מתוך הספר "אקדמות למדע ההסטוריה" ("המֻקַדּימַה" ) של עַבְּד אַל רחְמַאן אִבְּן חַ'לְדּוּן, הסטוריון ערבי מהמאה ה-14
"ערביי המדבר [הבדואים] הם אומה פראית, שמנהגי הפראות ומסיבותיה טבועים בנפשם עד כדי כך שהפראות נעשתה להם טבע ותכונת אופי, חיי הפראות נעימים להם, מפני שיש עמהם פריקת עול השלטון ואי ציות למנהיגות מדינית. טבע זה עומד בסתירה עם התרבות ומונע אותה". (פרק 23)
"טבעם של ערביי המדבר הוא - לשדוד מה שיש בידי האנשים, ופרנסתם בצל רומחיהם. אין הם יודעים גבול ומעצור בביזת רכושם של הבריות. כל רכוש חפץ או מכשיר שהם רואים בעיניהם - מיד הם גוזלים אותו לעצמם; ואם הם בני חורין לעשות כך, משום התגברותם ושלטונם, הרי בטלה המנהיגות המדינית, אין עוד הגנה על רכושם של בני אדם, והתרבות נחרבת." (פרק 23)
"... ערביי המדבר, מחמת טבעם הפראי, הם אנשי שוד והשחתה, השודדים מה שהם יכולים לשדוד מבלי להלחם ולהסתכן, ובורחים אל מקומות המרעה שלהם שבשממה, ואינם יוצאים למערכה ולמלחמה אלא אם כן הדבר דרוש להם לשם התגוננות. אבל כל מקום מבוצר או שקשה להם להגיע אליו - אין הם מנסים לכבשו... אבל המישור הוא לחם שלל וטרף כל שעה שהם יכולים להשתלט עליו, אם מפני שאין בו חיל משמר ואם מפני שהממשלה השלטת בו חלשה. הם חוזרים ופושטים עליו, עולים עליו בצבאם ולוקחים בו שלל, מפני שזה קל להם - עד שהתושבים נכנעים להם..." (פרק 25)