קלמן ליבסקינד במאמר "ערוץ 2 מעביר לנו שיעור בידיעת הארץ": דפנה ליאל גלשה באתר האינטרנט של אגד, העתיקה את מחירי הקווים השונים
ואחרי שהצליחה להתפלח בעוז ובאומץ לב אל האוטובוס לגוש עציון ולצלם במצלמה נסתרת את הנהג ברגע מכונן שבו הוא מודה בקיומה של סובסידיה ממשלתית על המחירים (אפשר למצוא את זה באתר של הכנסת בפחות מאמץ), קבעה שהמחירים בהתנחלויות זולים בחצי. במהדורת ערוץ 2 לא התביישו והעניקו לעבודה המייגעת הזו את הכותרת היומרנית "תחקיר".
את הביקורת הראשונה על הכתבה הזו ראיתי, מגלה ליבסקינד, אצל אבישי עברי באתר האינטרנט הנפלא של לאטמה (פרס סוקולוב לדפנה ליאל עכשיו!). בעקבותיו מיהרתי לצפות בכתבה. זו נפתחת בחשיפה מטלטלת. "מחיר הנסיעה בקו אגד מירושלים לתל אביב עולה 20 שקלים. מחיר נסיעה מירושלים להתנחלות טלמון, אותו המרחק בדיוק, אבל המחיר רק 8.60". קראתם טוב? "אותו המרחק בדיוק".
מה מלמד הגילוי הזה? בעיקר שדפנה ליאל חייבת לעבור באופן דחוף קורס לידיעת הארץ.
טלמון נמצאת במרחק של משהו כמו 17 קילומטר מירושלים בקו אווירי ומעט יותר מזה על הכביש, הרבה פחות מה- 61 ק"מ שיצאו בחישוב של ליאל. נסיעה למרחק הזה, חישבו לבד, הייתה צריכה לקחת עשרים דקות. אולי מעט יותר.
סגירת הכביש הזה מרחיקה את 6,000 תושבי גוש ישובי מערב בנימין מעיר המחוז שלהם עד מאד. במקום לנסוע 45 דקות לעבודה, הלוך וחזור, הם נוסעים שעתיים. משהו כמו שמונים קילומטרים מיותרים של נסיעה מדי יום. כך ברכב פרטי וכך באוטובוסים של אגד. החרפה הזו, שבה יש בישראל כבישים שליהודים אסורה הכניסה אליהם, שגורמת לעובדים לבזבז שעות בדרך ולאגד להוציא כסף מיותר על דלק ושכר של נהגים, הייתה יכולה לשמש נושא מצוין לתחקיר עבור דפנה ליאל. אבל לליאל יש הגיון אחר: תושבי טלמון היקרים, לקחו אתכם לטיול של שעה במקום עשרים דקות? תגידו תודה ותשלמו, יא מושחתים.
את המאמר המלא של ליבסקינד אפשר לקרוא כאן
כאשר מנסים להעביר את יעדים למסלול על פני המפה, אין אפשרות לקבל מסלול מקוצר שעובר בכבישים "האסורים". זה מובנה בתוכנה.
ואחרי שהצליחה להתפלח בעוז ובאומץ לב אל האוטובוס לגוש עציון ולצלם במצלמה נסתרת את הנהג ברגע מכונן שבו הוא מודה בקיומה של סובסידיה ממשלתית על המחירים (אפשר למצוא את זה באתר של הכנסת בפחות מאמץ), קבעה שהמחירים בהתנחלויות זולים בחצי. במהדורת ערוץ 2 לא התביישו והעניקו לעבודה המייגעת הזו את הכותרת היומרנית "תחקיר".
צולם במצלמה נסתרת
את הביקורת הראשונה על הכתבה הזו ראיתי, מגלה ליבסקינד, אצל אבישי עברי באתר האינטרנט הנפלא של לאטמה (פרס סוקולוב לדפנה ליאל עכשיו!). בעקבותיו מיהרתי לצפות בכתבה. זו נפתחת בחשיפה מטלטלת. "מחיר הנסיעה בקו אגד מירושלים לתל אביב עולה 20 שקלים. מחיר נסיעה מירושלים להתנחלות טלמון, אותו המרחק בדיוק, אבל המחיר רק 8.60". קראתם טוב? "אותו המרחק בדיוק".
מה מלמד הגילוי הזה? בעיקר שדפנה ליאל חייבת לעבור באופן דחוף קורס לידיעת הארץ.
טלמון נמצאת במרחק של משהו כמו 17 קילומטר מירושלים בקו אווירי ומעט יותר מזה על הכביש, הרבה פחות מה- 61 ק"מ שיצאו בחישוב של ליאל. נסיעה למרחק הזה, חישבו לבד, הייתה צריכה לקחת עשרים דקות. אולי מעט יותר.
"אותו המרחק בדיוק". |
לא ליהודים
מה שמפריע לזה לקרות הוא "כביש אפרטהייד" שנסלל במקום לפני כמה שנים.
"כביש אפרטהייד" הוא כינוי שבשמאל הקיצוני הדביקו לכבישים שנסללו עבור יהודים בלבד. אלא שכבישים כאלה אינם בנמצא. כבישים הפוכים יש גם יש. וכך, החליטה מדינת ישראל שהכביש העובר ליד ביתוניא, המקצר את הדרך לירושלים בחצי, יהיה סגור לתנועת יהודים. יוכלו לנסוע בו פלסטינים. יוכלו לנסוע בו ערבים אזרחי ישראל. רק יהודים לא. כביש למוסלמים בלבד.סגירת הכביש הזה מרחיקה את 6,000 תושבי גוש ישובי מערב בנימין מעיר המחוז שלהם עד מאד. במקום לנסוע 45 דקות לעבודה, הלוך וחזור, הם נוסעים שעתיים. משהו כמו שמונים קילומטרים מיותרים של נסיעה מדי יום. כך ברכב פרטי וכך באוטובוסים של אגד. החרפה הזו, שבה יש בישראל כבישים שליהודים אסורה הכניסה אליהם, שגורמת לעובדים לבזבז שעות בדרך ולאגד להוציא כסף מיותר על דלק ושכר של נהגים, הייתה יכולה לשמש נושא מצוין לתחקיר עבור דפנה ליאל. אבל לליאל יש הגיון אחר: תושבי טלמון היקרים, לקחו אתכם לטיול של שעה במקום עשרים דקות? תגידו תודה ותשלמו, יא מושחתים.
את המאמר המלא של ליבסקינד אפשר לקרוא כאן
בג"ץ 6379/07 ניתן היום, ל' באב תשס"ט (20.8.09)העותרים הינם ועדיהם של הישובים דולב, טלמון, נריה ונחליאל, הנמצאים במערב חבל בנימין ובהם מתגוררים כ-4,000 תושבים. הישובים שוכנים מערבית לעיר רמאללה, צפונית-מזרחית ליישובי מודיעין עילית, ומצפון לכביש 443.במפת גוגל- בגירסה העברית, אפשר לנסות משחק נחמד: "מצא מסלול" מירושלים – לטלמון.
המשיבים לעתירה הינם מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ושר הבטחון.
עניינה של העתירה דנא הוא בדרך אותה עושים העותרים כדי להגיע לירושלים, שהינה עיר המחוז המרכזית שלהם...
בשנת 1996, עם החתימה על הסכמי אוסלו, עברו רמאללה וביתוניא לשליטה ביטחונית פלסטינית, כך שנמנעה מאזרחים ישראלים הנסיעה דרכן. על מנת לאפשר נסיעה של תושבי היישובים באזור, נסללו מספר כבישים העוקפים את הערים הפלסטיניות. אחד מהכבישים הללו הינו כביש עוקף ביתוניא, אשר שימש את העותרים לנסיעה לכיוון ירושלים. אורכו של ציר הנסיעה לירושלים בכביש עוקף ביתוניא עומד על 13.4 קילומטרים ומשך הנסיעה בו כ-35 דקות.
עוד יצוין, כי הרשויות תכננו אף לסלול כביש לשימוש העותרים, אשר יעקוף את הכפר עין עריק. בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הופסקו העבודות לסלילת כביש עוקף עין עריק וכן נאסרה על אזרחים ישראלים הנסיעה בכביש עוקף ביתוניא.
מאז ועד היום נוסעים העותרים לירושלים בציר נסיעה אשר עובר דרך מספר כפרים פלסטיניים, דרך הישובים נעלה ונילי ומשם דרומה בכביש 446 אל כביש 443. אורכו של הציר הינו 37 קילומטרים ומשך הנסיעה, לגירסת העותרים, כשעה ועשר דקות.
...
האם בנסיבות העניין ישנה הצדקה לכך שהכביש לפי צו... ישמש אך ורק את האוכלוסייה הפלסטינית. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתם של המשיבים אף לעניין זה.
...
צירי "מרקם חיים" נועדו לאפשר לאוכלוסייה הפלסטינית תנועה חופשית, ללא הפרעות הנובעות מצורכי הביטחון. יש טעם בטענות המשיבים, לפיהן פתיחת הכביש שנסלל לפי צו... לנסיעת ישראלים תפגע במטרות אלה. [אולי כי הישראלים יזרקו אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ערבים?...]
...
אינני רואה אף מקום להתערב בהחלטת המשיבים שלא להתיר לעותרים לנסוע בכביש עוקף ביתוניא או להמשיך את סלילת כביש עין עריק...
כאשר מנסים להעביר את יעדים למסלול על פני המפה, אין אפשרות לקבל מסלול מקוצר שעובר בכבישים "האסורים". זה מובנה בתוכנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה