"....אני מייצגת את מפלגת בל"ד ואת המצע של מפלגה זו. ומשום כך, טבעי שאדבר על בעיותיו של העם הפלסטיני, על לגיטימיות המאבק, בשל היותנו [הפלסטינים] חלק מהתושבים המקוריים. אנו נושאים לא רק בדאגה הלאומית הישירה [של הערבים בישראל], אלא גם בדאגה הפלסטינית הכללית. אם לא כך הדבר, לא היתה משמעות לדבריי אודות השתייכותי לעם הפלסטיני.... השתתפותי במשט החירות נועדה להדגיש שהדרך שלי היא לא רק הנפת סיסמאות לאומיות אלא תרגומן למעשים פוליטיים, כנדרש ממני...
הקול שלנו מכאיב לציבור הישראלי בנושאים הלאומיים, משום שהוא חש שאנו מהווים איום למדינה. לכן, כאשר אנו דורשים זכויות לאומיות, אנו מאיימים על יהדותה של המדינה. זה נכון, אבל זו לא הבעיה שלי, זוהי הבעיה של ההגדרה הגזענית של מדינת [ישראל] כמדינה יהודית..."
"...מצבי שונה. אני לא מייצגת את מדינת ישראל ולא מדברת בשם מדינת ישראל, כי אם בשם מפעל של מאבק, אשר אינו מכיר, כלל ועיקר, בישראל כמדינה יהודית. [אני מדברת] בשם מפעל של מאבק אשר מבצע במדויק את התפקיד ההפוך לתפקיד של כנסת ישראל, לפי ראייתה...
במקרה שלי, אין התאמה בין זהותי לבין זהות המדינה שאת אזרחותה אני נושאת... המדינה עושה כל מאמץ כדי להציב את זהותי בסתירה מלאה עם הגדרתה את עצמה ועם תפקידה כמקלט ליהודים באשר הם. במקרה שלי, אני אומרת שישראל היא מדינה יהודית שאינה מייצגת אותי והיא אינה אלא מדינה גזענית..."
