החוקה הדמוקרטית - מסמך חיפה


"פשיסטים במסכה", כותב גדי טאוב במאמר שפירסם במעריב על מחברי מסמך חיפה:
 הצהרת חיפה, פרי עבודתם של קבוצת אקדמאים ערבים-ישראלים, שנתמכה על-ידי האיחוד האירופי... קוראת ל"פיוס היסטורי" בין יהודים לערבים... מתברר שהיישום הוא קצת פחות אוניברסלי... את החשבון ההיסטורי צריכים לעשות רק היהודים. הצד הערבי בסכסוך, מתברר, אינו זקוק לו, מפני שכפי שהוא מצטייר מההצהרה, הוא היה מאז ומעולם שוחר שלום בלבד, ולכן קורבן תמים של הרשע הציוני... ...מדינה יהודית מהסוג שאליו שאפה הציונות היא רעיון קולוניאליסטי, גזעני מיסודו, וגם רצחני - כך לפי ההצהרה. במקום המדינה היהודית, ההצהרה מציעה מדינה דו-לאומית, שתהיה דמוקרטית ומשותפת לשני הלאומים.

"בסוף המאה התשע עשרה החלה התנועה הציונית את מפעלה הקולוניאליסטי-התיישבותי בפלשתין. בהמשך, התנועה הציונית, בתיאום עם הקולוניאליזם העולמי ובהסכמת הריאקציונריות הערבית, החלה לממש את מפעלה שתכליתו כיבוש מולדתנו ומימוש שאיפתה להפוך אותה למדינה ליהודים. [מתוף המסמך]
...אלא שמתברר שגם התיאוריה אינה בדיוק שוויונית. שכן, במקביל, המסמך דורש הקמת מדינה פלשתינית בשטחים לצד המדינה הדו-לאומית. כלומר, זכות הגדרה עצמית במדינה משלהם מגיעה לפלשתינים, אבל לא ליהודים.
"מדינה דמוקרטית המבוססת על שוויון בין שתי הקבוצות הלאומיות – היהודים הישראלים והערבים הפלשתינים בישראל" [מתוף המסמך]
 [קבוצה לאומית - "היהודים הישראלים", אין בכל המסמך לא לאום יהודי ולא עם יהודי]
"אנו מאמינים כי קיום מלא של כל תנאי הפיוס ההיסטורי בין שני העמים, היהודי הישראלי והערבי הפלשתיני, המחייבים הכרה בזכותו של עמנו להגדרה עצמית והגשמת זכויות הפלשתינים בישראל כמיעוט מולדת, עשוי ליצור תנאים פוליטיים שיאפשרו בניית אמון, שיתוף פעולה וכבוד הדדי בין שתי המדינות העצמאיות והדמוקרטיות: המדינה הפלשתינית ומדינת ישראל [העצמאית, הדמוקרטית והדו-לאומית...]
...בנוסף, דורש המסמך את השבת הפליטים הפלשתינים מהפזורה אל המדינה הדו-לאומית שתחליף את ישראל. משמע, תהיה כאן מדינה אחת פלשתינית לאומית, ועוד מדינה דו-לאומית עם רוב פלשתיני... בקיצור, "הפיוס ההיסטורי" בשם הצדק "האוניברסלי" פירושו שלפלשתינים מגיע הכל, וליהודים כלום... "קריאה לחיסולה של המדינה היהודית" יכול היה להיות שם הרבה יותר קולע לטקסט הזה מ"הצהרת חיפה".

המסמך המלא : כאן

אין תגובות: