קטעים ממאמר של זאב גלילי [היגיון בשיגעון, הטור המקוון].
כמה יהודים קיבלו את הפרס עד היום?
מבין 786 סך כל מקבלי הפרס, לא פחות מ-164 חתני פרס נובל הם יהודים, או ממוצא יהודי.
כלומר: שעור היהודים בין מקבלי הפרס הגיע ל-20.9 אחוזים כאשר שיעורם באוכלוסיה העולמית מגיע ל-0.2 אחוזים.
כלומר: אחד מכל חמישה חתני פרס נובל הוא יהודי (לפי הגדרה זו או אחרת של יהודי).
פרס נובל החל להינתן (1901) 112 שנים אחרי המהפכה הצרפתית (1789), אז החלו האוניברסיטאות בבמערב אירופה לפתוח את שעריהן בפני יהודים. במזרח אירופה המשיכו היהודים להיות דחוקים בתחומי מושב וחלו עליהם הגבלות חמורות לגבי רכישת השכלה. אך המאה ה-19 היתה גם המאה של הגירה עצומת מימדים של יהודים ממזרח אירופה למערבה ("אוסט יודן"), עיקר ההגירה היתה לארצות הברית, החייטים, הסנדלרים והנפחים מהגטו עמלו יומם ולילה כדי לאפשר לילדיהם להיקלט בחברה האמריקנית. תוך דור אחד או שניים הפכו היהודים לצמרת באקדמיה, ברפואה, בתקשורת, בספרות, בפוליטיקה (וחלק קטן יותר בבנקאות ובתעשיה).
Life Is With People
ספר שנכתב על ידי מרק זוברובסקי Mark Zborowski והתבסס על פרוייקט מחקר שנערך על ידי הצבא האמריקני ערב מלחמת העולם השניה.
הצבא האמריקני הכין עצמו לכל התפתחות אפשרית ובין היתר לכך שיצטרך להילחם במזרח אירופה. לכן הקים צוותים של סוציולוגים שחקרו את ההרכב האתני של האזורים השונים. הואיל והאוכלוסיה היהודית ערב מלחמת העולם היתה משמעותית הקים הצבא צוות שנועד לחקור את הסוציולוגיה של ה'שטעטל' (העיירה היהודית). עם הצוות היתה גם הסוציולוגית הידועה מרגרט מיד ("התבגרות בסמואה"). [בסופו של דבר לא היה צורך במחקר, כידוע, עד שהגיעו האמריקאים לא נותר זכר לקהילות הללו...]
מן הספר עולה מסקנה ברורה: הדבר המרכזי ביותר בחברה היהודית במזרח אירופה, אך גם במקומות אחרים בעולם (החוקרים גבו עדויות מקשישים בארצות הברית וגם מיהודים בלבנון) הוא הלימוד, או בלשון יהודית "תלמוד תורה".
בספריו של היסטוריון פרופסור יעקב כץ, ("מסורת ומשבר – החברה היהודית במוצאי ימי הביניים" ו"בין יהודים לגויים"). עולה דמותה של החברה היהודית, מקורות הקיום, היחס אל הסביבה הלא יהודית, מוסדות החברה והקהילה, מבנה המשפחה, מוסדות הדת ועוד.
החברה היהודית היא חברה לומדת
ב'הלכות תלמוד תורה' פוסק הרמב"ם:
הנישואים כמילגת לימודים
ממחקרו של כץ עולה תמונה של עליונות מוחלטת של התלמיד חכם. הוא זוכה לשידוכים הטובים ביותר. כלומר: לשאת בת עשירים שאביה יכול להבטיח קיום לבני הזוג. "קסט" בלשון יידיש של ימי הביניים ומילגת קיום בלשון ימינו.
לבני הזוג נולדים ילדים רבים ההולכים בדרכי אבותיהם, כך החברה היהודית בימי הביניים דאגה להבטיח את קיומה של האליטה הזו ואת התרבותה.
דוגמאות של שושלות תלמידי חכמים: לרש"י, המפרש הגאוני של התנ"ך והתלמוד, היו שלוש בנות. שתים מהן הביאו לו נכדים מפוארים: רבנו תם הבולט מבעלי התוספות, הרשב"ם, רבי יום טוב, הריב"ם,רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות ועוד.
או בתחום המוסיקה למשל שושלת חסידות מודז'יץ בה עובר הכישרון המוסיקאלי המופלא מדור לדור. או למשל הכליזמרים של מזרח אירופה שרבים מצאצאיהם הפכו לאמנים בינלאומיים כמו מישה אלמן ואיזאק שטרן.
מה המשותף לכל הזוכים בפרס נובל (ממוצא יהודי)?
אני מוכן לשים נפשי בכפי ולהצהיר בוודאות שאם תערך בדיקה גנטית לכל חתני הפרס היהודיים לא תימצא כל זהות ביניהם.
היהדות מעולם לא היתה גזע... אלא מעין DNA וירטואלי. עובדיה גר צדק שאל את הרמב"ם איך אני יכול להתפלל כל יום אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב נענה כי אין הבדל בינו לבין יהודי שנולד כיהודי.
אבל תרבות שהפכה את הלימוד לדבר המרכזי במהות קיומה לא ייתכן שהדבר לא יתבטא באיכות האינטלקטואלית של בניה.
כל אחד מאתנו מכיר כמה תלמידי ישיבה שלא פתחו ספר חולין לפני שהגיעו לאוניברסיטה. וכשהחליטו לעבור לעולם הדעת הכללי עשו בגרות "בין מנחה למעריב" ותוך שנים ספורות נהיו פרופסורים. לפני מאה שנים רבבות יהודים קפצו בתוך שנים ספורות מן הישיבה לפסגת האקדמיה.
הרגל הלימוד הוא מפתח להצלחה בלימוד בכל תחום. ולימוד תלמוד לא כל שכן.
אור לגויים: בבתי הספר ובאוניברסיטאות בקוריאה לומדים כחלק מתכנית הלימודים הכללית את התלמוד. ערכות לימוד והפעלה של חברה ישראלית ידועה נמכרות בקוריאה בהצלחה רבה.
בספר "מכתב מאליהו" של הרב אליהו אליעזר דסלר (שהיה המשגיח בישיבת פוניבז')
"ויהי אחר החורבן..
אולי אפשר עוד להשיב את הקדושה אל פני תבל?!
אבל! - אם כזאת נרגיש, עוד לא מתנו! ואם נחיה בנו את השאיפה אל החיים - הרי חיים הננו.
ובאמת, נחשוב נא, למה השארנו בחיים? למה הצילנו ה'?
האם למען נמית את שארית חיי הקדושה אשר בקרבנו? האם לשכוח ולשכח את החיים אשר ראינו?
- או, כי חיה נחיה, למען הזכיר והחיות את הקדושה בעולמות תחתונים?!
אנו - שארית הפלטה... שארית, הניצלת מן הכל אשר חרב!.. ויהי אחר החורבן...
מה הלאה לפנינו? - האם להמית גם בנו את ניצוצות החיים הגדולים-ניצוצות חיי הרוח?
- לא! לא! לא בשום אופן! לא אלף פעמים! אלא את כל נפשנו ניתן בעד הצלת הרוח!
כל חיינו יהיו אך ורק בניין הנחרבות, אך ורק תחיית המתים לבד!
אין לנו עניין בכל אשר זולת זה.
הן, אני ראינו עדיין את גדולת הקדושה, מי ישוב יחיינה אם לא אנחנו? אין אחרת לפנינו,
אין אשר ישווה בעינינו, אחד הוא לבבנו, וכולו שואף אך אל תחיית חיי הרוח.
לא ימות רוח התורה בדורנו בשום אופן!
וגם אם גדל החורבן-נגדל כולנו יחד את הבניין לעומתו!".
מסופר שלאחר החורבן הגדול הגיעו גדולי תורה למסקנה שיש לפעול במהירות לשקם את העם מבחינה דמוגרפית ואינטלקטואלית וכל האמצעים כשרים לכך. הם הקימו חברת לומדים שמעולם לא היתה כמותה בהיסטוריה היהודית – בה כל הגברים כמעט ללא יוצא מן הכלל – לומדים. ואילו הנשים גם נושאות בעול הפרנסה וגם נושאות בעול הבאת ילדים לעולם אפילו עשרה אפילו עשרים.
זהו מצב בלתי נורמלי שנוצר בעקבות שבר נורא. לא לנצח אפשר יהיה להחזיק חברת לומדים שאינה עובדת. לא לנצח יוכלו משפחות לחיות בדוחק. אך במעשה ההרואי הזה הם קובעים מציאות חדשה שתורמת לריפוי פצעי השואה. הילדים שנולדים קיימים ויביאו עוד ילדים לעולם. מתוך הרבבות הלומדים תורה ייצאו לבסוף האליטות של הדור הבא. הסיכוי שמתוכם ייצאו בעתיד אנשים כעגנון וכאומן גדול יותר מזה שייצאו אנשים כאלה מחלקים אחרים של האוכלוסיה היהודית. נכון שאינם לומדים מתמטיקה ואנגלית ואינם מכשירים עצמם לעולם החדש. אבל הם עוד יפתיעו.
קשורים איכשהו:
המחזמר "כנר על הגג", בשפה הקוריאנית, מועלה בתיאטרון הלאומי של קוריאה. המבקרים והקהל יוצאים מגדרם
תורת המוסר - זריצקי, דוד
כמה יהודים קיבלו את הפרס עד היום?
מבין 786 סך כל מקבלי הפרס, לא פחות מ-164 חתני פרס נובל הם יהודים, או ממוצא יהודי.
כלומר: שעור היהודים בין מקבלי הפרס הגיע ל-20.9 אחוזים כאשר שיעורם באוכלוסיה העולמית מגיע ל-0.2 אחוזים.
כלומר: אחד מכל חמישה חתני פרס נובל הוא יהודי (לפי הגדרה זו או אחרת של יהודי).
פרס נובל החל להינתן (1901) 112 שנים אחרי המהפכה הצרפתית (1789), אז החלו האוניברסיטאות בבמערב אירופה לפתוח את שעריהן בפני יהודים. במזרח אירופה המשיכו היהודים להיות דחוקים בתחומי מושב וחלו עליהם הגבלות חמורות לגבי רכישת השכלה. אך המאה ה-19 היתה גם המאה של הגירה עצומת מימדים של יהודים ממזרח אירופה למערבה ("אוסט יודן"), עיקר ההגירה היתה לארצות הברית, החייטים, הסנדלרים והנפחים מהגטו עמלו יומם ולילה כדי לאפשר לילדיהם להיקלט בחברה האמריקנית. תוך דור אחד או שניים הפכו היהודים לצמרת באקדמיה, ברפואה, בתקשורת, בספרות, בפוליטיקה (וחלק קטן יותר בבנקאות ובתעשיה).
Life Is With People
ספר שנכתב על ידי מרק זוברובסקי Mark Zborowski והתבסס על פרוייקט מחקר שנערך על ידי הצבא האמריקני ערב מלחמת העולם השניה.
הצבא האמריקני הכין עצמו לכל התפתחות אפשרית ובין היתר לכך שיצטרך להילחם במזרח אירופה. לכן הקים צוותים של סוציולוגים שחקרו את ההרכב האתני של האזורים השונים. הואיל והאוכלוסיה היהודית ערב מלחמת העולם היתה משמעותית הקים הצבא צוות שנועד לחקור את הסוציולוגיה של ה'שטעטל' (העיירה היהודית). עם הצוות היתה גם הסוציולוגית הידועה מרגרט מיד ("התבגרות בסמואה"). [בסופו של דבר לא היה צורך במחקר, כידוע, עד שהגיעו האמריקאים לא נותר זכר לקהילות הללו...]
מן הספר עולה מסקנה ברורה: הדבר המרכזי ביותר בחברה היהודית במזרח אירופה, אך גם במקומות אחרים בעולם (החוקרים גבו עדויות מקשישים בארצות הברית וגם מיהודים בלבנון) הוא הלימוד, או בלשון יהודית "תלמוד תורה".
בספריו של היסטוריון פרופסור יעקב כץ, ("מסורת ומשבר – החברה היהודית במוצאי ימי הביניים" ו"בין יהודים לגויים"). עולה דמותה של החברה היהודית, מקורות הקיום, היחס אל הסביבה הלא יהודית, מוסדות החברה והקהילה, מבנה המשפחה, מוסדות הדת ועוד.
החברה היהודית היא חברה לומדת
ב'הלכות תלמוד תורה' פוסק הרמב"ם:
- כל אדם חייב ללמוד בעצמו עד סוף ימי חייו, גם אם הוא חולה וגם עיוור.
- כל אדם חייב ללמד את בנו ואת בן בנו ולהעמיד לו מלמדים.
- יש להרגיל את התלמיד ללמוד ביום ובלילה.
- הקהילה חייבת להעמיד מלמדים לילדים .
- יש הגבלה על מספר התלמידים בכל כיתה -24 (הלוואי עלינו).
- יש היררכיה בלימוד מן הקל אל הקשה.
הנישואים כמילגת לימודים
ממחקרו של כץ עולה תמונה של עליונות מוחלטת של התלמיד חכם. הוא זוכה לשידוכים הטובים ביותר. כלומר: לשאת בת עשירים שאביה יכול להבטיח קיום לבני הזוג. "קסט" בלשון יידיש של ימי הביניים ומילגת קיום בלשון ימינו.
לבני הזוג נולדים ילדים רבים ההולכים בדרכי אבותיהם, כך החברה היהודית בימי הביניים דאגה להבטיח את קיומה של האליטה הזו ואת התרבותה.
דוגמאות של שושלות תלמידי חכמים: לרש"י, המפרש הגאוני של התנ"ך והתלמוד, היו שלוש בנות. שתים מהן הביאו לו נכדים מפוארים: רבנו תם הבולט מבעלי התוספות, הרשב"ם, רבי יום טוב, הריב"ם,רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות ועוד.
או בתחום המוסיקה למשל שושלת חסידות מודז'יץ בה עובר הכישרון המוסיקאלי המופלא מדור לדור. או למשל הכליזמרים של מזרח אירופה שרבים מצאצאיהם הפכו לאמנים בינלאומיים כמו מישה אלמן ואיזאק שטרן.
מה המשותף לכל הזוכים בפרס נובל (ממוצא יהודי)?
אני מוכן לשים נפשי בכפי ולהצהיר בוודאות שאם תערך בדיקה גנטית לכל חתני הפרס היהודיים לא תימצא כל זהות ביניהם.
היהדות מעולם לא היתה גזע... אלא מעין DNA וירטואלי. עובדיה גר צדק שאל את הרמב"ם איך אני יכול להתפלל כל יום אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב נענה כי אין הבדל בינו לבין יהודי שנולד כיהודי.
אבל תרבות שהפכה את הלימוד לדבר המרכזי במהות קיומה לא ייתכן שהדבר לא יתבטא באיכות האינטלקטואלית של בניה.
כל אחד מאתנו מכיר כמה תלמידי ישיבה שלא פתחו ספר חולין לפני שהגיעו לאוניברסיטה. וכשהחליטו לעבור לעולם הדעת הכללי עשו בגרות "בין מנחה למעריב" ותוך שנים ספורות נהיו פרופסורים. לפני מאה שנים רבבות יהודים קפצו בתוך שנים ספורות מן הישיבה לפסגת האקדמיה.
הרגל הלימוד הוא מפתח להצלחה בלימוד בכל תחום. ולימוד תלמוד לא כל שכן.
אור לגויים: בבתי הספר ובאוניברסיטאות בקוריאה לומדים כחלק מתכנית הלימודים הכללית את התלמוד. ערכות לימוד והפעלה של חברה ישראלית ידועה נמכרות בקוריאה בהצלחה רבה.
בספר "מכתב מאליהו" של הרב אליהו אליעזר דסלר (שהיה המשגיח בישיבת פוניבז')
"ויהי אחר החורבן..
אולי אפשר עוד להשיב את הקדושה אל פני תבל?!
אבל! - אם כזאת נרגיש, עוד לא מתנו! ואם נחיה בנו את השאיפה אל החיים - הרי חיים הננו.
ובאמת, נחשוב נא, למה השארנו בחיים? למה הצילנו ה'?
האם למען נמית את שארית חיי הקדושה אשר בקרבנו? האם לשכוח ולשכח את החיים אשר ראינו?
- או, כי חיה נחיה, למען הזכיר והחיות את הקדושה בעולמות תחתונים?!
אנו - שארית הפלטה... שארית, הניצלת מן הכל אשר חרב!.. ויהי אחר החורבן...
מה הלאה לפנינו? - האם להמית גם בנו את ניצוצות החיים הגדולים-ניצוצות חיי הרוח?
- לא! לא! לא בשום אופן! לא אלף פעמים! אלא את כל נפשנו ניתן בעד הצלת הרוח!
כל חיינו יהיו אך ורק בניין הנחרבות, אך ורק תחיית המתים לבד!
אין לנו עניין בכל אשר זולת זה.
הן, אני ראינו עדיין את גדולת הקדושה, מי ישוב יחיינה אם לא אנחנו? אין אחרת לפנינו,
אין אשר ישווה בעינינו, אחד הוא לבבנו, וכולו שואף אך אל תחיית חיי הרוח.
לא ימות רוח התורה בדורנו בשום אופן!
וגם אם גדל החורבן-נגדל כולנו יחד את הבניין לעומתו!".
מסופר שלאחר החורבן הגדול הגיעו גדולי תורה למסקנה שיש לפעול במהירות לשקם את העם מבחינה דמוגרפית ואינטלקטואלית וכל האמצעים כשרים לכך. הם הקימו חברת לומדים שמעולם לא היתה כמותה בהיסטוריה היהודית – בה כל הגברים כמעט ללא יוצא מן הכלל – לומדים. ואילו הנשים גם נושאות בעול הפרנסה וגם נושאות בעול הבאת ילדים לעולם אפילו עשרה אפילו עשרים.
זהו מצב בלתי נורמלי שנוצר בעקבות שבר נורא. לא לנצח אפשר יהיה להחזיק חברת לומדים שאינה עובדת. לא לנצח יוכלו משפחות לחיות בדוחק. אך במעשה ההרואי הזה הם קובעים מציאות חדשה שתורמת לריפוי פצעי השואה. הילדים שנולדים קיימים ויביאו עוד ילדים לעולם. מתוך הרבבות הלומדים תורה ייצאו לבסוף האליטות של הדור הבא. הסיכוי שמתוכם ייצאו בעתיד אנשים כעגנון וכאומן גדול יותר מזה שייצאו אנשים כאלה מחלקים אחרים של האוכלוסיה היהודית. נכון שאינם לומדים מתמטיקה ואנגלית ואינם מכשירים עצמם לעולם החדש. אבל הם עוד יפתיעו.
קשורים איכשהו:
המחזמר "כנר על הגג", בשפה הקוריאנית, מועלה בתיאטרון הלאומי של קוריאה. המבקרים והקהל יוצאים מגדרם
תורת המוסר - זריצקי, דוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה