- תועמלנים של האוטופיה השמאלנית.
- השמאל האקדמי, כמו האידיאולוגים של אורוול, מאמינים כי ההיסטוריה ברת עיצוב בכך שהיא יכולה לסייע בהכשרתה של הפוליטיקה העכשווית, ולהביא למימושו של העתיד האוטופי.
- תמונת ההווה והעבר שלהם שונה. הם רואים, באופן ברור, תמונה אוטופית של עתיד קולקטיבי מדומה, בד בבד עם חזונם זה, הם מתעבים את המציאות הקיימת בהווה שאינו עונה על ציפיותיהם, ומכאן שנאתם לכל העומד בדרכם לממש את אשליית העתיד הזוהר.
- אתה בודק את ההיסטוריה הסובייטית ורואה את הגולאג, את ההוצאות להורג, את הדיכוי ואת הכשלון הכלכלי, הם הביטו בזוועה וראו משהו אחר מכיוון שלא יכלו להודות בפני עצמם שחזונם אינו בר-מימוש.
- העתיד המדומיין, זה שלא התגשם, מציאותי וחשוב עבורם יותר מהעבר הריאלי, הם מרגישים שתפישתם הפוליטית צודקת, ולכן אין צורך להתנצל ולהודות באשמה. הם ימשיכו לרדוף בלהיטות אחר אותן מטרות ויעדים, להשתמש באותם אמצעים, גם אם יכנו אותם בשמות שונים.
קטעים מראיון שערך ג'יימי גלזגוב (Jamie Glazov) עם פרופסור ג'ון ארל היינס (Earl Haynes) ופרופסור הרווי קְלר (Klehr) עם פרסום ספרם: Denial: :Historians Communism and Espionage:
גלזוב: אתם, פרופ' היינס ופרופסור קלר, מתארים כיצד הממסד האקדמי השמאלני התעלם, הכחיש וסילף את ההוכחות והראיות שנחשפו בארכיוניה של רוסיה הסובייטית לשעבר, ראיות אודות המלחמה הקרה והקומוניזם האמריקאי. היות שהתגליות שיצאו לאור בעידן שלאחר המלחמה הקרה נתנו תוקף לאנטי- קומוניזם האמריקאי, והוכיחו הן את הזדוניות הסובייטית והן את קשריהם של הקומוניסטים האמריקאים עם סטלין, דאגה האקדמיה להשתיק את הדיון בעידן המלחמה הקרה...
כמהגר מברה"מ שהוריו היו "דיסיטנטים" שנרדפו ביד הק-ג-ב, גדלתי בחברה זו נבוך ומבולבל חדשות לבקרים מהתנהלותו של השמאל. מגיל צעיר הופתעתי לראות כיצד השמאלנים מסתירים את פשעי הקומוניזם, תוך שהם מתארים את עוולות החברה האמריקאית ומציגים אותן כגרועות מאלה של האויב למלחמה הקרה...
כשכתבתי את עבודת הדוקטורט שלי בנושא ההיסטוריה של המלחמה הקרה, ביליתי שעות רבות בויכוחים עם עמיתי באשר למי אחראי למלחמה זו. עמיתי נהגו ללעוג לי בשל דעותי. זכור לי כיצד לעגו לממשל רייגן, שהתייחס למערכת הסובייטית וכינה אותה "אימפריה של רוע". כשאני חושב על קורותיה של משפחתי תחת שלטון הקומוניזם (שני סבי נרצחו על ידי המשטרה החשאית הסובייטית), ועל כך שהסובייטים חיסלו 100 מיליון איש במאה העשרים, אני תוהה - מדוע הם לעגו לדבריו של רייגן?
כך או כך, משנפתחו חדרי הארכיב של הסובייטים, לאחר נפילתה של העריצות הסובייטית בשנת 1991, גמעתי בצמא רב את המידע שהיה באותם מסמכים חסויים, מידע שנחשף אודות אנשי ציבור סובייטים ודומיהם. הדברים חיזקו ואימתו את מה שהשמרנים טענו במשך עשרות שנים, את מה שהבין כל בר-דעת - משטר העריצות הסובייטי, מן הבזויים והאכזריים בקורות האנושות, היה זה שיזם את המלחמה הקרה...
הצגתי את העובדות החדשות בפני עמיתי - את המידע אודות מלחמת קוריאה, ברלין, הריגול הסובייטי, קשריהם של הקומוניסטים האמריקאים עם המשטר הסובייטי וכ', והראיתי להם שצדקתי בכל נושא אודותיו התווכחנו במשך כל אותן שנים - והנה, במקום לשמוע אותם מודים בטעותם, מכים על חטא, לומדים לקח, הייתי עד לתגובה שאיני מבין עד עצם היום הזה: אדישות קשוחה ובוז זחוח דעת לנוכח הממצאים. חלק מעמיתי המשיכו והצדיקו את עמדתם, אחרים שינו את נושא השיחה, והיו כאלה שאף גערו בי על שאני עוסק בנושא שאבד עליו כלח. הם הסבירו לי שאיני מסוגל לחדול לרדוף אחר "שדים ישנים" ושאני עוסק בנקרופיליה. ולהזכירכם מדובר בהיסטוריונים!
האם הוויכוח עם אותם אנשים היה בזבוז זמן? מי היו אותם אנשים ומדוע לא עניינה אותם האמת מאחורי הדברים אשר בזכותם טענו משך כל כך הרבה שנים?
ג'ון היינס:
ג'ימי, רבים מהאנשים עליהם אתה מדבר חיים במציאות שונה מזו שאנו חיים בה. מבחינה פסיכולוגית אין הם תופסים את המציאות באופן שבו אנחנו תופשים אותה, תמונת ההווה והעבר שלהם שונה. הם רואים, באופן ברור, תמונה אוטופית של עתיד קולקטיבי מדומה, בו האיבה בין המעמדות והגזעים חוסלה, אי השוויון הכלכלי והחברתי שהביא אנשים לפשיעה הוכחד, אין עוד עוני, צדק חברתי שולט בכל, אחווה עולמית תפסה את מקומן של מלחמות ושל סכסוכים בינלאומיים, וכלכלה - שתוכננה על ידי אנשים כמותם - הביאה לשפע, בעולם נקי מזיהום אוויר ומפסולת. בד בבד עם חזונם זה, הם מתעבים את המציאות הקיימת בהווה שאינו עונה על ציפיותיהם, ומכאן שנאתם לכל העומד בדרכם לממש את אשליית העתיד הזוהר.
בסולובקי, אחד הגולאגים הראשונים, תלו הסובייטים שלט שאמור היה לבטא את התכנית הקומוניסטית: "בזרוע ברזל נוביל את האנושות לאושר".
שלט זה מיטיב להביע את אופיו הרצחני של החזון האוטופי של אותו שמאל קיצוני. ג'ימי, אתה בודק את ההיסטוריה הסובייטית ורואה את הגולאג, את ההוצאות להורג, את הדיכוי ואת הכשלון הכלכלי. אך עמיתיך השמאלנים לא תפשו זאת...הם הביטו בזוועה וראו משהו אחר מכיוון שלא יכלו להודות בפני עצמם שחזונם אינו בר-מימוש.
ברטולד ברכט הקומוניסט, כשהתבקש להגיב על העובדה שאלפי חפים מפשע נשלחו על ידי סטלין לגולאג, השיב: "ככל שהם יותר חפים ותמימים, כך הם ראויים למותם" באוזנינו אמירה שכזאת היא נוראה, אך עבור השמאלן הקיצוני היא משקפת את הנכונות והלהיטות להרוג אנשים בלא קשר לאשמות ולחפויות, ובלבד שיהיה בכך כדי לסייע למימוש העתיד הסוציאליסטי.
העתיד המדומיין, זה שלא התגשם, מציאותי וחשוב עבורם יותר מהעבר הריאלי. מכאן רצונם לעצב מחדש את ההיסטוריה (את ההבנה האנושית של העבר האמיתי) בשירותו של העתיד. בחיבורו "1984", מטיל ג'ורג' אורוול על "משרד האמת" במדינה הטוטליטרית שלו, לשכתב את ההיסטוריה. אורוול רצה לאמר בכך שמי ששולט בפוליטיקה של העבר, דהיינו, בהיסטוריה, שולט גם בפוליטיקה של ההווה, ומכאן גם בפוליטיקה של העתיד. השמאל האקדמי, כמו האידיאולוגים של אורוול, מאמינים כי ההיסטוריה ברת עיצוב בכך שהיא יכולה לסייע בהכשרתה של הפוליטיקה העכשווית, ולהביא למימושו של העתיד האוטופי.
לא תזכה לשמוע שמאלנים קיצוניים שיודו בטעותם, מכיוון שהם אינם חשים כל תחושת אשמה. אתה חושב ומבין שעליהם להצטער על כך שלא הבינו את ההיסטוריה. בעיניהם אין לעובדות ההיסטוריות ערך; עניינם בפוליטיקה של העתיד בלבד. הם מרגישים שתפישתם הפוליטית צודקת, ולכן אין צורך להתנצל ולהודות באשמה. את העובדות ההיסטוריות שלא הבינו כהלכה ניתן לנמק, להגדיר מחדש, לצמצם או להניח בצד לטובת העתיד האידיאלי אחריו הם משחרים. רבים מהם לא למדו לקח מכישלון הקומוניזם, הם ימשיכו לרדוף בלהיטות אחר אותן מטרות ויעדים, להשתמש באותם אמצעים, גם אם יכנו אותם בשמות שונים.
...
היסטוריונים - אנשים שהעבר אמור להיות חשוב עבורם - מבטלים מידע חדש המגיע מהארכיבים הסובייטים ומתייחסים אליו כאל התעסקות חסרת תועלת ב"שדים עתיקים", כאל "עיסוק נקרופילי". [אנשים אלה] אינם באמת היסטוריונים, הם תועמלנים של האוטופיה השמאלנית העתידית שמעמידים פני היסטוריונים, הם מתעניינים בעבר רק אם הוא משרת את העתיד שהם מבקשים...
הראיון המתורגם במלואו במגזין "נתיב": על הכחשת ההסטוריה, כיצד להסוות את הרשע הקומוניסטי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה