דו"ח של מכון ראות: ישראל נתונה למתקפה מצד רשת עולמית שפועלת לדה-לגיטימציה שלה

בשנה האחרונה, ישראל נתונה למתקפה מדינית וביקורת גלובלית שהפכה במקומות רבים לקריאת תגר על עצם זכותה של ישראל להתקיים. זוהי מתקפה אפקטיבית על המודל הפוליטי והכלכלי של ישראל, לתהליכים אלה יש השלכות אסטרטגיות שבאות לידי ביטוי בצמצום מרחב התמרון הישראלי להגן על עצמה, והיא עלולה להתפתח לכלל איום קיומי בתוך מספר שנים.
למתקפה הזו שני ראשים:
  1. האחד, מערך ההתנגדות, זה שמתנגד לקיומה של ישראל על בסיס אידיאולוגיה לאומנית-ערבית או אסלאמית בהנהגת איראן, חזבאללה וחמאס: מערך זה פועל על פי 'אסטרטגית הקריסה' - תורת לחימה א-סימטרית בחזית הצבאית ובחזית העורף. מקור ההשראה הוא התמוטטותן של ברה"מ, דרום אפריקה או מזרח גרמניה;
  2. השני, רשת הדה-לגיטימציה, של אנשים וארגונים בזירה הבין-לאומית (בין הרכזות הבולטות של הדה-לגיטימציה ניתן למנות את לונדון, מדריד, טורונטו, אזור המפרץ של סאן-פרנסיסקו ואוניברסיטת ברקלי ובריסל) ששוללת את קיומה של ישראל ממגוון סיבות אחרות ופועלת להפוך את ישראל למדינה מצורעת. היא פועלת להשחיר את פניה של ישראל, ולכבול את כוחה הצבאי. באמצעות מיתוגה של ישראל כמדינה אלימה ומפירה סדרתית של החוק הבין-לאומי, מיצובה כמדינת אפרטהייד מצורעת.
שני הראשים הללו מבוססים על מערך רעיונות שיש בו מידה רבה של שכלול, בשלות, חדות ועקביות פנימית, גם אם עדין קיימים חילוקי דעות ואין עדות לכך שמדובר באסטרטגיה מפורשת שתורגמה ליעדים, ללוחות זמנים ולאבני דרך. מטרתה להביא לקריסתו של 'פתרון שתי המדינות' כמסגרת המוסכמת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתגבשותו של פתרון המדינה האחת כמסגרת החליפית החדשה.

מערך ההתנגדות ורשת הדה-לגיטימציה משתמשים בסוגיה הפלסטינית אך הם אינם תלויים בה. ולכן, אין להניח שסיום הסכסוך יביא לסיום הדה-לגיטימציה לכן, גם אם תכונן מדינה פלסטינית ואף יוכרז על סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני יתכנסו כוחות אלה סביב סוגיות נוספות. סוגיית מעמדם של אזרחי ישראל הערבים במדינה תהפוך לסוגיה התורנית הבאה. למעשה, כבר עתה מערך ההתנגדות מנסה לרתום קהילה זו

המענה ישראלי לאיום זה לוקה ברמה התפיסתית, ברמה הארגונית ובהקצאת המשאבים ולא נותנן מענה אפקטיבי לאתגר שניצב בפנינו.

הנחת היסוד של תפיסת הביטחון ומדיניות החוץ של ישראל הייתה ונותרה יציבה מאז 1947: האיום הקיומי היחיד על המדינה הוא צבאי ולכן הכלי המרכזי של המענה הוא מערכת הביטחון. כך גם מוקצים המשאבים.
מערך החוץ בנוי לפי אזורים גיאוגרפים ומותאם להתנהל כלפי מדינות ואין לו יכולת לנהל מערכה גלובלית. למרות השינוי הדרמטי במפת האיומים לא היה כל שינוי משמעותי בהיקף המשאבים.

ברשת נלחמים באמצעות רשת (It takes a network to fight a network) - כדי להתמודד עם רשת הדה-לגיטימציה, ישראל צריכה לפעול בהיגיון רשתי: בזירה הצבאית, אך גם בזירה המדינית-דיפלומטית, בזירת העורף, וגם בזירה התקשורתית. מאחר שזירות אלה קשורות במגוון זיקות, יש להתייחס אליהן כאל מכלול.

תפיסת הביטחון של ישראל צריכה להתעדכן כך שתבטיח 'ניצחונות שלובים' במספר חזיתות וזירות בו-זמנית:
  1. צריך לזהות את ריכוזי הדה-לגיטימציה בעולם
  2. צריך להבדיל בין אלה שמבקרים את ישראל בשל מדיניותה, גם אם בצורה בוטה ונוקבת, לבין הדה-לגיטימטורים;
  3. צריך לשאוף ולקיים מאות ואלפי מערכות יחסים אישיות עם בעלי ההשפעה והאליטות הפוליטיות, העסקיות, התרבותיות, התקשורתיות והביטחוניות בכל הרכזות
  4. צריך להשקיע ברתימתן של הקהילות היהודיות, ולא לקחת את מחויבותן כמובנת מאליה.
  5. ישראל צריכה לטפח רשת משלה על בסיס המערך הדיפלומטי ורשת של 'שגרירי קצה' שמורכבת מאנשים וארגונים לא-ממשלתיים, למשל לרתום NGOs לפעולה כנגד ה- NGOs שמקדמים את הדה-לגיטימציה.
לדו"ח המלא:


תקציר הדו"ח באתר מכון ראות
'הארץ':: דו"ח של מכון ראות: יש רשת עולמית שעושה דה-לגיטימציה לישראל, מאת ברק רביד

אין תגובות: