סוסא נולד בשנת 1900 או 1902 בעיירה חילה שעל נהר הפרת, מדרום לבגדאד. בעיירה שיעית זו הייתה קהילה יהודית לא גדולה שהייתה מעורה היטב בחיי המקום. לפי דבריו של דוד מועלם–יעקב בספרו על יהודי חילה, עד שנת 1929 שררו יחסים טובים מאוד בין היהודים לבין התושבים הערבים, והערבים הגנו על היהודים בכל הזדמנות וחלקו עמם את שמחותיהם. לפי מקור ערבי דווקא, עַלי אל-וַרְדי (סוציולוג וההיסטוריון עיראקי, 1913-1995), המצב היה כך כל עוד לא דובר על שוויון זכויות. ורדי סיפר שבשנת 1908 הגיע קצין מאיסתנבול לעיירה לבשר על חוקה חדשה, שמשמעה היה שוויון בין המוסלמים ליהודים, והדבר גרם למהומת אלוהים במקום. אנשי הדת התירו את דמו של אותו הקצין ופעמיים ניסו בני המקום לרצחו. אחרי שבוע נרגעו הרוחות מעט, אך ספק אם רעיון השוויון הפך למקובל.
אביו, משה יצחק ששון המכונה סוסא, היה אדם משכיל שידע חמש שפות על בוריין: ערבית, עברית, תורכית, אנגלית וצרפתית. הוא היה בוגר בית הספר 'אליאנס' בבגדאד, ומאמציו הביאו לפתיחת סניף של בית הספר הזה בחילה בשנת 1907. הוא עבד כמנהל כללי של עסקי משפחת דניאל, שהייתה בעלת נכסים רבים בחילה. היה מעמודי התווך של העדה היהודית בעיירה. במלחמת העולם הראשונה הוא פיתח עסקי מסחר עצמאיים ענפים עם הבריטים והפך לעשיר מופלג. [בקיצור נסים ג'וניור הוא מה שהיינו מכנים היום בן טובים 'צפוני'].
החינוך הטוב שכסף רב יכול לקנות
נשלח ללמוד בבירות, וסיים את לימודי התיכון שלו בקולג' האמריקני שם. בהיותו בבירות קשר קשרים עם סטודנטים ערבים, ובהם עיראקים רבים, אחד מהם היה מוחמד פַאצִל אלגַ'מַאלי, לימים שר החינוך העיראקי, שהייתה לו כנראה השפעה רבה על סוסא. מבירות נסע לארצות–הברית ובשנת 1927 והיה העיראקי הראשון שסיים את לימודיו באוניברסיטה מערבית. הוא סיים בהצטיינות לימודי הנדסה באוניברסיטה בקולורדו, וכעבור שלוש שנים קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת שיקגו (או ג'ון הופקינס) גם כן בהצטיינות. ב 1930 חזר לעירק.
בערביות ובעיקר בחיי הבדווים הפשוטים ראה סוסא את התגלמות הטוב. וזאת בניגוד לחיי המערב החומרניים, שהם לדבריו הדבר המסוכן ביותר לאנושות. בשובו מארצות–הברית כתב מאמר נוסטלגי שבו התרפק על התקופה שקדמה לבואם של הבריטים, תוך שהוא מבקר את המשקע השלילי שהותירו בעיראק.
מכך ואט אט התרחק ממנה. בשנת 1936 הוא נסע לקאהיר ושם המיר את דתו לאסלאם. שם גם פרסם את חלקו הראשון של ספרו האוטוביוגרפי: 'דרכי אל האסלאם'. את חלקו של הספר פרסם כעבור שנתיים בעיר השיעית נג'ף שבעיראק.
סוסא כתב ארבעים וחמישה ספרים בתחומים שונים: היסטוריה, גאוגרפיה, מים והשקיה, נוסף על ספרי פולמוס והתנצחות עם היהודים והיהדות. הוא אף ייצג את עיראק בכנסים בין–לאומיים בתחום ההנדסה .
ספרו 'הערבים והיהודים בהיסטוריה', המוקדש "למולדת הערבית הגדולה, ערש הציוויליזציה האנושית לתהילה ולתפארת", יצא בו זמנית בערבית, בצרפתית, בגרמנית ובאנגלית. המהדורה השישית של הספר יצאה לאור בסיוע משרד האינפורמציה העיראקי. הספר הפך לרב מכר בעולם הערבי.
סוסא יצא בשצף קצף נגד המשולש יהדות, ציונות והמערב
ביהדות הוא ראה את התגלמות הרוע, משום שלדבריו זו דת המייצגת 'קנאות דתית וגזעית', 'מסורות כבדות', מעיקות, והסתגרות 'שכלאה את רוחו של היהודי והרחיקה אותו מהאנושות ומהתחושה של אחווה אנושית'. לדעתו היהדות היא דת 'יבשה', 'מסובכת כפקעת חוטים', מבולבלת, מרבה במילים, גשמית ונעדרת כל רוחניות. יתר על כן, היהודים סטו מדרך הישר וסירבו בקנאות לקבל את דת האסלאם, הדת האמתית והטהורה, ועל כן נענשו. לו היו מקבלים את האסלאם, טען סוסא, "כי אז ההיסטוריה של הדת היהודית הייתה מגיעה לקצה, והעולם היה נח מהדאגות והבעיות הכרוכות בפתרון הבעיה היהודית המסובכת". התכונות הללו, קבע סוסא, הן שגרמו לשנאת הגויים כלפי היהודים, ותהה מי אינו שונא אותם.
בעיה אחרת של היהודים ושל היהדות שאבחן סוסא נעוצה בכך שהם שמו את כל מעייניהם בכסף וברכוש, וזאת בניגוד לאסלאם, האוסר למשל על הלוואה בריבית. לדבריו הרדיפה אחר הכסף השפיעה על המנטליות היהודית, שניכרת בתחומי חיים רבים, למשל בתחום הנישואין (סוסא העיד על עצמו שסירב להינשא ליהודייה מתוך בצע כסף). בשל כל המאפיינים הללו, טען, אין היהדות ראויה להימנות עם הדתות המונותאיסטיות.
בציונות ראה סוסא אויב מר לערביות
כבר בהיותו בן שלושים, כשפקיד בריטי בעיראק השתאה על כך שהוא משקיע את מרצו המקצועי בעיראק ולא למען העם היהודי בפלשתינה, הוא ענה: 'אני עיראקי ערבי לפני כל דבר אחר. אני הועדתי את עצמי להיות אחד האנשים הפועלים למען ארצי שבה נולדתי וגדלתי'. המאורעות של שנת 1929 בפלשתינה–א"י הסעירו אותו ביותר, וכבר בשנת 1930 פרסם מאמר חריף נגד הציונות. לדעתו עצם הרעיון של הקמת מדינה לעם היהודי בפלשתינה הוליד את השנאה ליהודים, המגלים נאמנות כפולה ומבקשים לשמור על לאומיותם המקורית ובה בעת ליהנות מן הלאומיות הציונית הפלסטינית (הדמיונית) ולהוציא בארץ מולדתם את ההון שהשיגו, וזאת לשם בניין הלאום החדש. על כן שאל: 'האם נוכל לגנות את גרמניה שחשה בעצמתה הלאומית... על כך שהיא מגרשת את היהודים מעל אדמתה?" הוא אף חזה את היום שבו ארצות–הברית וגם בריטניה ילכו בדרכה של גרמניה.
סוסא סבר כי הפתרון לבעיה היהודית איננו בהקמת 'מדינת כנופיות בפלסטין', שממילא לא תוכל להיכון משום שזהו חזיון שווא וכמוהו כבניית ארמונות על הים. הוא קבע כי "האינטרס של האנושות ושל היהודים עצמם הוא שהיהדות תיעלם מעל פני האדמה", אך לדעתו אין הדבר מציאותי בגלל השפעת היהודים בעולם. על כן הציע שהיהודים יסתלקו לחלוטין מרעיון הלאומיות הפוליטית ויקדישו עצמם לשירות המדינות שבהן הם חיים.
התאוריה שנועדה להפריך את התפיסה הרווחת שהיהודים הקדימו את הערבים ביישוב פלסטין ההיסטורית
בספרו המאוחר יותר ועב הכרס (890 עמודים) 'הערבים והיהודים בהיסטוריה' פיתח סוסא את שאלת הציונות ופלסטין לכלל תאוריה מקיפה, המבוססת לדבריו על מסמכים היסטוריים ועל חפירות ארכאולוגיות. תאוריה זו, שלטענת סוסא היא ראשונה מסוגה, ושהוא קיווה להנחילה לעולם הערבי בפרט ולעולם בכלל, נועדה להפריך את התפיסה הרווחת שהיהודים הקדימו את הערבים ביישוב פלסטין ההיסטורית. [מישהו אמר זאנד?]
לפי התאוריה החדשה הערבים הקדימו את היהודים בפלסטין ב–2,000 שנה, ואברהם, יצחק ויעקב לא היו יהודים כי אם מוסלמים, העברים בני משה הגיעו לארץ מאוחר הרבה יותר, אך הם סטו מדרך הישר וזייפו את התורה.
לתאוריה הזו, שנועדה לשלול מן היסוד את הלגיטימיות של המדינה היהודית, קמו תומכים רבים בעולם הערבי, מה גם שהיא נכתבה בידי מי שיכול היה להביא תימוכין לדבריו ממקורות עבריים, דבר ששום חוקר ערבי לא עשה עד אז.
בהקדמה שכתב לספר הביע מנכ"ל משרד האינפורמציה העיראקי צער על שבמשך עשרות שנים כתבו חוקרים ערבים אלפי ספרים שלא קידמו כהוא זה את עניינם של הערבים כפי שעשה ספר בודד אחד של סוסא. נראה שלא רק שר האינפורמציה אלא גם מי שהיה נשיא עיראק, צַדַאם חֻסַין, התפעל והושפע מהספר, ובעקבות זאת חזר והדגיש את רעיון עומקה ועתיקותה של הציוויליזציה הערבית בהשוואה לזו המערבית.
מתוך המאמר: "האחרים: לאופולד וייס ונסים סוסא", מאת פרופסור עופרה בנג'ו, חוקרת בכירה במרכז דיין להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ת"א. פורסם ב'פעמים' - כתב עת לחקר קהילות ישראל במזרח
עוד על נסים אחמד סוסא (סוסה) ניתן למצוא ב'המרות דת בקרב יהודי עיראק בעת החדשה' מאת נסים קזז.
הספר "והוא אחר" מאת שמעון בלס (זמורה-ביתן, 1991). גיבור הספר הוא אחמד הרון סוסן. דמותו הבדיונית מבוססת על דמותו ההיסטורית האמיתית של נסים סוסא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה