הקושי המיוחד הכרוך בהבסת האויב הזה, והבסתו הכרחית, נעוץ בהשקפת עולמו של הדור החדש. זה דור שגדל במערב כשהוא חש ביטחון; דור שלא ידע את זוועות מלחמת העולם השנייה; דור שאינו מאמין שקיימת מלחמה צודקת נגד אויב כלשהו, בלא להביא בחשבון עד כמה מתועבות הזוועות שמבצע האויב הזה. הדור הזה משווה לעצמו דמות של "פציפיזם הומני"; יש לו סיסמאות מוכנות מראש ועצרות נגד כל דבר שאינו מתיישב עם אורח חייו.
הדור הזה, הטוען כי הוא סולד מאלימותה של מלחמה, נראה כמי שניחן בסבלנות ובהבנה אין־סופיות כלפי האויב הזה, בלא שהדור הזה מביא בחשבון כי לשם הגשמת מטרותיו מפעיל האויב אלימות נוראה ואכזרית. התעמולה השנונה והממאירה, שהאויב נעזר בה בשלושת העשורים האחרונים כדי להצדיק את מעשי הזוועה שביצע, הצליחה לשטוף את מוחו של הדור החדש ולכוון את תגובותיו, עד כי אין הוא מסוגל עוד להגיב על הזוועות שכמותן לא נודעו בעולם בעבר.
בעוד שהתעמולה הערבית־המוסלמית חלחלה בשלושת העשורים האחרונים אל רקמתה של החברה המערבית באמצעות המוסדות להשכלה גבוהה ודומיהם, קשה לשער שמלומדים צעירים אינם מסוגלים לחשיבה עצמאית. אמת ויציב כי התקינות הפוליטית היא לעתים מכשול, ואף־על־פי־כן…(מתוך המבוא לספר)
סבינה סיטרון נולדה בפולין בשנת 1928, שרדה יחד עם אימה את אושוויץ ומשך שנים רבות הייתה פעילת הקהילה היהודית בקנדה, לוחמת עיקשת בנאצים וניו-נאצים.
ספרה "כתב אשמה" אינו מגלה לכאורה פרטים חדשים בהיסטוריה של האנטישמיות האירופאית ותפקידה במלחמה במזרח התיכון, ובכל זאת הוא פותח בפני הקורא עולם של העובדות הבסיסיות, שהושכחו בכוח מתודעתו של דור שלם.
היא מעלה מחדש את השאלות, שמעצבי דעת הקהל מעולם לא ענו עליהן לציבור הישראלי אלא הרגילו אותו להפסיק לשאול אותן.היא לא מזכירה ולא מבקרת את הכוחות הפוליטיים בישראל. היא מציגה עמדה יהודית ישראלית ציונית נגד הדמוניזציה האנטישמית הנעשית לישראל על ידי הגורמים הזרים ונגד התביעות הבלתי צודקות כלפיה. אפילו את שמעון פרס היא מזכירה פעם אחת בלבד ומתארת אותו כאיש נאיבי המאמין לשווא ב"מזרח תיכון חדש".
הספר לא נכתב בצורה האופיינית לספרי הגות או היסטוריה, הוא מורכב מכארבעים מסות קצרות, חלקן בנות עמוד או שניים. מצד שני, הצורה הזאת מאפשרת לקרוא אותו גם בסדר חופשי ולהשתמש בו לעיון, על פי הנושאים של המסות.
עם יד על הלב, כמה מן הקוראים יודעים, למשל, מה באמת נכתב ב"תוכנית השלבים" של אש"ף? מה נכתב באמנה הפלשתינית, שכביכול בוטלה בפני הנשיא קלינטון, אבל למעשה שרירה וקיימת בקרב הפלשתינים בנוסח המקורי שלה? כמה מאיתנו שמעו על הסעיף בהסכם ישראל-מצריים, שהוכנס ברגע האחרון, אשר תחת ניסוח משפטי מעורפל, משחרר את מצריים מההתחייבות לשלום עם ישראל, באופן חוקי, כשמצרים תרצה בכך?
כמה מאיתנו יודעים על סיכום השיחה בין המלך סעוד לנשיא רוזוולט ב-14 בפברואר 1945, שבה העלה המלך את הרעיון המדהים הבא: היות והנאצים כנראה רצחו בפולין שלושה מיליון יהודים, הרי התפנה מקום ליישב שם יהודים אחרים...
כל טענה בספר מחוזקת בעובדות מן ההיסטוריה, בידיעות שהתפרסמו ובציטטות מספרי מחקר אחרים. זאת והגישה הישירה, החשיבה הצלולה והשפה הברורה של "כתב אשמה" מהוות אתגר לכותבים אחרים, שנמנעים מההתמודדות עם האמיתות הבסיסיות.
כל מה שנכתב אודות הספר בעיתון "הארץ": "ספרה של סבינה סיטרון, 'כתב אשמה', הסוקר את תולדות האנטישמיות מראשית הנצרות ועד השואה, ראה אור בהוצאת גפן. "ידיעות אחרונות" ביקשו ראיון בלעדי, היא רואיינה משך שלוש שעות, אך הראיון לא ראה את האור. ערוץ 1 תכנן ראיון אצל קרן נויבך, הראיון נדחה מיום ליום בטענות מופרכות, עד שבוטל; מערוץ-2 התקשרו פעם אחת ולא חזרו יותר. נראה, שיש משהו באישה הזאת והספר שכתבה, שמפחיד אותם, אחרת מדוע הם מקבלים רגליים קרות? (מתוך מאמר שכתב על הספר בועז מושקוביץ ז"ל)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה