אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית

"המצב שעמד בפני במחקר... היה בעל שונות גדולה אף יותר; אל מול מה שעל פניו נראה כאַיִן, רִיק. ככל שחיפשתי גיליתי ששונותה של התופעה בהקשר הישראלי-פלשתיני מתגלמת בעיקר בחוסר, בנדירות, באי התקיימות. מכאן, ניסיתי להבין מדוע וכיצד ממדים של אלימות מינית נדירים יחסית בקונפליקט הישראלי-פלשתיני".

טל ניצן יצאה לחקור מה לא בסדר בתמונה, הרי לא יתכן ש'הכיבוש' לא משחית, שהחייל הישראלי אינו קלגס. משהו מפלצתי ודאי מסתתר מאחורי התופעה המשונה הזו של העדר, חוסר, נדירות של אלימות מינית בקונפליקט הישראלי פלשתיני. יצאה וערכה מחקר. המסקנה כמובן לא הפתיעה אותה: החייל הישראלי לא אונס פלשתיניות לא כי הוא מוסרי ח"ו אלא כי הוא גזען מן הסוג הנמוך ביותר, הוא פשוט לא רואה בהן נשים, אפילו לא בנות אנוש.
ממש לא בדיחה, מאד רציני: "גבולות הכיבוש-נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי-פלשתיני", חיבור לשם קבלת תואר מוסמך באנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' אייל בן ארי (כן, אכן אותו "הפרופסור אייל בן ארי, מרצה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, חשוד כי סחט באיומים ובעל תוך ניצול יחסי מרות דוקטורנטיות שעבדו תחתיו. על-פי התלונות שהגיעו למשטרה הוא ביקש מהדוקטורנטיות לקיים עמו יחסי מין וכאשר הן סרבו איים כי יפסיק להן את המלגה." Ynet) ודר' עדנה לומסקי פדר, המכובדים ביותר, גם הם. והנה כמה פנינים מן המחקר עצמו:

"אונס ואי אונס... הם שני צדיו של אותו המטבע שבסיטואציות שונות השימוש בכל אחת מהן מוביל לאותם התוצרים."

והתוצר: "דווקא ההימנעות מן הפרקטיקה [אונס צבאי] ודווקא אי האונס, משיג את המטרה הפוליטית של יצירת גבולות...
חשיבותו הגדולה של הגבול המוסרי בעבור החברה הישראלית, [בה הוא משמש] כקריטריון מגדיר השתייכות, ומכאן על האיום על גבול ההשתייכות שעלול להציב אונס צבאי. מימוש אונס צבאי, ראינו, עשוי לאיים על גבולות ההשתייכות גם בממד הדמוגראפי."

 "נראה שכפי שגברים הגדירו עצמם כסרביים על סמך ביצוע מעשי אונס קבוצתיים ופומביים בנשים בוסניות, כך הגברים היהודים מכוננים את זהותם הייחודית כלא אנסים, כלא מתבוללים, כלאום מובחן וייחודי, בחיר האלוהים".

דרכים לחיזוקו ולהעצמתו של הגבול המוסר:
"ראינו מגוון דרכים לחיזוקו ולהעצמתו של הגבול המוסרי: דרך התפיסה המחייבת כי מדובר בארגון מוסרי, דרך הפגנת התנהגות מוסרית, דרך הצדקתה, דרך הנחלתה ודרך הבנת חשיבותה. בנוסף, ראינו כיצד מונחלים לחיילים גבולות מוסריים כדפוסי פעולה רצויים וכנהלים להם יש להישמע. כלומר ניתן להניח כי הגבולות המוסריים, ההתנהגות הנתפסת כצודקת והולמת ברורה לחיילים.
...יש לוודא...שהן מפוקחות באופן תדיר. כפי שראינו, ממדי מוסריות אלו נשזרו לאורך החיבור כולו... [הפעלה של] "מגוון גדול של מנגנוני ואמצעי פיקוח, הבוחנים באופן תמידי את התנהגותם [של החיילים] ואוכפים דפוסי התנהגות הנתפסים כצודקים והולמים."

ושני גורמים משמעותיים התורמים להצלחת 'התוכנית לשימור עליונות הגזע':
"ראשית, בשל השליטה הברורה של הצבא הישראלי על האוכלוסייה הפלשתינית, לא קיימים מקרים של איום חמור, גורלי, העלולים להתיר את הרסן ולהוביל לפעילות שנתפסת כבעייתית, אם כי מותרת בשעת חירום." (להלן: 'הכיבוש')

והדובדבן שבקצפת:
"שנית, לאורך החיבור ניתן לראות שוב ושוב כיצד הפלשתינים ככלל, והפלשתיניות בפרט, עברו תהליך דה הומניזציה, אך לא תהליך דמוניזציה. עובדה זו השאירה אותם בגבולות הראויים לזכות ביחס מוסרי."
וליתר בטחון, אם כל מה שפורט לעיל לא מספיק אז "מגוון פרקטיקות בעזרתן מתבצע נטרול תשוקה כלפי הפלשתינאיות. פרקטיקות אלו, מראות כיצד האישה הפלשתינית נחקקת בהבנתו ובגופו של החייל הישראלי כבלתי אפשרית, כלא אישה, וכיצד הדבר מתבטא באופן הפיזי ביותר, בהפיכתה לזיהום, המאיים על גבולות השבט הישראלי." (פלשתינאית יקרה, זה לא שאת לא מושכת, זה אני החייל שטוף המוח, אל תיעלבי...)

"לסיכום ראינו כיצד החיבור בין מוסריות למגדר מסייעים לביצור הגבול השבטי - האונס הצבאי עלול לפגוע ביכולתה של הקבוצה להגדיר את עצמה הן מוסרית- תרבותית, והן מבחינת המוצא המשותף, לכן טובת הקולקטיב דורשת להימנע מפרקטיקה זו [פרקטיקת האונס הצבאי]."

בן דרור ימיני כותב על כך:
"סליחה? אז מדוע יש אונס המוני במוקדי סכסוך אחרים? בגלל הומניזציה?
ברחבי העולם המוסלמי והערבי מתבצעים מעשי אונס כחלק מכל קונפליקט. אם הערבים היו כובשים את ישראל, גורלם של הישראלים היה גרוע הרבה יותר. מי יודע, לפי הגיונו של המחקר זה היה קורה בגלל הומניזציה של הישראלים.

חיילי צה"ל אינם אונסים בעיקר משום שהם הרבה יותר מוסריים ממה שמספרים עליהם בעולם. החיילים שהתראיינו למחקר דווקא הדגישו את ההיבט המוסרי. למעשה, אין עוד קונפליקט שגרם למספר נפגעים קטן כל כך. ב-40 שנות כיבוש נהרגו 6,000 פלשתינים . רובם מעורבים בטרור. ב-40 שנות כיבוש לא היה אפילו מקרה אחד של טבח מכוון נגד אוכלוסייה אזרחית. לא שזה הופך את הכיבוש לתענוג, אבל אין עוד תקדים בעולם למספר מועט כל כך של נפגעים בקונפליקט ממושך כל כך. כך שהעובדה שאין מקרי אונס אינה החריג. היא הכלל."

כותב על כך ישראל בר ניר באתר אימגו: "נשמע לכם כמו בדיחה חסרת טעם? יש לי חדשות בשבילכם. לא רק שזה קרה, עבודת ה"מחקר" הזאת נמצאה ראויה לזכות בפרס מטעם ועד המורים של האוניברסיטה העברית, על סמך המלצה של ועד הפרופסורים של האוניברסיטה בראשותו של ד"ר צלי גורביץ' (Dr. Zali Gurevitch), המחקר הודפס ויצא לאור ע"י מרכז שיין של האוניברסיטה (Hebrew University's Shaine Center). פרופ' גורביץ' גם הסביר שמדובר ב"עבודת מחקר רצינית" (This was a very serious paper).

תנסו לחשוב לבד מה בדיוק התרחש כאן. זה מתחיל מבחירת נושא המחקר. זה נמשך עם אישור הנושא ע"י הוועדה ללימודי תואר שלישי (נוהג מקובל בכל מוסד אקדמאי המכבד את עצמו הוא שעבודת מחקר לתואר שני ו/או שלישי חייבת לקבל אישור של ועדה מתאימה הבודקת את הנושא המוצע, את תוכנית העבודה המוצעת וכן את המטרה של המחקר – הדבר האחרון מקובל בעיקר במדעי החברה והרוח כי במדעי הטבע על פי רוב בתחילת המחקר לא יודעים למה זה יוביל). בשלב הבא המחקר הסופי מקבל אישור (במקרה הנוכחי, כפי שציינתי למעלה, המחקר נמצא "ראוי" לפרס, כך שאת האישור יש לראות כמובן מאליו). ובסיום, אם העבודה היא באמת מה שהוא יחיד במינו, היא מופיעה כמאמר בעיתון או כספר (גם זה קרה כאן)."

• ולמי שרוצה לקרוא את העבודה כולה כאן. דרך אגב, המחקר זכה לאות הצטיינות מטעם האגודה הסוציולוגית הישראלית.
• ועוד על המחקר, מאמר של זאב גלילי באתר היגיון בשיגעון
• בדיחה: התמונה למעלה מופיעה ברשימה שכותרתה: הכיבוש הישראלי חושף נשים פלשתיניות להטרדות והתעללות. רק שחד עין יבחין שהנערה בתמונה היא בכלל מתנחלת יהודיה כשרה למהדרין...