משרתי ציבור ערבים ישראלים תחת שלטון האפרטהייד הציוני

טיבי (ח"כ בפרלמנט הישראלי):

"מדינת ישראל צריכה ליזום את ביטול חוק השבות... כל זמן שקיים חוק השבות, כל זמן שהחברה היהודית בישראל אינה מבטלת אותו, אות הוא שחברה זו איננה שואפת לדמוקרטיזציה מוחלטת. החברה היהודית עדיין רוצה בסמלים יהודיים, גם בחוק השבות, גם בהמנון וגם בדגל... אסטרטגית אני שואף לביטול חוק השבות, הדגל וההמנון" (תכלת גליון 13)

 ובמלחמת המפרץ הראשונה:

"בפלישה לכוויית החזיר חוסיין לאומה הערבית את תפארת המסורת המוסלמית וביטא את הערכתו כלפיו. גם אנחנו, הערבים בארץ, רוצים לראות כוח צבאי חזק... בעל כושר מיקוח, מול הציר ארצות-הברית-ישראל... אין בזה שום רצון לקרוא לסדאם לשלוח טילים עם ראשי נפץ כימיים לכיוון תל אביב... משום שבעולם הערבי אין כיום "אנשים רציניים" המוסיפים לראות בהשמדת ישראל אופציה מעשית... יש גם ערבים שלא רוצים להשמיד את ישראל ולא בגלל שזה לא לגאלי, או לא אנושי, אלא בגלל שזה לא ריאלי"

תגובתו לידיעות על צליחת התעלה בידי הצבא המצרי ב-1973:
"לשמוע שערבי כלשהו מצליח לצאת מן הבועה של המפלה, וכי דגל ערבי מונף על שטח ערבי משוחרר, היה מקור לגאווה... אין לי ספק שזו הייתה ההרגשה הכללית בקרב הערבים בישראל. כל מי שאומר לך אחרת מטעה ואיננו דובר אמת... אני בטוח שלפחות חלק מן הערבים... קיוו לכופף את השחצנות הישראלית... כשאתה מקווה שהמצרים יכבשו את סיני והסורים את הגולן, ברור לך מה תהיה התוצאה..."

על זכות השיבה: "תנאי בל יעבור" לפיוס היסטורי בין הפלסטינים לישראל".
ועוד: מתן "זכויות שוות לגבי קרקע הלאום" למיעוט הערבי, "מה גם שבעבר היו אלה קרקעות ערביות"

דפנה ליאל כתבת שטח נועזת

קלמן ליבסקינד במאמר "ערוץ 2 מעביר לנו שיעור בידיעת הארץ": דפנה ליאל גלשה באתר האינטרנט של אגד, העתיקה את מחירי הקווים השונים

ואחרי שהצליחה להתפלח בעוז ובאומץ לב אל האוטובוס לגוש עציון ולצלם במצלמה נסתרת את הנהג ברגע מכונן שבו הוא מודה בקיומה של סובסידיה ממשלתית על המחירים (אפשר למצוא את זה באתר של הכנסת בפחות מאמץ), קבעה שהמחירים בהתנחלויות זולים בחצי. במהדורת ערוץ 2 לא התביישו והעניקו לעבודה המייגעת הזו את הכותרת היומרנית "תחקיר".

כמה שמעו על הכיבוש, הדיכוי, הטרנספר שמבצעת איראן בח'וזסטאן?

טרנספר והתנחלות, נוסח טהרן:
הרחק מעיני המצלמות מדכא משטר האייתוללות ביד ברזל את תושביו הערבים של חבל הארץ אל - אחוואז הסמוך לעיראק. כ- 1.2 מיליון ערבים כבר טרונספרו ובמקומם הגיעו מיליון וחצי פרסים כדי לגור בהתנחלויות חדשות. כך, כנראה, פותרים באיראן "בעיה דמוגרפית. ( רועי נחמיאס)
המלחמה החשאית של איראן במיעוט הערבי (JCPA )

תחת מעטה סודיות המשטר הפונדמנטליסטי באיראן עורך קמפיין מתמשך ועקוב מדם של הפחדה ורדיפה נגד המיעוט הערבי שבארצו. הערבים באיראן מאמינים שהם קורבנות של "טיהור אתני" בידי הרוב הפרסי. על פי דיווחים בעיתונות האיראנית, 16 פעילים למען זכויות הערבים נשפטו לעונש מוות במשפטים חשאיים של בתי המשפט של המהפכה אחרי שנמצאו אשמים במרד. רוב הנאשמים הורשעו על בסיס הודאתם שנגבתה תחת עינויים. כ-70% מתושבי חבל חוזסטאן העשיר בנפט ומכונה אהווז על ידי המקומיים, הם ערבים.הארגון האהוואזי לזכויות אדם מדווח כי בשנה האחרונה 25,000 אהוואזים נעצרו, 131 הוצאו להורג ו150 נעלמו.
קרוב ל-250,000 תושבים ערביים הותקו מכפריהם ועוד עשרות כפרים ימחקו וכ400,000 אהוואזים יאבדו את בתיהם כשאזור צבאי-תעשייתי-ביטחוני יוקם על יד הגבול עם עיראק. לטהרן יש תוכניות להפוך את ההוואזים למיעוט במחוזם על ידי "טיהור אתני". תמריץ כלכלי ניתן לפרסיים המתיישבים בהוואז ועיירות חדשות מתוכננות לאכלס כ500,000 תושבים לא ערביים.

God's chosen people הגיע הזמן ללמוד לקח חדש: אנחנו לא מכירים עוד במדינת ישראל

God's chosen people

by Jostein Gaarder

יוסטיין גורדר, מחבר רב המכר "עולמה של סופי", כתב את המאמר על רקע מלחמת לבנון השנייה, המאמר פורסם בעיתון השני בגודלו בנורווגיה, Aftenposten, ויצר גל אדיר של תגובות.

 

יוסטיין: "אני בכלל הומניסט אני לא אנטישמי... אני רק תוקף את ישראל, ושיהיה ברור אני מגנה גם את ירי הטילים על ישראל"

העם הנבחר
מאת יוסטין גורדר

אפטנפוסטן, 15 אוגוסט, 2006. אין דרך חזרה. הגיע הזמן ללמוד לקח חדש: אין אנו מכירים עוד במדינת ישראל. לא יכולנו להכיר במשטר האפרטהייד של דרום אפריקה, כפי שלא הכרנו גם במשטר הטאליבן האפגני. היו רבים שלא הכירו בעירק של סדאם חוסיין או בטיהור האתני הסרבי. כעת אנחנו חייבים להתרגל לרעיון: מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית היא היסטוריה.

אנחנו לא מאמינים במושג 'העם הנבחר'. אנחנו צוחקים לשיגעונות של העם הזה, ומבכים את חטאיו. לפעול כמו 'העם הנבחר' זה לא רק אידיוטי ויהיר, זה פשע נגד האנושות. אנחנו קוראים לזה גזענות.

כביש האפרטהייד

כל הדרכים להגיע הביתה
לפני שנים רבות, כותב בועז מושקוביץ, נתיב הנסיעה בין תקוע לירושלים עבר ברחובות העיר בית לחם, העיירה בית סאחור והכפר זעתרה. הדבר לא מצא חן בעיני רבים מהתושבים הערבים: מטחי האבנים נחתו על הנוסעים ומסמרים מכופפים פוזרו על הכבישים. הנתיב הזה ארך כ-17 ק"מ, הנתיב האלטרנטיבי מסביב לאפרתה אורכו 25 ק"מ וגם הוא עובר דרך כפרים ערביים. כדי לשפר את הביטחון, ישראל שיפצה כביש ישן, שעקף את בית סאחור. הכביש "העוקף" הזה בסך הכל עבר בצד השני של אותה שכונה. בתי בית סאחור היתמרו גבוה מעליו, האבנים הניחתות צברו אנרגיה קינטית רבה יותר.
פה ושם היו גם יריות ומטענים. אחד הקורבנות, תושב תקוע, הצייר מרדכי ליפקין ז"ל, נרצח בירי מן המארב ביולי 1993.
כל הדרכים היו פתוחות תמיד לנסיעת היהודים והערבים, למעט בזמני עוצר, שהוטל עקב אירועים ביטחוניים. מעולם לא העלה איש בדעתו, שצבע העור או האמונה הדתית של הערבים מהווים סיבה להגבלת הנסיעה בכביש.

עולם של חומות? בישראל יש אחת - אבל האם שמעתם על האחרות?

סקירה של שלל חומות/גדרות - ההפרדה/בטחון ואחת "חומת אפרטהייד" ב BBC News