‏הצגת רשומות עם תוויות מסמכים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסמכים. הצג את כל הרשומות

חוק זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, ינואר 2008

מיהו הפליט הפלסטיני: כל פלסטיני אשר הכיבוש הציוני מנע או מונע ממנו ו/או מצאצאיו שהות קבע בישוב המקורי שלו בפלסטין ההיסטורית...

מהי זכות השיבה: זו זכות שיבת הפליטים הנמצאים בתוך ומחוץ לפלסטין אל בתיהם, רכושם וזכויותיהם בכל חלק של פלסטין ההיסטורית, וּמתן פיצוי להם על כל נזקי... שהיו, עודם ויהיו מנת חלקם [של הפליטים] וצאצאיהם... מהפיכתם לפליטים ועד לשיבה. (סעיף 1)

זכות השיבה... היא זכות יסודית ומקודשת שאינה נתונה למקח וממכר או להמרה ולא יחולו עליה הפעלת שיקול דעת [לשינוי משמעותה], פרשנות או משאל עם. (סעיף 2),
אינה מתבטלת עם חלוף הזמן או באמצעות חתימה על הסכם כלשהו, ולא ניתן לבטלה או לוותר על היבט כלשהו בה (סעיף 3)
הפועל בניגוד להוראות חוק זה ייחשב כמבצע פשע בגידה חמור (סעיף 6)
כל חקיקה או הסכם שיגרע מזכות השיבה או עומד בסתירה להוראות חוק זה ייחשב בטל ומבוטל. (סעיף 8)
אסור ליישב את הפליטים הפלסטינים או לעקור אותם [ממקומם] כחלופה לזכות השיבה. (סעיף 5)
(על החתום:)
מחמוד עבאס
יו"ר הועד הפועל של אש"ף
נשיא הרשות הלאומית הפלסטינית"

מעמד ארץ ישראל המערבית במשפט הבינלאומי

  1. מעולם לא הייתה מדינה ערבית "פלשתינאית" ממערב לירדן (ולא ממזרח לו).
  2. האזור כולו היה חלק מהאימפריה העות'מאנית, משהובסה במלחה"ע הראשונה היא חדלה להתקיים, ובחלקיה השונים הוקמו מדינות שלא היו קיימות קודם לכן.
  3. חבר הלאומים מסר את האזור הגיאוגרפי אותו כינה 'פלשתינה' (שכלל את ארץ ישראל ממערב לירדן ואת עבר הירדן המזרחי - לימים ממלכת ירדן) לבריטניה כמנדטור שתפקידו לבצע את המנדט כפי שנוסח על ידיו.
  4. זכותו ההיסטורית של עם ישראל לריבונות בארץ ישראל (מן הירדן ועד לים התיכון) הוכרה על ידי הקהילה הבינלאומית, והיא מבוססת במשפט הבינלאומי.
  5. לישראל גבולות בינלאומיים רק עם מצרים וירדן, לאחר שהגבולות נקבעו בהסכמי השלום עם מדינות אלה.
  6.  לישראל אין עדיין גבול בינלאומי עם לבנון ועם סוריה.
  7. באשר לתביעותיהם של הפלשתינאים, ישראל איננה מחויבת, על פי המשפט הבינלאומי, לתמוך או להסכים להקמת מדינה ערבית נוספת לצדה בעבר הירדן המערבי.

אמנת החמא"ס

כלפי ישראל מבטאת האמנה עמדה בלתי מתפשרת, הרואה ב"בעיית פלסטין" בעיה מוסלמית דתית, ובסכסוך עם ישראל סכסוך בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים".
שטח "פלסטין" מוצג באמנה כאדמת הקדש אסלאמית, שחל אסור חמור לוותר על אף שעל ממנה משום שלאיש (לרבות שליטים ערביים ומוסלמים ) אין לכך סמכות.
במישור הבינלאומי יש באמנה הד לתפיסות עולם אסלאמיות רדיקאליות אנטי מערביות בנוסח תפיסות העולם של ארגון "אלקאעדה" ודומיו. "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".

האמנה הפלסטינית המתוקנת משנת 1968 (התיקון האחרון והקובע)

שם האמנה:
אמנה זו תיקרא "האמנה הלאומית הפלסטינית" (אלמת'אק אלווטני אלפלסטיני).

סעיף 1
פלסטין היא מולדת העם הערבי הפלסטיני והיא חלק אינטגראלי (בלתי נפרד) מהמולדת הערבית הגדולה, והעם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית.

סעיף 2
פלסטין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית.

הצהרת בלפור - The Balfour Declaration

הצהרת בלפור:
נוסח ההצהרה ברור קצר וענייני שכלל: הכרה בא"י כמקום הבית לעם היהודי;

November 2nd, 1917

Dear Lord Rothschild,

I have much pleasure in conveying to you, on behalf of His Majesty's Government, the following declaration of sympathy with Jewish Zionist aspirations which has been submitted to, and approved by, the Cabinet.

"His Majesty's Government view with favour the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, and will use their best endeavours to facilitate the achievement of this object, it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country."

I should be grateful if you would bring this declaration to the knowledge of the Zionist Federation.

Yours sincerely,

Arthur James Balfour

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעשוי יהיה לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת."

אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,
ארתור ג'יימס בלפור

טיוטה ראשונה של ההצהרה נוסחה כבר בחודש יולי 1917 על ידי המדינאי הבריטי, מארק סייקס, בשיתוף נשיא ארה"ב וודרו וילסון והברון אדמונד רוטשילד, אך הדברים עברו תיקונים ושינויים רבים, עד אשר התקבל הנוסח הסופי הידוע כ"הצהרת בלפור".

הצהרת בלפור נכללה בכתב המנדט על ארץ-ישראל, שנמסר לבריטניה בוועידת סן-רמו ב-‎1920 ואושר במועצת חבר הלאומים ב-‎24 ביולי ‎1922:
"הואיל ומעצמות 'בנות הברית' העיקריות הסכימו גם, שהממונה (המנדטורי) יהיה אחראי למתן תוקף להצהרה, שניתנה לראשונה ביום 2 בנובמבר 1917 [הצהרת בלפור] על ידי ממשלת הוד מלכותו, מלך בריטניה, ואושרה על ידי מעצמות הברית הנ"ל, לטובת יסוד בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, וזה הובן והוסכם באופן ברור שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הבלתי יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויותיהם ובמעמדם הפוליטי מהם נהנים יהודים בכל ארץ אחרת;"
על ההצהרה באתר הסוכנות היהודית
באתר הכנסת
מכתבי מק מהון

החלטה 194, דצמבר 1948, של העצרת הכללית של האו”ם - 'זכות השיבה'?

החלטה 194 אומצה ע"י מועצת הבטחון ב 11 בדצמבר 1948 בנסיון לגבש הפסקת אש שתסיים את מלחמת השחרור.
החלטת האו"ם כשלעצמה אינה מהווה נורמה משפטית מחייבת.
על החלטה זו נוהגים לבסס את 'זכות השיבה' והפיצויים.

להחלטה חמישה עשר סעיפים:
חמש הראשונות עוסקות בדרכים להפסקת אש.
ארבע הבאות עוסקות בפירוז ירושלים וסביבתה ובהגדרת תחום שיפוט בינלאומי בתוכה או סביבה. ההחלטה קוראת להגן על המקומות הקדושים ולאפשר גישה חופשית לבני כל הדתות. (גם ליהודים).
ההחלטה ייסדה ועדת פיוס שתחליף את המתווך מטעם האו"ם עליה הוטל להשיג "יישוב סופי של כל הסכסוכים בין הממשלות והרשויות הנוגעות בדבר". בועדה ישבו נציגים מארה"ב, צרפת ותורכיה.

פיסקה 11 - "פסקת הפליטים":
הפיסקה היחידה שעוסקת בנושא הפליטים. אינה עומדת בפני עצמה. אינה מתייחסת ספציפית לפליטים הערבים הפלסטינים, אלא לכל הפליטים שנוצרו עקב המלחמה, יהודים וערבים כאחד.
ולא במקרה: טיוטת ההחלטה שהציע הרוזן ברנדוט הכירה ב"זכות" של הפליטים (הערבים בלבד) לשוב לבתיהם בהקדם האפשרי. הנוסח שהתקבל היה שונה באופן מכריע: לאלה מהפליטים (במשתמע גם הפליטים היהודים) המבקשים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם, יתאפשר לעשות כן במועד המעשי המוקדם.

נוסח המנדט שניתן ע"י חבר הלאומים לבריטניה כמעצמה הממונה על יישומו, באוגוסט 1922

הואיל ומעצמות 'בנות הברית' העיקריות הסכימו ביניהן, וכדי לתת תוקף להוראות סעיף 22 באמנה של חבר-הלאומים, למסור לידי ממונה (המנדטורי), שייבחר על-ידי המעצמות הנ"ל, את השלטון על פלשתינה, שהייתה שייכת לפנים לאימפריה התורכית (העותמאנית), בגבולות שייקבעו על ידם;

הואיל ומעצמות 'בנות הברית' העיקריות הסכימו גם, שהממונה (המנדטורי) יהיה אחראי למתן תוקף להצהרה, שניתנה לראשונה ביום 2 בנובמבר 1917 [הצהרת בלפור] על ידי ממשלת הוד מלכותו, מלך בריטניה, ואושרה על ידי מעצמות הברית הנ"ל, לטובת יסוד בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, וזה הובן והוסכם באופן ברור שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הבלתי יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויותיהם ובמעמדם הפוליטי מהם נהנים יהודים בכל ארץ אחרת;

הואיל ובכך ניתנה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה, [ולהנחת] יסודות עבור בנייה מחדש של הבית הלאומי שלהם בארץ הזו;

הואיל ומעצמות הברית העיקריות בחרו בהוד מלכותו מלך בריטניה כממונה [המנדטורי] על פלשתינה;

הואיל ותנאי המנדט בנוגע לארץ-ישראל נוסחו בסעיפים הבאים להלן והוגשו למועצה של  חבר הלאומים;

הואיל והוד מלכותו, מלך בריטניה קיבל עליו את המנדט על פלשתינה והתחייב להוציאו לפועל בשם חבר הלאומים בהתאם לתנאים המפורשים להלן;

הואיל ובסעיף 22 שהוזכר קודם (פסקה 8), כפי שנאמר מידת הסמכות, הממשל או השליטה שיהיו בידי הממונה, לא סוכמה קודם לכן על דעת חברות הברית, ותהיה מוגדרת במפורש על-ידי המועצה של חבר הלאומים;

לפיכך באשרה את המנדט הזה, מגדירה המועצה את תנאיו כדלהלן:

סעיף 1
לממונה [מנדטורי] תהיינה סמכויות מלאות לגבי החקיקה והאדמיניסטרציה, מובטחות במגבלות התנאים שבמנדט הזה.

סעיף 2
המנדטורי יהיה אחראי ליצור בארץ תנאים פוליטיים, אדמיניסטרטיביים וכלכליים, אשר יבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כמפורט במבוא, ואת התפתחותם של מוסדות שלטון עצמי, וכן את שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי פלשתינה, ללא הבדל גזע ודת.

סעיף 3
הממונה [המנדטורי] יעודד, עד כמה שהתנאים יאפשרו זאת, שלטון עצמי מקומי.

סעיף 4
נציגות מתאימה של היהודים ("סוכנות יהודית") תוכר כמוסד צבורי, שתעודתה תהיה ליעץ לממשלת ארץ-ישראל ולפעול יחד אתה בענינים כלכליים חברתיים ואחרים, עד כמה שהללו נוגעים להקמת הבית הלאומי היהודי ולעניני הישוב היהודי בארץ, וכן לסייע ולקחת חלק בהתפתחות הארץ, תמיד תחת השגחתה של ממשלת המנדט. ההסתדרות הציונית, כל זמן שהיא לדעת בעל המנדט מסודרת ומיוסדת באופן מתאים, תחשב לנציגות כזו. היא תנקוט אמצעים, מתוך התיעצות עם ממשלת הוד מלכותו מלך בריטניה
הגדולה כדי להבטיח את השתתפותם של כל היהודים הרוצים לעזור בהקמת הבית הלאומי היהודי.

סעיף 5
הממשלה המנדטורית תהיה אחראית על כך, שלא ינתן בצמיתות או בחכירה חלק משטח ארץ ישראל לממשלת ארץ זרה איזו שתהיה, ולא תושם באיזה אופן שהוא תחת השגחתה של ממשלה זרה שכזו.

סעיף 6
ממשלת ארץ-ישראל, בהבטיחה מקיפוח את זכויותיהם ועמדתם של יתר חלקי הישוב תקל בתנאים נאותים על ההגירה העברית ותסייע, בשותפות עם הסוכנות היהודית, הנזכרת בסעיף 4, להתישבות צפופה של היהודים בארץ. לרבות קרקעות הממשלה ואדמות הפקר שאינן דרושות לצרכי הצבור.

סעיף 7
ממשלת ארץ ישראל תהיה אחראית על קביעת חוק ההתאזרחות. בחוק זה יבואו סעיפים המכוונים להקל על היהודים המתיישבים ישיבת קבע בארץ את רכישת האזרחות הארץ-ישראלית. המנהג המקובל בקיסרות העותומנית לשעבר, יבוטל בארץ ישראל. כל עוד הממשלות, שנתיניהן מהזכויות והחסינויות הנ"ל בראשון לאוגוסט 1914, לא תוותרנה למפרע על זכותן לחדשן, או כל עוד לא תסכמנה לבטלן לזמן מסוים, יתחדשו הזכויות והחסינויות הללו מיד אחרי גמר תוקף המנדט, בשלמותם או בשינויים - לפי הסכמת הממשלות המעונינות.

סעיף 9
הממשלה המנדטורית תהיה אחראית על כך, שהמשטר בארץ יערוב לזרים כמו לילידי הארץ, בטחון גמור לזכויותיהם. כמו כן תנתן ערבות גמורה לשמירת הזכויות האישיות של בני העמים השונים ועדותיהם, ועניניהם הדתיים. ביחוד יהיו ההשגחה על ההקדש והנהלתו מוצאות לפעול בהתאם לחוק הדתי ולתקנות ההקדשים.

סעיף 10
עד שיעשו הסכמים מיוחדים בנוגע להסגרת פושעים מארץ-ישראל, חלים חוזי ההסגרה הקיימים בין ממשלת המנדט ויתר ממשלות זרות גם על ארץ ישראל.

סעיף 11
ממשלת ארץ ישראל תאחז בכל האמצעים הדרושים כדי לשמור על האינטרסים של הצבור בקשר עם התפתחות הארץ ויהיה לה יפוי כח מלא, בגבולות ההתחייבויות הבין-לאומיות שקיבלה על עצמה ממשלת המנדט, לעשות לקנין הצבור או להעמיד תחת השגחתה את כל האוצרות הטבעיים שבארץ או המפעלים הצבוריים, השרותים והמוסדות שהוקמו או שיוקמו בה. ממשלת הארץ תנהיג שיטת רישום קרקעות המתאימה לצרכי הארץ, מתוך התחשבות, בין השאר, עם הרצוי לפיתוח ישוב צפוף ועיבוד אינטנסיבי של האדמה. הממשלה תוכל לבוא לידי הסכם עם הסוכנות היהודית הנזכרת בסעיף 4, שזו תקים מפעלים ציבוריים או תסדר בתנאים הגונים וצודקים שרותים ומוסדות ותפתח את האוצרות הטבעיים של הארץ, עד כמה שהענינים הללו אינם נעשים ישר בידי הממשלה. כל סידור שכזה צריך להבטיח, שהרווחים שיחולקו על ידי סוכנות זו, ישר או בעקיפין, לא יעלו על מכסת רבית נאותה של ההון, וכל יתר תוספת רווחים צריכה להיות מושקעת על ידה לטובת הארץ, כפי שיאושר על ידי הממשלה.

סעיף 12
ממשלת המנדט תקבל לידה את הפיקוח על יחסי-חוץ של ארץ ישראל ותהיה לה הרשות לאשר את הקונסולים הנשלחים מטעם ממשלות זרות. כן תהיה ממשלת המנדט זכאית לקחת בידה את ההגנה הדיפלומטית והקונסולרית של אזרחי ארץ ישראל הנמצאים מחוץ לגבולות ארצם.

סעיף 14
ממשלת המנדט תמנה ועדה מיוחדת במטרה לעיין, להגדיר ולקבוע בזכויות והתביעות בקשר עם המקומות הקדושים וזכויותיהן ותביעותיהן של העדות הדתיות השונות בארץ ישראל. שיטת המנוי, ההרכבה והתפקידים של ועדה אשר כזו תוגש לאשור מועצת חבר הלאומים, ובלי אשורה זה לא תמונה ועדה כזו ולא תיכנס למלוי תפקידה.

סעיף 15
ממשלת המנדט תשגיח על כך שלכולם יהיה מובטח חופש מצפון גמור ומלוי חפשי של כל צורות הפולחן, בגבולות הבטחון הציבורי והמוסר בלבד. שום הפליה מאיזה סוג שהוא לא תיעשה בין תושבי ארץ-ישראל על יסוד הגזע, הדת והלשון. שום איש לא יוצא מארץ ישראל על יסוד אמונתו הדתית בלבד. לא תשלל ולא תקופח הזכות של כל עדה להחזיק בתי ספר משלה לחנוך חבריה בשפתם, בתנאי שימלאו אחרי הדרישות החנוכיות מסוג כללי שהממשלה תוכל לקבוע.

סעיף 16
ממשלת המנדט היא אחראית למילוי ההשגחה על מוסדות הדת והצדקה של כל האמונות שבארץ ישראל, עד כמה שהיא דרושה להחזקת הסדר הציבורי והניהול הטוב.
בגבולות הפיקוח הזה שום צעדים לא יעשו בארץ ישראל כדי לאסור או להפריע את מפעליהם של המוסדות הללו, או להפלות בין שליחיהם מסיבת דתם או לאומיותם בלבד.

סעיף 17
ממשלת ארץ-ישראל רשאית לארגן על יסוד התנדבות את הכוחות הדרושים לשמירת השלום והסדר וכן להגנת הארץ, אבל בתנאי שיהיו תחת השגחת ממשלת המנדט, שאינה רשאית להשתמש בהם למטרות אחרות מאשר המפורשות לעיל, מלבד אם תבוא על כך הסכמת ממשלת הארץ. מחוץ למטרות הנ"ל, שום כח צבאי, ימי או אוירי לא יוקם ולא יתחזק על ידי ממשלת ארץ-ישראל.
שום דבר בסעיף זה לא צריך למנוע את ממשלת ארץ-ישראל לתת את חלקה להוצאות החזקת כחות הצבא של ממשלת המנדט בארץ-ישראל. ממשלת המנדט תהיה זכאית בכל זמן להשתמש בדרכים, במסלות ברזל ונמלי ארץ-ישראל לשם תנועת כוחותיה המזוינים והובלת נשק והספקה.

סעיף 18
ממשלת המנדט תשגיח על כך שלא תהיה הפליה בארץ-ישראל נגד נתיני איזה מדינה שהיא חברה בחבר הלאומים )לרבות חברות המתנהלות על פי חוקיהן( בהשואה עם מדינת ממשלת המנדט או עם איזו שהיא מדינת חוץ, בענינים הנוגעים להטלת מסים, מסחר או תחבורת מים, וכן הקמת מפעלי תעשיה או מלוי מקצועות או סחר-ים או שרות אוירונים אזרחי, וכן לא תהיה שום הפליה בארץ-ישראל נגד סחורות שמוצאן או מטרתן מהמדינות או למדינות הללו והיה להם חופש התחבורה הגמור בתנאים הוגנים דרך שטח המנדט.
בהתאם לאמור לעיל ולשאר תנאי הזה יכולה ממשלת א"י בעצת ממשלת המנדט להטיל מסים ותשלומי מכס הדרושים לפי שיקול דעתה, ולאחוז בצעדים הנראים לה לטובים ביותר לקדמת אוצרותיה הטבעיים של הארץ ושמירת האינטרסים של האוכלוסים. ממשלת הארץ יכולה לפי עצת ממשלת המנדט גם לכרות הסכמי מכס מיוחדים עם איזו מדינה שהיא שהיתה בשנת 1914 נכללת כולה בתורכיה האסיאתית או בערב.

סעיף 22
אנגלית, ערבית ועברית תהיינה הלשונות הרשמיות של א"י. כל מודעה או כתובת ערבית או בולי דואר או מטבעות בא"י צריכה להיות גם בעברית, וכל מודעה או כתובת בעברית צריכה להיות גם בערבית.

סעיף 23
ממשלת ארץ-ישראל תכיר בחגיה של כל עדה ועדה בארץ-ישראל בתור מועדים חוקיים לימי מנוחה של חברי העדות הללו.

סעיף 28
במקרה שיגמר תוקף המנדט הנמסר בזה לממשלת המנדט, על מועצת חבר הלאומים לעשות את כל הסידורים שיוכלו להיות דרושים לשמירת הזכויות המובטחות בסעיפים 14,13, בערבות חבר הלאומים לתמיד, ומועצת חבר הלאומים תשתמש בהשפעתה כדי להבטיח שממשלת א"י תשמור על כל ההתחייבויות הכספיות בשלמות בערבות חבר הלאומים שנעשו רחוק ע"י הנהלת א"י במשך זמן תקפו של המנדט, לרבות זכויותיהם של פקידי הממשלה לפנסיות או להטבות.

מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ"א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ' משרד הבטחון, ע"מ 23-28

נוסח כתב המנדט המקורי, MANDATE FOR PALESTINE, באתר של האו"ם: unispal.un.org

מצע בל"ד

מבוא
ברית לאומית דמוקרטית (בל"ד) היא מפלגה דמוקרטית שמייצגת את האזרחים הערבים בישראל, מפלגה לאומית ערבית פטריוטית פלסטינית. היא דמוקראטית ברעיונה, בהתנהלותה ובמטרותיה הפוליטיות והחברתיות, מחויבת לעקרונות הצדק החברתי וזכויות האדם והעמים, ופועלת בתנאי הילידים הפלסטינים בתוך ישראל, ובתנאי החברה הישראלית והאזרחות הישראלית באופן כללי, במטרה לחבר בין הזהות הלאומית ועקרונות הדמוקרטיה וצרכי בניית חברה חופשית מודרנית ומפותחת, ושואפת להשגת פתרון צודק לשאלה הפלסטינית שכולל את הזכויות ההיסטוריות של העם הפלסטיני.

Resolution 181 - תכנית החלוקה, כ"ט בנובמבר 1947

ב-29 בנובמבר 1947, י"ז בכסלו תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד התוכנית בדבר חלוקת ארץ-ישראל (החלטה 181). שהיא בגדר הצעה ותו לא.

האו"ם מעולם לא החליט על הקמת מדינת ישראל, כפי שנהוג לחשוב בטעות אלא, בעקבות החלטה זו הישוב היהודי הוא שהכריז על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948.

מבין 57 המדינות שהיו חברות אז באו"ם, הצביעו בעד אישור התוכנית 33 מדינות, בהן ארצות-הברית וברית-המועצות. 13 מדינות הצביעו נגדה. עשר מדינות נמנעו - בהן בריטניה.

המפה הסופית של "תכנית החלוקה" של פלשתינה, המפה שצורפה להחלטה 181:


תוכנית החלוקה, הנוסח בעברית: באתר הכנסת.
תוכנית החלוקה (A/RES/181(II באתר האו"ם.

מפה מוקדמת, מפת "תכנית הרוב", שהגישה ועדה מטעם האו"ם, ועדת UNESCOPP ב 1946:


ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם נערכה בעקבות המלצת רוב חברי הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ-ישראל ( UNSCOP – United Nations Spcial Committee of Palestine). את הוועדה מינתה עצרת האו"ם ב-28 באפריל 1947, לאחר שממשלת בריטניה החזירה לאו"ם את כתב המנדט על פלשתינה-ארץ-ישראל. ועדת החקירה הגישה את המלצותיה לקראת כנס עצרת האו"ם שנועד לסתיו.

חברי הוועדה, נציגי 11 מדינות – אוסטרליה, אורוגואי, גואטמלה, הודו, הולנד, יוגוסלביה, פרו, פרס, צ'כוסלובקיה, קנדה ושבדיה – הגיעו לארץ-ישראל ביוני 1947 ושהו בה כחמישה שבועות. הערבים בארץ-ישראל החרימו את הוועדה ואת פעילותה. גם הבריטים נמנעו מלהשפיע על דיוניה, ואילו נציגי הסוכנות היהודית הפעילו על חברי הוועדה את מלוא השפעתם. הוועדה התרשמה מן האירועים שהתרחשו אז בארץ, ולדברי חבריה, השפיע עליהם במיוחד גירוש המעפילים שבאו באונייה "אקסודוס", שנעשה לנגד עיניהם בחיפה. בתום שהותה בארץ-ישראל ערכה הוועדה סיורים קצרים בסוריה, ירדן ולבנון. בלבנון פגשו חברי הוועדה את נציגי המדינות הערביות באזור ואת נציגי הוועד הערבי העליון. הוועדה ביקרה גם במחנות הפליטים באירופה שניצולי מחנות הריכוז שהו בהם.

ב-31 באוגוסט 1947 פרסמה הוועדה המיוחדת לענייני ארץ-ישראל את מסקנותיה. חברי הוועדה המליצו פה-אחד על סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל. רוב חברי הוועדה הציעו לחלק את ארץ-ישראל לשתי מדינות עצמאיות, יהודית וערבית, המאוחדות איחוד כלכלי. על-פי הצעה זו ייכללו בשטחי המדינה היהודית מישור החוף מאשדוד עד עכו, הגליל המזרחי והעמקים הצפוניים, וכן רוב אזור הנגב, עד מפרץ אילת. במדינה הערבית היו אמורים להיכלל הגליל המרכזי והגליל המערבי, מישור החוף הדרומי עד אשדוד, רצועה בנגב המערבי לאורך הגבול עם מצרים, חלקו המזרחי של הנגב – ובאר-שבע בתוכו, וכן גב ההר ובקעת-הירדן. האזור שירושלים ובית-לחם נכללות בו היה אמור להיות שטח נייטרלי בחסות האו"ם. לפי הצעת הוועדה נועדו למדינה היהודית כ-15,000 קמ"ר (כ-57%) מכלל שטחה של ארץ-ישראל המנדטורית (כ-26,000 קמ"ר), ולמדינה הערבית-פלסטינית נועדו כ-11,000 קמ"ר (כ-43%). למובלעת הבין-לאומית של ירושלים נועדו כ-100 קמ"ר. מיעוט חברי הוועדה הציעו להקים מדינה פדרלית דו-לאומית שתקלוט עלייה יהודית במידה מוגבלת.

אף שמפת החלוקה שהציעה ועדת האו"ם השאירה בידי המדינה היהודית חלק קטן משטחה של ארץ-ישראל המערבית, הסכימו ההסתדרות הציונית ומוסדות היישוב היהודי בארץ-ישראל לקבל את תוכנית החלוקה, שכן היתה בה הכרה בזכות העם היהודי למדינה, ולא רק ל"בית לאומי", כלשון הצהרת בלפור משנת 1917 וכתב המנדט על ארץ-ישראל שנתן חבר הלאומים לבריטניה בשנת 1922.

עצרת האו"ם דנה בהמלצות הוועדה בכנס הסתיו שלה בניו-יורק. ב-29 בנובמבר 1947 נערכה ההצבעה בעצרת האו"ם. בעד אישור התוכנית הצביעו 33 מדינות, 13 מדינות הצביעו נגדה ועשר מדינות נמנעו מלנקוט עמדה. שלא כהרגלן תמכו ארצות-הברית וברית-המועצות באותה עמדה – קבלת ההמלצות של רוב חברי הוועדה. על סמך דוח אונסקו"פ נקבע בהחלטת האו"ם כי המנדט הבריטי יסתיים עד 1 במאי 1948, וכי בריטניה תשלים את פינוי כוחותיה מארץ-ישראל בתוך שלושה חודשים לאחר מכן.

החלטת העצרת הכללית של האו"ם לתמוך בהקמת מדינה יהודית נתקבלה ביישוב היהודי בשמחה רבה; קרוב לחצות הלילה, כאשר שודרה ברדיו הידיעה כי הושג הרוב הדרוש בעצרת האו"ם, רקדו המונים ברחובות. ואולם ברור היה כי הקמת המדינה תיתכן רק לאחר מאבק צבאי ומדיני קשה, שכן מדינות ערב וערביי ארץ-ישראל יצאו למלחמת חורמה נגד מימוש התוכנית וכינון המדינה היהודית. (מתוך אתר הכנסת)

דו"ח ה CIA מהתאריך 28 נובמבר 1947 (יום לפני ההצבעה) וכותרתו: תוצאות חלוקת פלשתין.
מסקנות הדו"ח, שהיה מסווג כסודי, חוזה שבעקבות קבלת החלטת החלוקה, הערבים יפתחו במלחמה נגד הישוב היהודי. מסקנתם היתה כי אף שבידי היהודים יתרון התחלתי, הם יאלצו בהמשך לסגת ולהתפנות ממקומות ישוב מרוחקים, יתרונם ילך וישחק מול הערבים שילכו וישפרו את היכולות הארגוניות שלהם, ובסופו של דבר - תוך שנתיים - לא יותר, ימחק הישוב היהודי בפלשתינה.

מסמך מקיף של מכון מציל"ה: שישים שנה להחלטת כ"ט בנובמבר - החלטת החלוקה והמחלוקת סביבה: מקורות ועיונים.
מבחר של עובדות ולינקים מעניינים בנושא, בפורום בנענע10