הקוסם מלובליאנה - הפיתוי הטוטליטרי של סלבוי ז'יז'ק
מהו סוד קסמו של ז'יז'ק? נראה כי התשובה אינה נעוצה בחידושיו התיאורטיים - הוא עצמו נמנע מהבלטת מקוריותו - אלא בסגנונו המיוחד, שאין דומה לו. בניגוד להוגים ולמלומדים אחרים, המעדיפים להסתגר במגדל שן של אנינות טעם, ז'יז'ק מגשר בווירטואוזיות בין רעיונות תיאורטיים מורכבים ובין התרבות הפופולרית ה"נמוכה". ברוח זו, ניתן למצוא בכתביו ניתוח פסיכואנליטי של סצנות קולנועיות מסרטיו של היצ'קוק או דיון מלומד במשמעות הפילוסופית של ביצי הפתעה משוקולד. מאגר האסוציאציות של ז'יז'ק רבגוני ובלתי נדלה; נדמה שאף תופעה תרבותית, וולגרית ובנלית ככל שתהיה, אינה חומקת מאזמל המנתחים התיאורטי שלו. חיבוריו רוויים בהומור ובאירוניה – שאותה הוא מפנה גם נגד עצמו – ואף שקשה לעתים לעקוב אחר מהלך הטיעון המפותל שלו, חוויית הקריאה בספריו תמיד מהנה להפליא.
אבל ביקורת התרבות של ז'יז'ק אינה שעשוע אינטלקטואלי גרידא; החשיבה שלו חותרת תמיד לניסוח אמירה פוליטית בעלת משמעות מעשית. ז'יז'ק נוזף באינטלקטואלים המוותרים על השאיפה לשנות את המציאות. הוא מאמץ בלב שלם את האמירה המרקסיסטית הישנה, שלפיה לא די לפרש את העולם – יש לתקן אותו.
בהתחשב ביומרה זו ובמעמדו של ז'יז'ק בשיח התרבותי, ראוי לנסות לברר איזה חזון פוליטי מדריך את הוגה הדעות הפופולרי וכיצד בדיוק יש, לדעתו, לשנות את העולם. התשובה, מסתבר, עשויה להיות קשה לעיכול. ז'יז'ק הוא אולי הקיצוני והבוטה בין האינטלקטואלים המצדדים כיום במה שמכונה פוליטיקה רדיקלית: הוא מלמד סנגוריה על משטרי דיכוי טוטליטריים, תומך בגלוי בטרור פוליטי ומעודד את ההרס האלים של הסדר הקיים. אי־אפשר לפטור את העמדות הללו כפרובוקציות ריקות של אישיות אקסצנטרית ושוחרת פרסום; הן מעוגנות היטב בגישתו התיאורטית של ז'יז'ק ונשענות, כפי שניווכח, על הפרשנות שהוא מציע למושגים מרכזיים בפילוסופיה ובפסיכואנליזה. אמת, התחקות אחר השקפותיו הפוליטיות של ז'יז'ק אינה פשוטה, בשל נטייתו ללוליינות רטורית ולסתירות עצמיות מכוונות, המותירה את הקורא (או את המאזין) מסוחרר וקצר נשימה - אך מי שלמד להאמין בכוחם הנפיץ של רעיונות אינו יכול להתעלם מטיעוניו של הרב־מג מלובליאנה, או להישאר שווה נפש מול התהום שאליה הוא מוביל.
...אם יש לו לז'יז'ק מורה רוחני של ממש, מאור שאליו הוא נושא את עיניו, הריהו הפסיכואנליטיקאי הצרפתי השנוי במחלוקת ז'אק לאקאן. במובנים רבים, כתביו של התיאורטיקן הסלובני הם פיתוח מתוחכם – החורג מפרשנות גרידא – של רעיונות לאקאניאניים, ואין להבינם אלא על רקע זה....
עד כאן, קטע מתוך מאמר של אסף שגיב שהתפרסם בכתב העת תכלת
במאה ה-15, ברוס יה תחת שלטון המונגולים, צעדו איכר ואשתו בדרך עפר כפרית. לוחם מונגולי רכוב על סוס עצר לידם והודיע לאיכר שכעת יאנוס את אשתו. ואז הוסיף: "היות שיש אבק רב על הקרקע, אתה תצטרך להחזיק את הביצים שלי בזמן שאני אונס את אשתך כדי שהן לא יתלכלכו". לאחר שהמונגולי גמר לבצע את זממו ורכב לדרכו, התחיל האיכר לצחוק ולדלג בשמחה. אשתו המופתעת שאלה אותו: "איך אתה יכול לדלג בשמחה כאשר זה עתה נאנסתי באכזריות?" ענה האיכר: "אבל דפקתי אותו! הביצים שלו התלכלכו באבק!"
בדיחה עצובה זו ממחישה את מצבם הקשה של מתנגדי המשטר. נדמה להם שהם מנחיתים מהלומות קשות על המשטר, אולם בפועל הם רק מלכלכים את הביצים שלו בקצת אבק. האם השמאל הביקורתי של ימינו אינו נמצא במצב דומה? נדמה לנו שאנחנו עושים דברים חתרניים מאוד, אבל אנחנו בסך הכל מלכלכים את הביצים של המשטר עם קצת אבק. המשימה שלנו היא לקחת את הדברים צעד אחד הלאה. הגישה שלנו כיום צריכה להיות: עד כה לכלכנו באבק את הביצים של השליטים. עכשיו צריך לחתוך להם את הביצים.
סלבוי ז'יז'ק וטארק רמדאן
בתוכנית של ערוץ אל-ג'זירה באנגלית, על כוחה של התנגדות עממית, עתידה הפוליטי של מצרים וחלקה של ישראל באירועים האחרונים, על ההתקוממות במצרים, משמעותה והשלכותיה דרך עיניהם:"לעיתים קרובות, בעידן הרב-תרבותיות הנוכחי שבו אנחנו נוטים לגלות חשדנות כלפי אוניברסליזם, אנחנו אוהבים לשמוע על כך שדמוקרטיה כפי שאנחנו מבינים אותה היא עניין מערבי ושצריך להבין שיש רב-תרבותיות. אבל בזמן שעקבתי אחרי האירועים במצרים והקשבתי לדברים שאמרו מפגינים, התרשמתי כי כל הדיבורים הללו על רב-תרבותיות הפכו ללא רלבנטים. בזמן שאנחנו נאבקים ברודן, כולנו הופכים לאוניברסליסטים. אנחנו מרגישים הזדהות זה עם זה. ככה בונים סולידריות אוניברסלית. לא על ידי שטויות כמו אונסק"ו וכבוד רב-תרבותי – אני מכבד את התרבות שלך ואתה את שלי – אלא דרך מאבק למען חירות. יש לנו כאן הוכחה חותכת לכך שחירות היא עניין אוניברסלי כמו גם הפרכה של הרעיון הציני לפיו ציבור מוסלמי מעדיף דיקטטורה דתית פונדמנטליסטית…ראיונות נוספים איתו: דמוקרטיה עכשיו
הציבור במדינות כמו טוניסיה ומצרים מוכיח במעשיו שהוא מבין יותר בדמוקרטיה מאשר מדינות המערב… מה שאנחנו רואים בטלוויזיה זה הטיעון הטוב ביותר נגד כל השטויות האלה על התנגשות ציביליזציות וכדומה. ברגע שנלחמים נגד רודנות יש סולידריות, ואין התנגשות ציביליזציות…
לנוכח כל מסע ההפחדה בארה"ב מפני עלייתו של איסלאם דתי קיצוני – האמריקאים צריכים קודם כל לבדוק את עצמם. קראתי איפה שהוא שלמעלה משליש מהציבור בארה"ב מאמין בשטן, ברוחות רפאים וכו'. כך שלא נראה לי שלארה"ב יש זכות לדבר על תמימות של הציבור המוסלמי. אם תלך לדרום ארה"ב, תגלה שהמצב שם גרוע יותר מאשר בחלק מהכפרים באפגניסטן.
באשר לפחדים של ישראל, שעכשיו האחים המוסלמים יעלו לשלטון ותהיה מלחמה עם מצרים וכו': הישראלים צריכים להיות מודאגים ממשהו אחר, וזה גם הדבר המדכא ביותר לגבי ההתפתחויות האחרונות בישראל. אני זוכר שלפני עשר שנים ביקרתי בישראל, והחברים הליברלים שלי שם אמרו – 'טוב נהגנו שלא בצדק כלפי הפלסטינים, אבל אנחנו חשופים כל הזמן להתקפות טרור, אז אנחנו לא יכולים לנהל משא ומתן עכשיו. קודם שהפלסטינים יפסיקו לבצע פעולות טרור'. אבל עכשיו זה נפסק. בגדה המערבית כבר חמש שנים אין מה שנהוג לכנות טרור. ומה קרה? ישראל גונבת לפלסטינים את האדמות שלהם עוד יותר מהר".
קרב האיתנים בין שני כוכבי הרוק של הפילוסופיה: ברנאר אנרי לוי וסלאבוי ז'יז'ק הארץ
מאת: שלומציון קינןברנאר אנרי לוי, עולה לבימה בחולצת הדגל הפרומה שלו, בתלתל מטופל ובחליפת מעצבים... הוא מדבר לאט ועושה פוזות של בלמונדו, מזעיף גבות, משווה למצחו את האלגנטיות שהוא מקווה להמציא גם במוסר הנדון... לוי לא מצליח לשכפל את הקסם ואומר רק ש... כאן לוי דווקא בשיאו, במוסר הליברלי הישן והבטוח שלו... לוי כעת ממשיך ומגבה את מלותיו בתנוחות דוגמנות. הוא נד ומרטיט את גבותיו המפוסלות. נשען באצילות על מרפקו, כאילו הוא עצמו ערך מערכי המהפכה הצרפתית כפי שגולמו והונצחו בשיש על ידי טובי הפסלים....
[והמנצח הוא:] הרצינות המיושנת הזאת של לוי לא יכולה לטירוף המגמגם הסטנדאפיסטי של ז'יז'ק...
משמאל עולה פרוע ומרושל בג'ינס, טי-שירט ומבט קודח, אלביס של ביקורת התרבות, מי שהוקע כאנטישמי בישראל וכציוני במצרים, המגמגם השרמנטי, הקומוניסט והפרוורט, הסלובני הרדיקלי סלאבוי ז'יז'ק... ז'יז'ק נד בראשו בפראות, אגלי זיעה ניתזים משערו... בעדינות מגרד את הצביעות מתחת לליברליזם שלוי נושא על נס... כאן הוא מקבל מחיאות כפיים סוערות. אחת אפס לז'יז'ק... כאן מסובב ז'יז'ק את המברג עוד קצת, כדי לשחרר את הבורג מן המסיכה ההיפית... הקהל שואג מצחוק וכפיים... ושוב מחיאות כפיים סוערות...
ז'ז'יק על "האביב של פראג":
"אני רוצה להמשיך לאוגוסט 68' בפראג ולומר שהסובייטים הצילו את המהפכה. לא היתה שם אפשרות לממשלה דמוקרטית סוציליסטית אמיתית". הוא מנפנף בידיו, מחליק את זקנו, יורה גצים: "התוצאות יכלו להיות: או שצ'כיה היתה נהפכת לחלק מהמערב, או שהיו מפסיקים עם האביב של פראג. ההתערבות הסובייטית שמרה על החלום בחיים."אנרי לוי אגב, נמצא בחברה טובה, נראה שגם הסופר סלמאן רושדי לא אהוד במיוחד על הכותבת: "בקהל, יושב קורבן הפתווה בעבר ואורח אחוזת פלייבוי של יו הפנר בהווה: סר סלמאן רושדי"
 |
| סלאבוי ז'יזק לצד חברו הטוב אודי אלוני [מימין, אלן באדיו] |
מסע לבילעין, רמאללה ותל אביב
מצורף כבונוס: מסר אופטימי בנוגע לסיום הסכסוך מאחד המבקרים החריפים של ישראל
מסע עם כוכב-העל של הפילוסופיה, סלבוי ז'יז'ק, ומפיק-העל ההוליוודי, ג'יימס שיימוס.
מאת: עורכת עכבר העיר אונליין לשעבר, נטע אלכסנדר (הארץ)
ראה: "פוסט ציונות" במימון המדינה
ספרים שכתב והתפרסמו בהוצאת רסלינג:
- ברוכים הבאים למדבר של הממשי - חמש מסות על ה-11 בספטמבר ואירועים סמוכים - מהדורה מחודשת
- התבוננות מן הצד - מבוא לז'אק לאקאן דרך תרבות פופולרית לאקאן עם היצ'קוק, מתוך: 'כל מה שתמיד רצית לדעת על לאקאן, ולא העזת לשאול את היצקוק'
- הסובייקט שאמור להאמין - הנצרות בין פרברסיה לחתרנות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה