הקצר של הבמאי תאו ון גוך (Theo van Gogh) - "כניעה" - המבקר את היחס לנשים באסלאם. הזעם שעורר סרט זה בחוגים מוסלמים קיצוניים הוביל לרציחתו של ון גוך, והפתק שהוצמד אל גופתו הכיל איום על חייה של חירסי עלי. בעקבות האיומים על חייה נאלצה חירסי עלי לעבור לכתובת חשאית, ולקבל הגנה משטרתית קבועה.

המשך רשימה

וואפה סולטן - Wafa Sultan

הראיון המפורסם באל-ג'זירה (פברואר 2006)

המשך רשימה

קציצה שוודית

הקריקטורה מוצגת במקור בבלוג של gayandright מקנדה.

ה IPhone - עגל הזהב, לא עבד על הישראלים, הפעם

לילה לבן קראו לזה ברחבי העולם. (בתמונה)

גם בארץ ניסו להכניס את הישראלים לאווירה. יחצ"נים מטעם הוזמנו לאולפני הטלוויזיה 'רואיינו' בכל אמצעי התקשורת ו.... נכשלו!

לפני:
"הקמפיין של אפל עוד ישמש חומר לימוד בבתי הספר לשיווק: ליבוי הבאז סביב המכשיר נעשה במאמצים ובהשקעה מינימליים." (מעריב),.
ולמחרת:
"... אולם בניגוד לאירועים דומים בעולם, הישראלים לא התנחלו במשך שעות מחוץ לחנויות ותמונות של תורים משתרכים וארוכים מחוץ לחנויות לא נצפו" ('הארץ')
"...מי שציפה לראות תורים באורך קילומטרים התאכזב, אבל המתחמים של פלאפון, סלקום ואיידיגיטל (שמוכרת מכשירים של פלאפון) לא נראו ריקים." ('וואלה')

נו, אז עכשיו ינסו ודאי לנתח את הקטסטרופה השיווקית, יאשימו את הישראלים שהם לא 'קולים', שהם 'לא מבינים עניין', פרובינציאליים, תגידו מה שתגידו, יש לנו במה להתגאות:

כנראה, ולמרות ההשמצות, הציבור (בישראל) לא כזה מטומטם כמו ש"האליטות" רואות בו.

מהי זכותנו על הארץ הזאת? מדריך למשתמש

הזכות שלי על ארצי דומה לאותו אחד שעומד בתור למשרד הפנים ומבקש אזרחות. מגיע פקיד מרושע ומעיף אותו מהתור לאיזה אלפיים שנה. ואז הוא חוזר לתור ומתברר שאת הפקיד המרושע כבר מזמן העיפו. בינתיים כבר עקפו אותו בתור הרומאים, הסולג'וקים, הממלוכים, הצלבנים, הטורקים, והבריטים. ועכשיו הפלשתינאים פתאום נזכרו שהם בעצם עם. ואילו היהודי עומד חסר אונים בין הפטיש של הגרמנים לסדן של הערבים ומנופף עם המספר 70 לספירה שעוד הספיק לקחת כשהיה פה בפעם הראשונה.
מתוך מדריך טיעונים לזכותנו על הארץ, שכתב איתן אלחדז

כך בלענו את הבלוף - תרגיל בלוחמה פסיכולוגית

.

המאמר עליו מבוססת המצגת הזו זוהי מלחמה הנערכת בשדה הקרב התודעתי של זהות הארץ מאת צפריר רונן ז"ל

החיים הטובים בגדה המערבית

מלאני פיליפס (Melanie Phillips) במאמר שכותרתו 'החיים הטובים בגדה המערבית' מספרת על מאמר, שפרסם העיתונאי תום גרוס (Tom Gross) ב'וול סטריט ג'ורנל' (Wall Street Journal) ובו, כך היא כותבת, הוא מספק נסיוב מאיר עיניים לפנטזיות הרגילות הלעוסות עד-גרא, על המחסור והדיכוי של הפלסטינים. הוא מספר, כיצד:

"בשיטוטיו במרכז העיר שכם מצא את החנויות והמסעדות הומי אדם. היו שם המון מכוניות יוקרה ברחובות. באמת, ספרתי ומספר המכוניות מדגם BMW והמרצדסים גדול משמעותית יוצר משראיתי, למשל, במרכז ירושלים או תל אביב.

...החנויות והמסעדות היו גם כן מלאות אדם כשביקרתי בחברון לאחרונה, והופתעתי לראות וילות בגודל דומה לאלה שבקוט- ד'אזור [ריווירה הצרפתית] או בבל-אייר [קליפורניה] שעלו וצצו על הגבעות סביב לעיר. החיים אפילו טובים יותר ברמאללה, שם קשה להשיג שולחן במסעדה טובה. ניתן לראות בנייני דירות חדשים, בנקים, חברות ברוקרים, סוכנויות של מכוניות יוקרה ומועדוני בריאות. בקלקיליה, עיר אחרת בגדה המערבית, בעבר חממה לטרוריסטים ויצרני פצצות, יבול התותים הראשון נאסף בזמן על מנת להשלח לשווקים הרווחיים של חג המולד באירופה. חקלאים פלסטינים מקומיים הוכשרו בידי מומחים ישראלים לחקלאות וישראל סיפקה להם ציוד השקיה וחומרי הדברה.

המשך רשימה

מה ההסבר לשעור הגבוה של יהודים הזוכים בפרס או במילים אחרות, מהו סוד 'הגניוס היהודי'

קטעים ממאמר של זאב גלילי [היגיון בשיגעון, הטור המקוון].

כמה יהודים קיבלו את הפרס עד היום?
מבין 786 סך כל מקבלי הפרס, לא פחות מ-164 חתני פרס נובל הם יהודים, או ממוצא יהודי.
כלומר: שעור היהודים בין מקבלי הפרס הגיע ל-20.9 אחוזים כאשר שיעורם באוכלוסיה העולמית מגיע ל-0.2 אחוזים.
כלומר: אחד מכל חמישה חתני פרס נובל הוא יהודי (לפי הגדרה זו או אחרת של יהודי).

פרס נובל החל להינתן (1901) 112 שנים אחרי המהפכה הצרפתית (1789), אז החלו האוניברסיטאות בבמערב אירופה לפתוח את שעריהן בפני יהודים. במזרח אירופה המשיכו היהודים להיות דחוקים בתחומי מושב וחלו עליהם הגבלות חמורות לגבי רכישת השכלה. אך המאה ה-19 היתה גם המאה של הגירה עצומת מימדים של יהודים ממזרח אירופה למערבה ("אוסט יודן"), עיקר ההגירה היתה לארצות הברית, החייטים, הסנדלרים והנפחים מהגטו עמלו יומם ולילה כדי לאפשר לילדיהם להיקלט בחברה האמריקנית. תוך דור אחד או שניים הפכו היהודים לצמרת באקדמיה, ברפואה, בתקשורת, בספרות, בפוליטיקה (וחלק קטן יותר בבנקאות ובתעשיה).

Life Is With People

ספר שנכתב על ידי מרק זוברובסקי Mark Zborowski והתבסס על פרוייקט מחקר שנערך על ידי הצבא האמריקני ערב מלחמת העולם השניה.
הצבא האמריקני הכין עצמו לכל התפתחות אפשרית ובין היתר לכך שיצטרך להילחם במזרח אירופה. לכן הקים צוותים של סוציולוגים שחקרו את ההרכב האתני של האזורים השונים. הואיל והאוכלוסיה היהודית ערב מלחמת העולם היתה משמעותית הקים הצבא צוות שנועד לחקור את הסוציולוגיה של ה'שטעטל' (העיירה היהודית). עם הצוות היתה גם הסוציולוגית הידועה מרגרט מיד ("התבגרות בסמואה"). [בסופו של דבר לא היה צורך במחקר, כידוע, עד שהגיעו האמריקאים לא נותר זכר לקהילות הללו...]

מן הספר עולה מסקנה ברורה: הדבר המרכזי ביותר בחברה היהודית במזרח אירופה, אך גם במקומות אחרים בעולם (החוקרים גבו עדויות מקשישים בארצות הברית וגם מיהודים בלבנון) הוא הלימוד, או בלשון יהודית "תלמוד תורה".

המשך רשימה

הירשם ל- רשומות (Atom)