בהמשך הועסקה כיועצת לחבר פרלמנט, אחר כך כמזכירת העיתונות של השר של אונטריו לענייני נשים וככותבת נאומים למפלגה הדמוקרטית החדשה. בשנת 1992, בהיותה בת 24, החלה ללכתוב מאמרי מערכת למגזין "אוטווה סיטיזן", ובכך הייתה לאדם הצעיר ביותר שמונה כחבר במערכת יומון קנדי כלשהו. את תפקידה עזבה כשחזרה לקריירה פוליטית כאישה הראשונה שהנהיגה מפלגה קנדית. אז כתבה את ספרה הראשון "לסכן אוטופיה: על סף דמוקרטיה חדשה" שיצא לאור ב-1997.
במקביל לפעילותה הפוליטית הפיקה והנחתה כמה תוכניות טלוויזיה בנושאי מדיניות ציבורית. והיא משמשת כחוקרת ומרצה אורחת בכמה אוינברסיטאות מובילות בארצות הברית ובאירופה. מנג' מיודדת עם הסופר סלמאן רושדי, כמוהו קיבלה מכתבי איומים רבים. עד כאן מתוך ויקיפדיה.
עיקר פרסומה הגיע מהספר פרי עטה "הצרה עם האיסלאם".
הנחת היסוד של אירשאד בנוגע ליחס של העולם הערבי לציונות ולמדינת ישראל היא שהיחס הוא פונקציה של יחסו של האיסלאם ללא מוסלמים, כנתינים שאינם שווי זכויות אלא "בני חסות", המדורגים כנחותים, כמו גם פונקציה של הנורמות המדבריות של האיסלאם, על פיהן כל מי שאינו שייך לשבט הוא אוייב. כותבת רבקה שפק ליסק, באתר אימגו:
מה היא אומרת על בעיית הפליטיםלסיכום, כותבת רבקה שפק ליסק, אירשאד מנג'י כתבה שהציונות מייצגת חזרה של עם שנירדף במהלך ההיסטוריה ודולדל מבחינה דמוגרפית, אל מולדתו העתיקה. היא דחתה את הטענה שחוק השבות הוא גזעני ומפלה לרעה מי שאינו יהודי. לדעתה, חוק השבות מהווה אפלייה מתקנת לעם שנעשה לו עוול במהלך ההיסטוריה. במדינה היהודית יש, אומנם, אפלייה כלפי ערבים, אבל מצבם יותר טוב מאשר במדינות ערב.
הפלשתינים הם שיזמו, לדעתה, את פלישת מדינות ערב, יום אחד לאחר הקמת ישראל ב- 1948. אירשאד מנג'י איננה מסתמכת על הגירסה הציונית לגבי השאלה אם הפלשתינאים גורשו או ברחו, אלא מצטטת ראיון שנערך ב- 1948, עם אמיל חורי, מזכ"ל המפלגה הפלשתינאית, לעיתון "בירות טלגרף":
"העובדה שהפליטים האלה קיימים היא תוצאה ישירה של התנגדות מדינות ערב להחלטת החלוקה של האו"מ ולמדינה יהודית. מדינות ערב הסכימו עם המדיניות הזאת פה אחד והן חייבות להיות שותפות לפתרון הבעייה".
אירשאד מנג'י בדעה, שחלק מהפלשתינאים גורשו, אבל רובם עזבו מרצונם החופשי בציפייה מלאה לחזור אחרי שיזרקו את כל היהודים לים. אירשאד גם טוענת כלפי התנהגות האו"מ לבעיית הפליטים הפלשתינים. היא כותבת שבסך הכל ברחו כ- 700,000, אבל האו"מ הרחיב את המונח פליטים על שלושה וחצי מליון פלשתינים, כלומר על הילדים והנכדים של הפליטים, שרק 1/3 מהם חיים במחנות פליטים. היא קובעת שהגדרה כה רחבה של פליטים איננה קיימת לגבי אף עם עקור אחר.
היא גם תוקפת את הצביעות הערבית ביחס לפליטים. מדינות ערב העשירות תרמו לאורך השנים פחות מישראל, לסוכנות האו"מ המטפלת בפליטים. כמו כן, כל מדינות ערב, מלבד ירדן, מסרבות להעניק לפלשתינאים החיים בארצותיהם , אזרחות. בלבנון, למשל, נאסר עליהם לעבוד במשרה מלאה, לקנות אדמה, או לרכוש מקצוע מכובד, והם נאלצים לחיות מעבודות מזדמנות. המוסלמים אשמים, לדעתה, יותר מהישראלים במצוקת הפליטים, ותקעו סכינים במשך עשרות שנים בכל ניסיון לפתור את הבעייה. לעומת זאת, סעודיה מממנת פיגועי התאבדות ומעניקה נסיעה חינם למכה, למשפחות המתאבדים וסדאם חוסיין מימן את משפחות המתאבדים.
ויש עוד:
- האתר של אירשאד: Irshad Manji.com
- הערוץ הרשמי של אירשאד מנג'י ב You Tube
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה