"האופוריה הנובעת מהניצחון על ישראל מעורבת באיבה עצומה. שוב ושוב זועק הקהל את המילה 'דם'. מתחת לבמה תלוי ציור ענק, המתאר את חורבנה של לבנון מפצצות ישראליות ואמריקניות. בין החורבות שוכבים במארב שני לוחמי 'חזב אללה', אחד חמוש בקלצ'ניקוב והשני באר-פי-ג'י. שניהם מכוונים את נשקם לעבר גבעת גולגולות מדממות, חובשות קסדות, של חיילי צה"ל. מאחורי הלוחמים המאוירים לא שכח הצייר העלום להוסיף את מצלמת הווידיאו המנציחה את הפיגוע. ה'חזב אללה' גאה בתחכומו הטכנולוגי שאִפשר לו לתפעל ביעילות קטלנית מטעני צד נגד צה"ל. הצגת פרטי הפרטים של הפיגועים נגד חיילי צה"ל מצמררת. 'זה כל ההבדל בינינו לבינם,' מסביר לי בכיר ב'חזב'אללה', 'אנחנו אוהבים את המוות, והם את החיים'.
כל האירוע הזה מבוים בסגנון פשיסטי: הפעילים מוכנסים לאצטדיון בסדר מופתי, צועדים בשורות ישרות כסרגל. התמונה הפנורמית נתפסת כולה במצלמות הטלוויזיה. מאוחר יותר ישודר הטקס במהדורות החדשות המקומיות. שירי לכת צבאיים מושמעים ללא הרף לשלהוב הקהל. לאחר מכן בא תורו של פולחן המנהיג.
כאשר 'נסיך המאמינים' מופיע מאחורי המסך האדום שבירכתי הבמה, אלפי גרונות שואגים סיסמאות וקריאות דתיות. ים של דגלים מורם אל על ואגרופים מונפים למעלה בהצדעה. יש ביניהם המותחים את זרועם ואת אצבעותיהם במועל יד נאצי". (בנת ג'ביל, לבנון, מאי 2000)
באוגוסט 1968, כשנה לאחר נצחונה המדהים של ישראל במלחמת ששת הימים, וחודשים אחדים בטרם מונה ליושב-ראש אש"ף, הגדיר יאסר ערפאת את מטרתו האסטרטגית של הארגון כ"העברת כל בסיסי ההתנגדות" ליהודה, שומרון, ורצועת עזה, שישראל השתלטה עליהם במהלך אותה מלחמה, "כדי להפוך בהדרגה את ההתנגדות למהפכה עממית חמושה". כך, הסביר ערפאת...להלן מאמר:
כשהתרחיש הזה בושש להתממש, בשל הרמה הנמוכה של התודעה הלאומית בקרב הפלסטינים ובשל אמצעי הסיכול היעילים שהפעילה ישראל, אימץ אש"ף ביוני 1974 את "אסטרטגיית השלבים" (או "תורת השלבים") ועשה אותה מאז ואילך לעיקרון המנחה שלו. אסטרטגיה זו קבעה כי הפלסטינים יקבלו כל טריטוריה שישראל תעביר להם, ואחר-כך ישתמשו בה כקרש-קפיצה לרווחים טריטוריאליים נוספים עד שישיגו את "השחרור השלם של פלסטין". הסכמי אוסלו עלו בקנה אחד עם האסטרטגיה הזאת, בכך שאפשרו לאש"ף להשיג באחת את שנבצר ממנו להשיג בשנים רבות של אלימות וטרור.
