שלושת אלפים שנות ישוב יהודי רצוף וממושך בארץ ישראל

http://iloveisrael-lior.blogspot.com/2011/10/3000.html

בלוג אנונימי שיש בו השקעה מרובה ומידע יקר ערך, שאפשר ללמוד ממנו הרבה. אומנם צריך להתגבר על בעיות בעריכה ויזואלית שקצת פוגמות בנוחות הקריאה בו - ובכל זאת כדאי מאד להתאמץ:

Palestine? Occupation?? 3000 years of constant Jewish presence in Israel

שלום לכולם
הכנתי לוח זמנים המצין את כל האירועים החשובים שקרו לעם היהודי בארצו, ארץ ישראל. כפי שמתברר, אין ולא שנה אחת ב 3000 השנים האחרונות ללא ישוב יהודי רצוף בארץ ישראל, בניגוד גמור למה שכמה אנשים חושבים, או טוענים.

הצגתי קישורים למקורות שמהם העתקתי את המידע על האירועים המצוינים, הרוב איננו מויקיפדיה, אלא מספרים מגוונים שאפשר לקרוא אותם בחינם באינטרנט, ומקישורים ישירים לעבודותיהם של היסטוריונים נודעים כמו הרודוטוס היווני, טקיטוס ודיו קסיו הרומאים, יוספוס פלביוס היהודי, אזוביוס וסביוס הביזנטים, וכן אל מסעודי, אל מקריזי, אל קלנסי, ואל מוקדסי המוסלמים, וכן ממקורות היסטורים וארכיאולוגים נוספים אחרים.
מי שמעונין לבדוק את האמינות של המידע שאני מציג מוזמן להכנס לקישור ולבדוק את המקור.

הערך הוא מאד ארוך, משום שהוא מציג מאות אירועים יהודים בארצם, ארץ ישראל, וסבלותיהם הרבות תחת הכובשים הזרים, לכן, הקורא היקר מוזמן לדלג ולבחור את התקופה ההיסטורית שמענינית אותו, התקופה הצלבנית למשל, או פשוט לבחור את התקופה ההיסטורית דרך הקישורים שמוצגים מתחת לשורות אלו.

• התקופה הישראלית-יהודית הראשונה
• התקופה הבבלית-פרסית-יוונית
• התקופה היהודית השניה
• תקופת הכיבוש הרומאי והביזנטי
• תקופת הכיבוש הערבי
• תקופת הכיבוש הצלבני
• תקופת הממלוכים
• התקופת העותומנית המוקדמת
• התקופה העותומנית המאוחרת 

שוב, אבו מאזן, בלי למצמץ מדבר על השטחים הכבושים: לא מה שחשבתם

בבוקר יום שישי, ה 6 הבמאי 2011, הבזיק לכמה שניות אבו מאזן (מחמוד עבאס, יו"ר הרש"פ) על המסך במבזק בערוץ 2. בקטע מהופעתו במסיבת עתונאים שנערכה בברלין בתום שיחותיו עם הקאנצלרית מרקל (5 מאי 2011) הוא אמר:

"אני אשאל את העולם (באו"ם) האם זה מקובל עליו שההעם הפלשתיני יחיה תחת כיבוש במשך 63 שנים, האם אתם רוצים שהפלשתינים ישארו תחת כיבוש לעולמי עד?"

לרגע התבלבלתי, הוא אמר 63 שנים? הוא מתכוון לכיבוש של 48'?! לא יתכן. הרי עבאס המתון והפרגמטי דורש רק לסיים את כיבוש 67, הוא הרי מכיר בישראל (לא כמדינת העם היהודי...).

האם אנחנו מסתפקים במדינה מצ'וקמקת בגדה המערבית וברצועת עזה?

ח"כ זהבה גלאון (מרצ) "אם תומכים בפתרון של שתי מדינות, הרי שההצבעה באו"ם היא הזדמנות ולא איום. מי שמבין שאם לא נגמור עם הכיבוש, הכיבוש יגמור אותנו, יאמר כן למדינה פלסטינית"

ל זוהיר אנדראוס, עתונאי ובעל טור, ערבי ישראלי, אזרח מדינת ישראל, דעה שונה במקצת, אולי כדאי שתקשיב לו טוב-טוב: "חלום ההגדרה העצמאית, שכה נלחמנו עבורו קורם עור וגידים, מדינות העולם יכירו, גם יכירו, במדינה שלנו - אולם הדברים אינם ורודים, אדרבא שחורים משחור" ולמה?
כי "האם אנחנו מסתפקים במדינה מצ'וקמקת בגדה המערבית וברצועת עזה"?
ותשובתו: לא ולא! "העם הפלסטיני, דורש גם דורש, מהעולם, לאלץ את ישראל ליישם את החלטת מועצת הביטחון 194, המצווה להחזיר את הפליטים הפלסטיניים, שגורשו בנכבה, למולדתם"

"מי אמר שהסכסוך בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין הציונות החל ב-1967?"
"הנרטיב הפלסטיני הלאומי, המקובל על הרוב המוחץ של בני העם, קובע בצורה חד-משמעית שהסכסוך החל בעקבות הנכבה, כלומר ב-1948" וכל הדיבורים על הכיבוש של 67 אינם אלא "מזימה ישראלית-אמריקנית-אירופית, לפיה הבעיה של הפלסטינים היא תוצר של מלחמת 1967"

"קבלת ההחלטה על-ידי האו"ם תיצור אשליה בעולם לפיה באה על פתרונה בעיית העם הפלסטיני". "חמור מזה, אם תוכרז המדינה הפלסטינית בגבולות יוני 67, יהפוך המאבק בין הפלסטינים לישראלים ממאבק על זכויות למאבק על גבולות"

או במילים אחרות:

המאבק בין הפלסטינים לישראלים הוא מאבק על זכויות ולא מאבק על גבולות, אם מישהו חושב שהכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67 תהיה סיום הסכסוך הוא משלה את עצמו!

לטענתו, ההנהגה הנוכחית איננה לגיטימית כי היא לא מוסמכת "לדבר בשם העם הפלסטיני על שלוש צלעותיו: הגדה והרצועה, הפלסטינים בישראל והפלסטינים במדינות ערב",
ולמתקשים:
העם הפלשתיני מורכב משלוש צלעות: ערביי 67, ה'פליטים' הפזורים ברחבי העולם ו-"ערביי 48" (אזרחי מדינת ישראל), לכן  סיום 'הכיבוש' (של שטחי 67) והקמת "מדינה מצ'וקמקת" בגדה ובעזה לא יכולים להוות סיום הסכסוך (תכנית השלבים הידועה?).

האם חנה מרון וחבריה להכרזה "על הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967" מקשיבים לו בכלל?

מכתב אבטאהי The Abtahi letter - חשיפת תכנית המשטר האיראני ל'טיהור אתני' באיראן

השנה 2010: כמעט פוגרום בנוסעי אוטובוס בירושלים הבנויה

ערב חג הסוכות, העפילו 'צעירים זועמים' אל דרך העופל, הכביש הסובב את הר הבית ממזרח ומדרום ומהווה את ציר הגישה הראשי אל הכותל. דרך משמשת גם את התחבורה הציבורית. ההמון המתפרע הגיע ללא כל הפרעה אל מפגש צומת עיר דוד ודרך העופל, כמאה מטרים משער אשפות-השער הראשי המוביל לכותל. באותה השעה נמצאים אלפי מתפללים בכותל, ומאות עושים דרכם אליו.

כמה שמעו על הכיבוש, הדיכוי, הטרנספר שמבצעת איראן בח'וזסטאן?

טרנספר והתנחלות, נוסח טהרן:
הרחק מעיני המצלמות מדכא משטר האייתוללות ביד ברזל את תושביו הערבים של חבל הארץ אל - אחוואז הסמוך לעיראק. כ- 1.2 מיליון ערבים כבר טרונספרו ובמקומם הגיעו מיליון וחצי פרסים כדי לגור בהתנחלויות חדשות. כך, כנראה, פותרים באיראן "בעיה דמוגרפית. ( רועי נחמיאס)
המלחמה החשאית של איראן במיעוט הערבי (JCPA )

תחת מעטה סודיות המשטר הפונדמנטליסטי באיראן עורך קמפיין מתמשך ועקוב מדם של הפחדה ורדיפה נגד המיעוט הערבי שבארצו. הערבים באיראן מאמינים שהם קורבנות של "טיהור אתני" בידי הרוב הפרסי. על פי דיווחים בעיתונות האיראנית, 16 פעילים למען זכויות הערבים נשפטו לעונש מוות במשפטים חשאיים של בתי המשפט של המהפכה אחרי שנמצאו אשמים במרד. רוב הנאשמים הורשעו על בסיס הודאתם שנגבתה תחת עינויים. כ-70% מתושבי חבל חוזסטאן העשיר בנפט ומכונה אהווז על ידי המקומיים, הם ערבים.הארגון האהוואזי לזכויות אדם מדווח כי בשנה האחרונה 25,000 אהוואזים נעצרו, 131 הוצאו להורג ו150 נעלמו.
קרוב ל-250,000 תושבים ערביים הותקו מכפריהם ועוד עשרות כפרים ימחקו וכ400,000 אהוואזים יאבדו את בתיהם כשאזור צבאי-תעשייתי-ביטחוני יוקם על יד הגבול עם עיראק. לטהרן יש תוכניות להפוך את ההוואזים למיעוט במחוזם על ידי "טיהור אתני". תמריץ כלכלי ניתן לפרסיים המתיישבים בהוואז ועיירות חדשות מתוכננות לאכלס כ500,000 תושבים לא ערביים.

ועוד על עזה - מחנה הריכוז הגדול בכל הזמנים

לאחר בילוי של יום כיף על החוף מול הים התיכון

סיימו את היום בקפה הקרוב Le Green Terrace Café

או ב Le Roots Dining Restaurant

 והנה מבחר מנות היום:

ועוד בנושא:

מלקטת: מה עם הכוסברה? תמונות ממחנה הריכוז הגדול ביותר בעולם כיום - הלא הוא עזה

מתוך סדרת מאמרים על 'האסון ההומניטארי בעזה' בבלוג המעולה של Bivouac-ID

למי שייכת ירושלים (על פי המשפט הבינלאומי)? מחקר מקיף ביותר שערך Dr. Jaques Gautier

קישור לראיון במלואו (מחולק לחמישה סרטונים ב YouTube)

"בחירתה של סופי" - הגירסה העזתית

ברברה לובין, סבתה אמריקאית חמודה באמת, יהודיה כמובן, עם לב רחב רחב. עסוקה בלהציל את העולם ואת ילדי עזה בפרט.

בבלוג שלה Notes from Palestine היא פירסמה את הסיפור הבא:

23 ינואר, 2009

ביום רביעי, לאחר 10 שעות מפרכות במעבר הגבול רפיח שבין מצרים לפלסטין נכנסנו סוף סוף, שרון ואלאס (תומכת ותיקה של MECA) ואני לרצועת עזה.

יש כל כך הרבה לספר מהיום הראשון שלנו בעזה. כל כך הרבה כאב והרס. אבל יש סיפור אחד במיוחד שאני חושבת שעל העולם לשמוע. שמעתי על אמא שהיתה בבית עם עשרת ילדיה, כאשר חיילים ישראלים נכנסו לבית. החיילים אמרו לה שעליה לבחור חמישה מבין ילדיה "למסור אותם כמתנה לישראל." כאשר החלה לצרוח באימה הם חזרו על הדרישה ואמרו לה שהיא יכולה לבחור או שהם יבחרו במקומה. אז, רצחו החיילים הללו חמישה מילדיה מול עיניה. היום למדתי שהמושג "מוסר יהודי" באמת מת. אנחנו יכולים להיות פאשיסטים, טרוריסטים, נאצים כמו כולם. על הקהילה הבינלאומית לדרוש שדברים כאלה לא יוכלו לקרות שוב לעולם..."

איך נראית הסברה ישראלית, מכמיר

בסיכום השבועי שפרסם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) הוא מדווח בין יתר זוועות 'הכיבוש' על אירוע בו נהרגו שלושה פלסטינים מאש צה"ל:

שבת, 26 דצמבר, 2009
בסביבות 00:30, חיילים ישראלים המוצבים בתצפית עזה על הגבול בין רצועת עזה לבין ישראל, מצפון לעיירה בית חנון שבצפון הרצועה, פתחו באש לעבר מספר פלסטינים שהתקרבו לגבול. הירי הישראלי נמשך כ -20 דקות, אחרי לאחר מכן כלי טיס ישראלי ירה טיל לעבר הפלסטינים. כתוצאה מכך, נהרגו 3 פלסטינים:

1. בשיר סולימאן מוסא אבו דוחייל, בן Basheer Suleiman Mousa Abu Duhail 20;
2. מחמוד ג'ומעה איבראהים אל שאראטחה, בן Mahmoud Jom'a Ibrahim al-Sharat'ha 19; ו
3. האני סאלם מוחמד אבו ר'זאל, בן  Hani Salem Mohammed Abu Ghazal 20.

כל הקורבנות מהכפר אל נאצר (הכפר הבדואי) שמצפון לבית לאהיה. הם היו לא חמושים וככל הנראה ניסו להסתנן לישראל כדי לחפש עבודה. פלסטיני רביעי שרד את ההתקפה. כוחות הכיבוש הישראלי לא איפשרו לצוותים רפואיים להיכנס לשטח ולפנות אתהגופות עד לשעה 15:00. בסופו של דבר, הורשו צוותים רפואיים להיכנס לשטח ולפנות את הגופות בשעה 16:15 בערך. (מתוך  הדו" ח השבועי, של PCHR, עמוד 8)

זריקת אבנים, נהג פצוע קל, אירוע טריוויאלי - המיקום- לא כל כך

כביש האפרטהייד

כל הדרכים להגיע הביתה
לפני שנים רבות, כותב בועז מושקוביץ, נתיב הנסיעה בין תקוע לירושלים עבר ברחובות העיר בית לחם, העיירה בית סאחור והכפר זעתרה. הדבר לא מצא חן בעיני רבים מהתושבים הערבים: מטחי האבנים נחתו על הנוסעים ומסמרים מכופפים פוזרו על הכבישים. הנתיב הזה ארך כ-17 ק"מ, הנתיב האלטרנטיבי מסביב לאפרתה אורכו 25 ק"מ וגם הוא עובר דרך כפרים ערביים. כדי לשפר את הביטחון, ישראל שיפצה כביש ישן, שעקף את בית סאחור. הכביש "העוקף" הזה בסך הכל עבר בצד השני של אותה שכונה. בתי בית סאחור היתמרו גבוה מעליו, האבנים הניחתות צברו אנרגיה קינטית רבה יותר.
פה ושם היו גם יריות ומטענים. אחד הקורבנות, תושב תקוע, הצייר מרדכי ליפקין ז"ל, נרצח בירי מן המארב ביולי 1993.
כל הדרכים היו פתוחות תמיד לנסיעת היהודים והערבים, למעט בזמני עוצר, שהוטל עקב אירועים ביטחוניים. מעולם לא העלה איש בדעתו, שצבע העור או האמונה הדתית של הערבים מהווים סיבה להגבלת הנסיעה בכביש.

אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית

"המצב שעמד בפני במחקר... היה בעל שונות גדולה אף יותר; אל מול מה שעל פניו נראה כאַיִן, רִיק. ככל שחיפשתי גיליתי ששונותה של התופעה בהקשר הישראלי-פלשתיני מתגלמת בעיקר בחוסר, בנדירות, באי התקיימות. מכאן, ניסיתי להבין מדוע וכיצד ממדים של אלימות מינית נדירים יחסית בקונפליקט הישראלי-פלשתיני".

טל ניצן יצאה לחקור מה לא בסדר בתמונה, הרי לא יתכן ש'הכיבוש' לא משחית, שהחייל הישראלי אינו קלגס. משהו מפלצתי ודאי מסתתר מאחורי התופעה המשונה הזו של העדר, חוסר, נדירות של אלימות מינית בקונפליקט הישראלי פלשתיני. יצאה וערכה מחקר. המסקנה כמובן לא הפתיעה אותה: החייל הישראלי לא אונס פלשתיניות לא כי הוא מוסרי ח"ו אלא כי הוא גזען מן הסוג הנמוך ביותר, הוא פשוט לא רואה בהן נשים, אפילו לא בנות אנוש.

החיים הטובים בגדה המערבית

מלאני פיליפס (Melanie Phillips) במאמר שכותרתו 'החיים הטובים בגדה המערבית' מספרת על מאמר, שפרסם העיתונאי תום גרוס (Tom Gross) ב'וול סטריט ג'ורנל' (Wall Street Journal) ובו, כך היא כותבת, הוא מספק נסיוב מאיר עיניים לפנטזיות הרגילות הלעוסות עד-גרא, על המחסור והדיכוי של הפלסטינים. הוא מספר, כיצד:

"בשיטוטיו במרכז העיר שכם מצא את החנויות והמסעדות הומי אדם. היו שם המון מכוניות יוקרה ברחובות. באמת, ספרתי ומספר המכוניות מדגם BMW והמרצדסים גדול משמעותית יוצר משראיתי, למשל, במרכז ירושלים או תל אביב.

...החנויות והמסעדות היו גם כן מלאות אדם כשביקרתי בחברון לאחרונה, והופתעתי לראות וילות בגודל דומה לאלה שבקוט- ד'אזור [ריווירה הצרפתית] או בבל-אייר [קליפורניה] שעלו וצצו על הגבעות סביב לעיר. החיים אפילו טובים יותר ברמאללה, שם קשה להשיג שולחן במסעדה טובה. ניתן לראות בנייני דירות חדשים, בנקים, חברות ברוקרים, סוכנויות של מכוניות יוקרה ומועדוני בריאות. בקלקיליה, עיר אחרת בגדה המערבית, בעבר חממה לטרוריסטים ויצרני פצצות, יבול התותים הראשון נאסף בזמן על מנת להשלח לשווקים הרווחיים של חג המולד באירופה. חקלאים פלסטינים מקומיים הוכשרו בידי מומחים ישראלים לחקלאות וישראל סיפקה להם ציוד השקיה וחומרי הדברה.