‏הצגת רשומות עם תוויות ערבים ישראלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ערבים ישראלים. הצג את כל הרשומות

משרתי ציבור ערבים ישראלים תחת שלטון האפרטהייד הציוני

טיבי (ח"כ בפרלמנט הישראלי):
"מדינת ישראל צריכה ליזום את ביטול חוק השבות... כל זמן שקיים חוק השבות, כל זמן שהחברה היהודית בישראל אינה מבטלת אותו, אות הוא שחברה זו איננה שואפת לדמוקרטיזציה מוחלטת. החברה היהודית עדיין רוצה בסמלים יהודיים, גם בחוק השבות, גם בהמנון וגם בדגל... אסטרטגית אני שואף לביטול חוק השבות, הדגל וההמנון" (תכלת גליון 13)
 ובמלחמת המפרץ הראשונה:
"בפלישה לכוויית החזיר חוסיין לאומה הערבית את תפארת המסורת המוסלמית וביטא את הערכתו כלפיו. גם אנחנו, הערבים בארץ, רוצים לראות כוח צבאי חזק... בעל כושר מיקוח, מול הציר ארצות-הברית-ישראל... אין בזה שום רצון לקרוא לסדאם לשלוח טילים עם ראשי נפץ כימיים לכיוון תל אביב... משום שבעולם הערבי אין כיום "אנשים רציניים" המוסיפים לראות בהשמדת ישראל אופציה מעשית... יש גם ערבים שלא רוצים להשמיד את ישראל ולא בגלל שזה לא לגאלי, או לא אנושי, אלא בגלל שזה לא ריאלי"

תגובתו לידיעות על צליחת התעלה בידי הצבא המצרי ב-1973:
"לשמוע שערבי כלשהו מצליח לצאת מן הבועה של המפלה, וכי דגל ערבי מונף על שטח ערבי משוחרר, היה מקור לגאווה... אין לי ספק שזו הייתה ההרגשה הכללית בקרב הערבים בישראל. כל מי שאומר לך אחרת מטעה ואיננו דובר אמת... אני בטוח שלפחות חלק מן הערבים... קיוו לכופף את השחצנות הישראלית... כשאתה מקווה שהמצרים יכבשו את סיני והסורים את הגולן, ברור לך מה תהיה התוצאה..."

על זכות השיבה
: "תנאי בל יעבור" לפיוס היסטורי בין הפלסטינים לישראל".
ועוד: מתן "זכויות שוות לגבי קרקע הלאום" למיעוט הערבי, "מה גם שבעבר היו אלה קרקעות ערביות"


האם אנחנו מסתפקים במדינה מצ'וקמקת בגדה המערבית וברצועת עזה?

ח"כ זהבה גלאון (מרצ) "אם תומכים בפתרון של שתי מדינות, הרי שההצבעה באו"ם היא הזדמנות ולא איום. מי שמבין שאם לא נגמור עם הכיבוש, הכיבוש יגמור אותנו, יאמר כן למדינה פלסטינית"

ל זוהיר אנדראוס, עתונאי ובעל טור, ערבי ישראלי, אזרח מדינת ישראל, דעה שונה במקצת, אולי כדאי שתקשיב לו טוב-טוב: "חלום ההגדרה העצמאית, שכה נלחמנו עבורו קורם עור וגידים, מדינות העולם יכירו, גם יכירו, במדינה שלנו - אולם הדברים אינם ורודים, אדרבא שחורים משחור" ולמה?
כי "האם אנחנו מסתפקים במדינה מצ'וקמקת בגדה המערבית וברצועת עזה"?
ותשובתו: לא ולא! "העם הפלסטיני, דורש גם דורש, מהעולם, לאלץ את ישראל ליישם את החלטת מועצת הביטחון 194, המצווה להחזיר את הפליטים הפלסטיניים, שגורשו בנכבה, למולדתם"

"מי אמר שהסכסוך בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין הציונות החל ב-1967?"
"הנרטיב הפלסטיני הלאומי, המקובל על הרוב המוחץ של בני העם, קובע בצורה חד-משמעית שהסכסוך החל בעקבות הנכבה, כלומר ב-1948" וכל הדיבורים על הכיבוש של 67 אינם אלא "מזימה ישראלית-אמריקנית-אירופית, לפיה הבעיה של הפלסטינים היא תוצר של מלחמת 1967"

"קבלת ההחלטה על-ידי האו"ם תיצור אשליה בעולם לפיה באה על פתרונה בעיית העם הפלסטיני". "חמור מזה, אם תוכרז המדינה הפלסטינית בגבולות יוני 67, יהפוך המאבק בין הפלסטינים לישראלים ממאבק על זכויות למאבק על גבולות"

או במילים אחרות:
המאבק בין הפלסטינים לישראלים הוא מאבק על זכויות ולא מאבק על גבולות, אם מישהו חושב שהכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67 תהיה סיום הסכסוך הוא משלה את עצמו!
לטענתו, ההנהגה הנוכחית איננה לגיטימית כי היא לא מוסמכת "לדבר בשם העם הפלסטיני על שלוש צלעותיו: הגדה והרצועה, הפלסטינים בישראל והפלסטינים במדינות ערב",
ולמתקשים:
העם הפלשתיני מורכב משלוש צלעות: ערביי 67, ה'פליטים' הפזורים ברחבי העולם ו-"ערביי 48" (אזרחי מדינת ישראל), לכן  סיום 'הכיבוש' (של שטחי 67) והקמת "מדינה מצ'וקמקת" בגדה ובעזה לא יכולים להוות סיום הסכסוך (תכנית השלבים הידועה?).

האם חנה מרון וחבריה להכרזה "על הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967" מקשיבים לו בכלל?

כמה שנים דרושות למתיישבים בארץ מסויימת כדי להפוך לבני המקום או לבעלים החוקיים של הארץ?

הפלסטינים טוענים שארץ זו היא אדמה ערבית מקדמת דנא וליהודים אין בה חלק ונחלה: כמה שנים דרושות למתיישבים בארץ מסויימת כדי להפוך לבני המקום או לבעלים החוקיים של הארץ? שואלים רבקה שפק ליסק ושאול ברטל במאמר: אום אל-פאחם שוללת זכותו של העם היהודי למדינה?

תושבי אום אל-פאחם, מעוז התנועה האסלמית, השוללת כל עבר יהודי בארץ זו וטוענת שהם אדוני הארץ וכי זוהי אדמה ערבית מקדמת דנא, והיהודים הם קולוניסטים אירופאים, היגרו לכאן מארצות ערב בין שלהי המאה ה- 17 לאמצע המאה ה- 19:
חלק הגיעו ממצרים לפני 187 שנים, באמצע המאה ה- 19.
חלק הגיעו מגבול תימן- ערב הסעודית לפני 350 שנה, בשלהי המאה ה- 17. אבל, חלק מהם התיישבו תחילה באזור חברון, ורק מאוחר יותר עברו לאום אל-פאחם.
חלק הגיעו מחצי האי ערב לפני 350 שנה, בשלהי המאה ה- 17.
היו גם משפחות שהגיעו לפני כ- 150 שנה (חלק הגיעו לפני 100 וחלק לפני 200 ) מכפרי הגדה המערבית , כלומר בשלהי המאה ה- 19.
יש גם משפחות שמוצאן מלוב, אלג'יר וסוריה.
היו גם משפחות שעברו מכפרים אחרים בישראל ב- 1948.
והחמולה של ראאד סלאח הגיעה מסוריה בשלהי המאה ה- 17.
בקיצור, ראשית ההתיישבות הערבית באום אל-פאחם, עפ"י מקור ערבי-ישראלי הייתה לא לפני שלהי המאה ה- 17. ההגירה המצרית הגיעה באמצע המאה ה- 19.
תושבי העיר משתייכים לארבע חמולות עיקריות: מאחמיד, אג'באריה, ג'אברין ומחאג'נה (ראאד סלאח, ראש התנועה האיסלמית שייך לחמולה זו), אלה גם שמותיהן של ארבע השכונות העקריות בעיר.

אוקטובר 2000, האם מישהו זוכר את בכור ז'אן?

9 אוקטובר 2000
"...מאוחר יותר יצאה קבוצה של נערים לכביש והשליכה אבנים לעבר כלי רכב שחלפו במקום, הן מהגשר העובר מעל הכביש והן ממקומות שונים לאורך הכביש. מספר מכוניות נפגעו מיידויי האבנים ונגרמו להן נזקים. בסביבות השעה 23:30 נפגע כלי הרכב בו נסע תושב ראשון לציון, בשם בכור ג'אן ז"ל. ברכב פגעו שתי אבנים שהושלכו לעברו. אחת האבנים חדרה דרך השמשה הקדמית ופגעה בחזהו של מר ג'אן. כתוצאה מן הפגיעה איבד מר בכור את הכרתו. הוא הובהל לבית חולים "הלל יפה" בחדרה ושם נקבע מותו". זהו. האיזכור היחיד לקורבן בדו"ח ועדת אור.
בכור ז'אן היה בן 52, היה נדבן ידוע בקהילה הגרוזינית. לעיתים נתן תרומות גם בסתר, ואף תוך לקיחת הלוואות, סיפרו בני משפחתו. עד העת האחרונה ניהל אולם שמחות בראשון לציון.
הוא נסע עם אחיו, שנהג במכונית, מכיון חיפה לתל אביב. שניהם חזרו במוצאי-שבת, 7 באוקטובר 2000, מביקור חולים אצל קרוב משפחה. כשהגיע הרכב לג'סר א-זרקה, אחת האבנים שזרקו עליו הנאשמים פגעה בשמשה הקדמית של הרכב, פערה חור בשמשה ופגעה בעוצמה בחזהו של ז'אן בכור. כתוצאה מכך הוא נפגע פגיעה קשה ונגרם לו שבר בעצם החזה ובצלעות, קרע בלב ודימום נרחב, והוא מת במקום. ז'אן הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.