ה"חידושים" של ההסטוריונים החדשים

את המושג "ההיסטוריונים החדשים" טבע בני מוריס. אולם - כפי שטוען יואב גלבר בספרו "היסטוריה, זיכרון ותעמולה" - למרות הנטייה הרווחת להתייחס אל ההיסטוריונים החדשים כאל זרם בהיסטוריוגרפיה הישראלית, הם אינם עשויים מקשה אחת.
...
ההיסטוריונים החדשים טוענים שהם יצרו תפיסה חדשה של ההיסטוריה הודות לפתיחוּת ולאובייקטיביות שהם מייחסים לעצמם. זאת בניגוד לחד-צדדיות הנובעת מהמעורבות הרגשית שהם מייחסים להיסטוריונים הישנים, בני הדור שהגשים את הציונות...
ככל שחלפו השנים גם התברר שההיסטוריונים החדשים, שיצרו אסכולה משלהם, אינם מסוגלים להעמיד בניין היסטורי ראוי לשמו בלי להסתמך על מה שכתבו קודמיהם, ההיסטוריונים הישנים, שאותם הם הרבו להשמיץ. יתר על כן, נראה שכמה מהמסקנות של ההיסטוריונים הישנים ומממצאיהם תקפים עד היום, ואילו החידושים שלהם טוענים ההיסטוריונים החדשים אין בהם הרבה מן החידוש.

ההובִּי הסלוני החדש - יצירת עם ערבי חדש, מאת: נתן אלתרמן (1970)

27.2.1970

ה'פוסט ציוני' נסים סוסא, אין חדש תחת השמש

נסים סוסא או סוסה (למשפחת ששון) האיש שבהקדמה לספרו כתב מנכ"ל משרד האינפורמציה העיראקי שבמשך עשרות שנים כתבו חוקרים ערבים אלפי ספרים שלא קידמו כהוא זה את עניינם של הערבים כפי שעשה ספר בודד אחד של סוסא.

סוסא נולד בשנת 1900 או 1902 בעיירה חילה שעל נהר הפרת, מדרום לבגדאד. בעיירה שיעית זו הייתה קהילה יהודית לא גדולה שהייתה מעורה היטב בחיי המקום. לפי דבריו של דוד מועלם–יעקב בספרו על יהודי חילה, עד שנת 1929 שררו יחסים טובים מאוד בין היהודים לבין התושבים הערבים, והערבים הגנו על היהודים בכל הזדמנות וחלקו עמם את שמחותיהם. לפי מקור ערבי דווקא, עַלי אל-וַרְדי (סוציולוג וההיסטוריון עיראקי, 1913-1995), המצב היה כך כל עוד לא דובר על שוויון זכויות. ורדי סיפר שבשנת 1908 הגיע קצין מאיסתנבול לעיירה לבשר על חוקה חדשה, שמשמעה היה שוויון בין המוסלמים ליהודים, והדבר גרם למהומת אלוהים במקום. אנשי הדת התירו את דמו של אותו הקצין ופעמיים ניסו בני המקום לרצחו. אחרי שבוע נרגעו הרוחות מעט, אך ספק אם רעיון השוויון הפך למקובל.

על הכחשת ההסטוריה - על תפישת המציאות של האינטלקטואל השמאלני (קיצוני)

• תועמלנים של האוטופיה השמאלנית.
• השמאל האקדמי, כמו האידיאולוגים של אורוול, מאמינים כי ההיסטוריה ברת עיצוב בכך שהיא יכולה לסייע בהכשרתה של הפוליטיקה העכשווית, ולהביא למימושו של העתיד האוטופי.
• תמונת ההווה והעבר שלהם שונה. הם רואים, באופן ברור, תמונה אוטופית של עתיד קולקטיבי מדומה, בד בבד עם חזונם זה, הם מתעבים את המציאות הקיימת בהווה שאינו עונה על ציפיותיהם, ומכאן שנאתם לכל העומד בדרכם לממש את אשליית העתיד הזוהר.
• אתה בודק את ההיסטוריה הסובייטית ורואה את הגולאג, את ההוצאות להורג, את הדיכוי ואת הכשלון הכלכלי, הם הביטו בזוועה וראו משהו אחר מכיוון שלא יכלו להודות בפני עצמם שחזונם אינו בר-מימוש.
• העתיד המדומיין, זה שלא התגשם, מציאותי וחשוב עבורם יותר מהעבר הריאלי, הם מרגישים שתפישתם הפוליטית צודקת, ולכן אין צורך להתנצל ולהודות באשמה. הם ימשיכו לרדוף בלהיטות אחר אותן מטרות ויעדים, להשתמש באותם אמצעים, גם אם יכנו אותם בשמות שונים.

 קטעים מראיון שערך ג'יימי גלזגוב (Jamie Glazov) עם פרופסור ג'ון ארל היינס (Earl Haynes) ופרופסור הרווי קְלר (Klehr) עם פרסום ספרם: Denial: :Historians Communism and Espionage:

האיזון הקדוש: "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר", לימוד הסטוריה במיטבו: אין אמת היסטורית אחת

"זאת הוראת היסטוריה במיטבה: הבאת מספר זוויות ראייה, לימוד שאין אמת היסטורית אחת", אומרת רחל זמיר, מורה להיסטוריה(!) בבית ספר "רוגוזין" בתל אביב, שהשתמשה בשנים האחרונות בחוברות בשיעורים שהעבירה. "התלמידים קולטים את המורכבות הזאת בצורה פשוטה ומהירה, והתודעה שלהם נפתחת לקיומו של האחר. מבחינתי, זאת הצלחה כשתלמיד שואל מי צודק בסכסוך הזה: הוא מבין שיש צדק בשני הצדדים". ('הארץ')

הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. כבר ב-1799 יצא נפוליאון בתוכנית להקמת מדינה יהודית בפלשתין, כשביקש להטות את היהודים לטובתו והבטיח להקים את בית המקדש, במהלך המצור על עכו. ארבעים שנה אח"כ החלה בריטניה לעודד התיישבות יהודית בפלשתין, שתהווה מכשול בפני היווצרות אחדות מדינית של האזורים הערביים. הציונות קמה כפתרון יסודי עולמי, על ידי הפיכת הדת היהודית לזיקה לאומית, שתבוא לידי ביטוי במולדת יהודית ובמדינה יהודית. גורם נוסף שלאורו נוסדה והתפתחה התנועה הציונית, היו האינטרסים המתעצמים והתחרותיים של הקולוניאליזם האירופאי באפריקה, ושל הציונות בפלשתין. המפגש ביניהם, הוא שהוביל להצהרת בלפור ב-1917 – נקודת שיא של התכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך, 1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינאים.

לחץ של ארגוני סטודנטים מוסלמים בקיימברידג' הביא לביטול הזמנה להרצאה של ההסטוריון הפרופסור בני מוריס

תא הסטודנטים הישראלי באוניברסיטת קיימברידג', (CUIS Cambridge University Israel society) נכנע, במהירות שיא, לתביעה לבטל הזמנה של הפרופסור בני מוריס להרצות בארוע שארגן בשבוע שעבר. לחץ מתון, מצד ארגוני סטודנטים איסלמיים ופקיסטניים באוניברסיטה, שהאשימו את הפרופ' מוריס באיסלמו-פוביה והפצת שנאה, ועל כן תבעו לאסור את הופעתו, הביא את תא הסטודנטים הישראלי לבטל הזמנתו. (מתוך ידיעה שפורסמה ב Jewish Chronicle)

"פוסט ציונות" במימון המדינה

שאול רוזנפלד פירסם מאמר שכותרתו: כסף למימון הפוסט ציונים? ובו הוא טוען ש"אמנים ישראלים שיוצאים נגד הפרוייקט הציוני ממומנים ממיטב כספינו, כיוון שהם שולטים גם במִילְיֶה "האמנותי-תרבותי" בארץ". [כאשר] "המִילְיֶה "האמנותי-תרבותי" הישראלי רואה את ענייני הטוב, היפה והראוי כלא פחות ממונופול שמימי שלו, "אמנים עזי נפש", המעלים על נס את העוולות הציניות והמסכנות הערבית-פלסטינית, חייבים להתממן מכיסי כולנו לטובת עוד "יצירות אמיצות ובעלות מעוף".

אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית

"המצב שעמד בפני במחקר... היה בעל שונות גדולה אף יותר; אל מול מה שעל פניו נראה כאַיִן, רִיק. ככל שחיפשתי גיליתי ששונותה של התופעה בהקשר הישראלי-פלשתיני מתגלמת בעיקר בחוסר, בנדירות, באי התקיימות. מכאן, ניסיתי להבין מדוע וכיצד ממדים של אלימות מינית נדירים יחסית בקונפליקט הישראלי-פלשתיני".

טל ניצן יצאה לחקור מה לא בסדר בתמונה, הרי לא יתכן ש'הכיבוש' לא משחית, שהחייל הישראלי אינו קלגס. משהו מפלצתי ודאי מסתתר מאחורי התופעה המשונה הזו של העדר, חוסר, נדירות של אלימות מינית בקונפליקט הישראלי פלשתיני. יצאה וערכה מחקר. המסקנה כמובן לא הפתיעה אותה: החייל הישראלי לא אונס פלשתיניות לא כי הוא מוסרי ח"ו אלא כי הוא גזען מן הסוג הנמוך ביותר, הוא פשוט לא רואה בהן נשים, אפילו לא בנות אנוש.