ח"כ
זהבה גלאון (מרצ) "אם תומכים בפתרון של שתי מדינות, הרי שההצבעה באו"ם היא הזדמנות ולא איום. מי שמבין שאם לא נגמור עם הכיבוש, הכיבוש יגמור אותנו, יאמר כן למדינה פלסטינית"
ל
זוהיר אנדראוס, עתונאי ובעל טור, ערבי ישראלי, אזרח מדינת ישראל, דעה שונה במקצת, אולי כדאי שתקשיב לו טוב-טוב: "
חלום ההגדרה העצמאית, שכה נלחמנו עבורו קורם עור וגידים, מדינות העולם יכירו, גם יכירו, במדינה שלנו - אולם הדברים אינם ורודים, אדרבא שחורים משחור" ולמה?
כי "
האם אנחנו מסתפקים במדינה מצ'וקמקת בגדה המערבית וברצועת עזה"?
ותשובתו: לא ולא! "העם הפלסטיני, דורש גם דורש, מהעולם, לאלץ את ישראל ליישם את החלטת מועצת הביטחון 194, המצווה להחזיר את הפליטים הפלסטיניים, שגורשו בנכבה, למולדתם"
"
מי אמר שהסכסוך בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין הציונות החל ב-1967?"
"הנרטיב הפלסטיני הלאומי, המקובל על הרוב המוחץ של בני העם, קובע בצורה חד-משמעית שהסכסוך החל בעקבות הנכבה, כלומר ב-1948" וכל הדיבורים על הכיבוש של 67 אינם אלא "מזימה ישראלית-אמריקנית-אירופית, לפיה הבעיה של הפלסטינים היא תוצר של מלחמת 1967"
"קבלת ההחלטה על-ידי האו"ם
תיצור אשליה בעולם לפיה באה על פתרונה בעיית העם הפלסטיני". "חמור מזה, אם תוכרז המדינה הפלסטינית בגבולות יוני 67,
יהפוך המאבק בין הפלסטינים לישראלים ממאבק על זכויות למאבק על גבולות"
או במילים אחרות:
המאבק בין הפלסטינים לישראלים הוא מאבק על זכויות ולא מאבק על גבולות, אם מישהו חושב שהכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67 תהיה סיום הסכסוך הוא משלה את עצמו!
לטענתו, ההנהגה הנוכחית איננה לגיטימית כי היא לא מוסמכת "לדבר בשם
העם הפלסטיני על שלוש צלעותיו: הגדה והרצועה,
הפלסטינים בישראל והפלסטינים במדינות ערב",
ולמתקשים:
העם הפלשתיני מורכב משלוש צלעות: ערביי 67, ה'פליטים' הפזורים ברחבי העולם ו-"ערביי 48" (אזרחי מדינת ישראל), לכן סיום 'הכיבוש' (של שטחי 67) והקמת "מדינה מצ'וקמקת" בגדה ובעזה לא יכולים להוות סיום הסכסוך (תכנית השלבים הידועה?).
האם
חנה מרון וחבריה להכרזה "על הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967" מקשיבים לו בכלל?
טיבי (ח"כ בפרלמנט הישראלי):
