"סרבן השלום" ביבי נתניהו ו"גיבור השלום" יצחק רבין, מצא את ההבדלים

אדוני הנשיא, ברוך הבא בביתנו בירושלים, מוקד געגועינו ומחוז חלומותינו במשך אלפי שנים. הרוב המכריע של העם בישראל רואה את ירושלים כבירת ישראל בריבונות ישראל. ירושלים איננה עניין למשא-ומתן. אין היא עניין למיקוח. נאמנים למורשתנו ולערכינו, נאפשר תמיד חופש גישה ופולחן דתי לבני כל הדתות - אך ירושלים היתה ותהיה לנצח בירתה של מדינת ישראל בריבונות ישראל, לבו הפועם של העם היהודי.

אבו מאזן בניו יורק טיימס: לפני 63 שנים, ילד בן 13 אולץ לעזוב את ביתו שבעיר הגלילית צפת ולהמלט

מוחמד עבאס במאמר ב NYT
17 במאי, 2011–05–17

SIXTY-THREE years ago, a 13-year-old Palestinian boy was forced to leave his home in the Galilean city of Safed and flee with his family to Syria. He took up shelter in a canvas tent provided to all the arriving refugees. Though he and his family wished for decades to return to their home and homeland, they were denied that most basic of human rights. That child's story, like that of so many other Palestinians, is mine.

לפני 63 שנים, ילד בן 13 אולץ לעזוב את ביתו שבעיר הגלילית צפת ולהמלט עם משפחתו לסוריה. הוא מצא מחסה באוהל קנבס שסופק לכל הפליטים שהגיעו. למרות שהוא ומשפחתו קיוו במשך עשרות שנים לשוב לביתם ולמולדתם, מנעו מהם את זכות האנושית הבסיסית ביותר הזו. סיפורו של הילד הזה, כמו סיפורם של פלשתינים כה רבים, הוא סיפורי שלי.

אבל כרגיל הנראטיב משתנה על פי הצורך, הנה גירסה אחרת במקצת מפי אותו עבאס, רק בזמן אחר ובמקום אחר:

Sarah Honig בג'רוזלם פוסט מצטטת מתוך ראיון ששודר בטלוויזיה הפלשתינית ביולי 2000, שם עבאס מדבר בהרחבה על ילדותו בצפת: כאשר היה בן 13, "עזבנו ברגל בלילה לכיוון נהר הירדן... הגענו בסופו של דבר לדמשק... "מה שהניע את תושבי צפת לברוח ... [היה] פחד מפני מעשי תגמול של הארגונים הטרוריסטים הציוניים – בעיקר אלה מצפת. אלה מאיתנו שהיו מצפת פחדו במיוחד מכך שהיהודים טיפחו כל הזמן שאיפות לנקום על מה שארע להם בזמן ההתקוממות הערבית ב 1929 [פוגרום – זה מה שארע להם] זה היה נטוע בזכרון של המשפחות שלנו ושל הורינו... הם הבינו שמאזן הכוחות השתנה ולכן כל העיר נטשה על בסיס ההגיון הזה – להציל את חיינו ואת רכושנו."

אולצו בכוח לעזוב? גורשו? לא, עזיבה המונית כאיש אחד כשהמניע: פחד מפני מה שנתפס בעינהם רצון לנקמה מצד אלו שנטבחו על ידם באכזריות 19 שנים קודם לכן, כאשר מאזן הכוחות היה לטובתם.

מה עשה אבא של הפליטה שרה, בת למשפחת ג'אבר המכובדת מחברון, בשנת 1929?

שרה ג'אבר, פליטה פלשתינית, בת 92, משתתפת בהפגנה למען "זכות השיבה":
שרה'לה: אני מחברון, ממשפחת ג'אבר.
מראיין: מה שמך?
שרה'לה: שרה מוחמד אוואדה ג'אבר.
מראיין: בת כמה את?
שרה'לה: בת 92.
מראיין: אז את זוכרת את יום ה 15 במאי 1948, יום הנאכבה?
שור'לה: למה שלא אזכור? שאללה יעזור לנו. אני מקווה שנשכח את אותם ימים. ברצון אללה, אתם תקברו ותטבחו ביהודים במו ידיכם. זה רצון אללה, אתם תטבחו בהם כמו שאנחנו טבחנו בהם בחברון.
מראיין: מה היום הזה אומר לך? את חיה 63 שנים מאז הנכבה? את חווית את כל הנכבה...
שרה'לה: ...אני חייתי בתקופת הבריטים, אני חייתי בזמן הטבח של היהודים בחברון. אנחנו, אנשי חברון, טבחנו ביהודים. אבא שלי טבח בהם, והביא הביתה כל מיני דברים [שבזז מהם]...
מראיין: תודה רבה...

אולי כדאי שהחברים ב"שלום עכשיו" יעדכנו את הנרטיב?

66 יהודים נרצחו ב 1929  - זהו רצח.
26 מוסלמים נרצחו ב 1994 - זהו "טבח מערת המכפלה".
ומי היו הרוצחים ב 1929? ערב רב, כל מיני "פלסטינים תושבי הסביבה", בשום אופן לא מתושבי חברון!
ובזכות מי ניצלו חייהם של היהודים שלא נרצחו? - בזכות "השכנים" - תושבי חברון שסיכנו נפשם ונתנו להם מחסה.

וחוץ מזה למוסלמים וליהודים אבות ואמהות משותפים:
מילא אברהם (אבי ישמעאל) אבל גם שרה, גם יצחק ורבקה וגם יעקב, רחל ולאה. (גם שנים עשר אבות השבטים, גם מוסא-משה, גם דאוד-דוד וכן הלאה).
הכיצד?
כי על פי האיסלאם כו-לם היו בכלל מוסלמים מקדמת דנא. היהודים והנוצרים אינם אלא פרק שולי בהסטוריה, סטייה ועיוות, לכן הפכו לקופים וחזירים. מוחמד, אחרון הנביאים, תפקידו להחזיר את כו-לם לחיק לדת האמיתית: האיסלאם.
"שלום עכשיו" רק נותנים כבוד לאמונה של האחר...

בו ברגדהאל - "גלעד שליט" האמריקאי

זהו Bowe Bergdahl מי מכיר? מי יודע?

בו, הוא חייל אמריקאי צעיר, ילד בן 23, שנחטף באפגניסטן ב 30 ביוני 2009. הוא מוחזק בשבי חוטפיו מאז.
כמה ימים? אף אחד בארה"ב לא סופר באדיקות, כי אין שום קמפיין לשחרורו.
אף אחד לא מטיח בנשיא ארה"ב (גם לא בקודמו שהיה פופולארי פחות) האשמות וקללות על כך שאינו עושה דבר לשחרור "הילד של כולנו". אין צעדות של תלמידי בתי ספר, אין אוהלי מחאה ואין התפרצויות לטכסים ממלכתיים.
ד"א מה הן הדרישות שהועלו ע"י חוטפיו? הם דרשו את שיחרורה של ... אחת! (Aafia Siddiqui) העצורה בגואנטנמו. אף אחד בארה"ב לא חשב אפילו להכנס איתם לאיזשהו מו"מ בעניין.

חייל אחד חטוף ואין עוד מלבדו. אויבי ארה"ב יודעים שחבל על הזמן, אין להם מה להתאמץ ולחטוף חיילים אמריקאים, כי אין סיכוי שארה"ב תאבד את עשתונותיה מול קמפיין דורסני והסטרי לשלם כל מחיר.
הוריו גם הם ודאי "מלח הארץ" כאבם ודאי עצום ורב, וודאי יש אנשים רבים גם בארה"ב שכואבים ומזדהים עם כאבם. עד כאן הדמיון מכאן מתחיל ההבדל.

מרינוס ואן דר לוּבֶּה Marinus Van der Lubbe

שריפת הרייכסטאג, הגירסה המקובלת (מתוך וויקיפדיה):
שעה 21:14 של ליל ה-27 בפברואר 1933, פחות מחודש לאחר מינויו של אדולף היטלר לקאנצלר, ושבוע לפני הבחירות הכלליות שעמדו להתקיים במדינה, התקבלה הודעה בתחנת מכבי האש בברלין על כך שבניין הרייכסטאג עולה בלהבות. האש נראתה מתפשטת מכמה מוקדים, ועד להגעת הכבאים והשוטרים, הביא פיצוץ עז להריסת אולם המליאה. השוטרים מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר מבולבל וחצי ערום בשם מרינוס ואן דר לובה.
הוא נמצא אשם, והוצא להורג בעריפת ראשו ב-10 בינואר 1934, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-25. שאר הנאשמים זוכו מחוסר ראיות.
נסיבות ההצתה המדויקות שרויות עד היום בערפל. רוב ההיסטוריונים מסכימים שוואן דר לובה אכן היה מעורב בהצתה, אולם נראה בלתי סביר שהצליח לבדו להכניס כמות גדולה של חומרים דליקים ולפזר אותם בנקודות רבות בבניין. סברה רווחת היא שהנאצים שכנעו אותו להצית את הבניין, אולם במקביל הטמינו חומרי תבערה נוספים בבניין ללא ידיעתו. ישנן עדויות כי חומרי הדלק הוטמנו על ידי אנשי SA בראשות קארל ארנסט במנהרה שקישרה את הרייכסטאג לבניין לשכתו של גרינג, שהיה יו"ר הבית.
ועוד:
ב-27 בפברואר 1933, זמן קצר לאחר מינויו של היטלר עלה הרייכסטאג באש, כנראה ביוזמתם של שר התעמולה יוזף גבלס ונשיא הרייכסטאג הרמן גרינג. ואן דר לובה שנמצא במקום ביחד עם עוד שלושה קומוניסטים מבולגריה ובהם גאורגי דימיטרוב, לימים ראש ממשלת בולגריה, כל הנאשמים זוכו מחוסר ראיות פרט לוואן דר לובה אשר נמצא אשם והוצא להורג בעריפת ראשו ב-10 בינואר 1934, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-25. [עפ"י וויקפדיה הוא נולד בשנת 1909].

אבל ישנה גירסה אחרת, מוכרת קצת פחות.

שוב, אבו מאזן, בלי למצמץ מדבר על השטחים הכבושים: לא מה שחשבתם

בבוקר יום שישי, ה 6 הבמאי 2011, הבזיק לכמה שניות אבו מאזן (מחמוד עבאס, יו"ר הרש"פ) על המסך במבזק בערוץ 2. בקטע מהופעתו במסיבת עתונאים שנערכה בברלין בתום שיחותיו עם הקאנצלרית מרקל (5 מאי 2011) הוא אמר:

"אני אשאל את העולם (באו"ם) האם זה מקובל עליו שההעם הפלשתיני יחיה תחת כיבוש במשך 63 שנים, האם אתם רוצים שהפלשתינים ישארו תחת כיבוש לעולמי עד?"

לרגע התבלבלתי, הוא אמר 63 שנים? הוא מתכוון לכיבוש של 48'?! לא יתכן. הרי עבאס המתון והפרגמטי דורש רק לסיים את כיבוש 67, הוא הרי מכיר בישראל (לא כמדינת העם היהודי...).