מתוך מסמך רקע שהוגש לשר גלעד ארדן,
מינוי נשיא בית-משפט עליון – סקירה משווה:
הסקירה מתמקדת בגורם הממנה את הנשיא ובתנאי הכשירות לכהונה.
בדרום-אפריקה, בספרד, באוסטריה, באיטליה, בצרפת ובגרמניה יש שתי ערכאות שיפוטיות גבוהות זו לצד זו – בית-משפט עליון לערעורים ובית-משפט לחוקה. ברוב המדינות האלה הסקירה מתמקדת במינוי נשיא בית-המשפט לחוקה.
יש לשים לב כי לבית-משפט לחוקה מאפיינים שונים מאלה של בית-משפט עליון, והדבר משפיע על אופן מינוי השופטים בערכאות האלה.
שאר שופטי בית-המשפט העליון מתמנים על-ידי המושל הכללי בהמלצת שר המשפטים.
שאר שופטי בית-המשפט העליון מתמנים על-ידי המושל הכללי בהמלצת התובע הכללי.
תנאי קבלה: הם צריכים להיות עורכי דין עם נסיון של שבע שנים לפחות.
אוסטריה
בבית-המשפט לחוקה מכהנים 14 שופטים ושישה ממלאי מקום.
נשיא בית-המשפט לחוקה וסגנו, כמו כן שישה שופטים נוספים ושלושה ממלאי מקום - מתמנים על-ידי נשיא הרפובליקה, ועל דעתה של הממשלה האוסטרית.
שלושה שופטים נוספים ושני ממלאי מקום מתמנים על סמך המלצתה של המועצה הלאומית (Nationalrat), ושלושת השופטים הנותרים וממלא מקום אחד מתמנים על סמך המלצתה של המועצה הפדרלית.
הם אינם חייבים להגיע משורות השופטים הם רק נדרשים להיות בעלי תואר במשפטים ובמדעי המדינה, ובעלי ניסיון של עשר שנים בתחום לימודם.
נשיא בית-המשפט העליון - מתמנה על-ידי הממשלה מקרב שופטי בית-המשפט העליון. השיקולים למינוי הנשיא אינם מוסדרים בחוק, אבל הנוהג הוא כי הנשיא נבחר על-פי הוותק.
הליך המינוי של הנשיא ושל שאר השופטים על-ידי הממשלה אינו פומבי, ואין אפשרות להגיש מועמדות למשרה.
החוק השוודי קובע ששופט בית-המשפט העליון חייב להיות אזרח שבדי בעל תואר אקדמי במשפטים (Master of Law degree). נוסף על כך, על המועמדים לעמוד בבחינות מקצועיות ובתנאי כשירות אובייקטיביים (merit) נוספים שקובעת הממשלה.
בבית-המשפט העליון מכהנים 19 שופטים - הללו המתמנים על-ידי שר המשפטים על-פי המלצת "המועצה העצמאית למינוי שופטים". מינוים נעשה על-סמך בחינת כישורים אישיים ומקצועיים של המועמדים.
המינוי יכול שיהא מקרב שופטי בית-המשפט העליון המכהנים או מינוי חיצוני. על-פי רוב, המינוי לנשיא בית-המשפט העליון הוא מינוי חיצוני.
כל מועמד שנבחר על-ידי הנשיא מופיע לפני ועדה משפטית של הסנט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לחברי הסנט לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, לניסיונו, לפילוסופיה המשפטית שלו ולקו האידיאולוגי המנחה אותו. השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להמשך אף שבועות. לאחר השימוע מתנהל דיון פתוח של חברי הסנט ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.
מתוך מסמך נוסף שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה:
עיקר ממצאי הסקירה
הסמכות לבחירה ולמינוי של שופטים נתונה לרשות המבצעת באוסטרליה, ביפן, באירלנד, בשבדיה ובגרמניה (לערכאות העליונות).
באירלנד, בשבדיה ובגרמניה יש מעורבות של הרשות השופטת בתהליך המינוי, אשר באה לידי ביטוי בין בהצעת מועמדים ובין במתן חוות דעת על מועמדים שהוצעו.
בליטא הסמכות למינוי שופטים (הן לבית-המשפט העליון והן לבית-המשפט לחוקה) נתונה לרשות המחוקקת – הפרלמנט (וכך גם בנוגע למינוי שופטים לבית-המשפט לחוקה בגרמניה).
בארה"ב יש סמכות משותפת לרשות המבצעת (הנשיא) ולרשות המחוקקת (הסנאט): הנשיא מציע מועמד, הסנאט מאשר את המינוי והנשיא ממנה אותו באופן פורמלי.
בספרד ובצרפת בחירת השופטים נעשית בידי גוף בוחר - מועצה לעניינים שיפוטיים אשר חברים בה נציגים מהרשות השופטת; בספרד רוב חברי הגוף הבוחר הם שופטים, ואילו בצרפת חברים בו הנשיא ושר המשפטים ואין בו רוב לשופטים.
הסקירה מתמקדת בגורם הממנה את הנשיא ובתנאי הכשירות לכהונה.
בדרום-אפריקה, בספרד, באוסטריה, באיטליה, בצרפת ובגרמניה יש שתי ערכאות שיפוטיות גבוהות זו לצד זו – בית-משפט עליון לערעורים ובית-משפט לחוקה. ברוב המדינות האלה הסקירה מתמקדת במינוי נשיא בית-המשפט לחוקה.
יש לשים לב כי לבית-משפט לחוקה מאפיינים שונים מאלה של בית-משפט עליון, והדבר משפיע על אופן מינוי השופטים בערכאות האלה.
- בית הלורדים הוא בית-המשפט הגבוה ביותר באנגליה, זהו גוף מחוקק המשמש גם ערכאת ערעור עליונה.
נשיא בית הלורדים, נקרא הלורד צ'נסלור, משמש כראש הרשות השופטת וכשר המשפטים - מתמנה במינוי פוליטי על-ידי ראש הממשלה.
שאר שופטי בית הלורדים (Law Lords) מתמנים בהמלצת ראש הממשלה, לאחר התייעצות עם הלורד צ'נסלור. - בית-המשפט לערעורים הוא הערכאה השיפוטית השנייה בחשיבותה באנגליה והוא מחולק למחלקה פלילית ולמחלקה אזרחית. שני נושאי המשרות הבכירות בבית-המשפט לערעורים (נשיא המחלקה הפלילית, המכונה Lord Chief Justice, ונשיא המחלקה האזרחית, המכונה Master of the Rolls) מתמנים על-ידי המלכה בהמלצת ראש הממשלה, לאחר התייעצות עם הלורד צ'נסלור. ככלל, נושאי משרות אלה מתמנים מקרב שופטי בית-המשפט לערעורים, ולעתים רחוקות מקרב שופטי בית הלורדים.
קנדה
נשיא בית-המשפט העליון - מתמנה על-ידי המושל הכללי (Governor General) בהמלצת ראש הממשלה.שאר שופטי בית-המשפט העליון מתמנים על-ידי המושל הכללי בהמלצת שר המשפטים.
ניו זילנד
נשיא בית-המשפט העליון לערעורים - מתמנה על-ידי המושל הכללי (Governor General) בהמלצת ראש הממשלה.שאר שופטי בית-המשפט העליון מתמנים על-ידי המושל הכללי בהמלצת התובע הכללי.
תנאי קבלה: הם צריכים להיות עורכי דין עם נסיון של שבע שנים לפחות.
אוסטריה
נשיא בית-המשפט לחוקה וסגנו, כמו כן שישה שופטים נוספים ושלושה ממלאי מקום - מתמנים על-ידי נשיא הרפובליקה, ועל דעתה של הממשלה האוסטרית.
שלושה שופטים נוספים ושני ממלאי מקום מתמנים על סמך המלצתה של המועצה הלאומית (Nationalrat), ושלושת השופטים הנותרים וממלא מקום אחד מתמנים על סמך המלצתה של המועצה הפדרלית.
הם אינם חייבים להגיע משורות השופטים הם רק נדרשים להיות בעלי תואר במשפטים ובמדעי המדינה, ובעלי ניסיון של עשר שנים בתחום לימודם.
צרפת
- נשיא בית-המשפט העליון האזרחי (Courde Cassation) מתמנה על-ידי נשיא הרפובליקה. המועמד חייב להיות שופט מכהן.
- במועצה החוקתית (קרי בית-המשפט לחוקה) מכהנים תשעה חברים:
נשיא המועצה, סגנו, וכן שלושה שופטים - שמתמנים על-ידי נשיא הרפובליקה.שלושה - מתמנים על-ידי נשיא הבית התחתון (המועצה הלאומית).
שלושה - מתמנים על-ידי נשיא הבית העליון (הסנט).
לפי החוק הם אינם חייבים אפילו להיות בעלי השכלה משפטית, אף שבפועל נבחרים כאלה.
גרמניה
- נשיא בית-המשפט לחוקה וסגנו - נבחרים על-ידי שני בתי הפרלמנט, לסירוגין, ברוב של שני שלישים מן החברים בכל בית, ומתמנים על-ידי נשיא הרפובליקה.
שאר השופטים:
מחציתם מתמנים על-ידי הבית העליון (בונדסראט) ברוב של שני שלישים מחברי הבית.
מחציתם על-ידי הוועדה למינוי שופטים של הבית התחתון (בונדסטאג), המונה 12 חברים. - נשיא בית-המשפט העליון - מתמנה מקרב שופטי בית-המשפט העליון ועל-ידם.
שופטי בית-המשפט העליון מתמנים על-ידי נשיא הרפובליקה על-פי בחירת וועדה לבחירת שופטים שבה חברים 16 שרים של המחוזות ו- 16 חברים בעלי ניסיון משפטי שבחר הבית התחתון.
שבדיה
בבית-המשפט העליון מכהנים 16 שופטים לפחות.נשיא בית-המשפט העליון - מתמנה על-ידי הממשלה מקרב שופטי בית-המשפט העליון. השיקולים למינוי הנשיא אינם מוסדרים בחוק, אבל הנוהג הוא כי הנשיא נבחר על-פי הוותק.
הליך המינוי של הנשיא ושל שאר השופטים על-ידי הממשלה אינו פומבי, ואין אפשרות להגיש מועמדות למשרה.
החוק השוודי קובע ששופט בית-המשפט העליון חייב להיות אזרח שבדי בעל תואר אקדמי במשפטים (Master of Law degree). נוסף על כך, על המועמדים לעמוד בבחינות מקצועיות ובתנאי כשירות אובייקטיביים (merit) נוספים שקובעת הממשלה.
דנמרק
נשיא בית-המשפט העליון - חייב להיות אחד משופטי בית-המשפט העליון והם אלה הממנים אותו.בבית-המשפט העליון מכהנים 19 שופטים - הללו המתמנים על-ידי שר המשפטים על-פי המלצת "המועצה העצמאית למינוי שופטים". מינוים נעשה על-סמך בחינת כישורים אישיים ומקצועיים של המועמדים.
ארצות הברית
נשיא בית-המשפט העליון הפדרלי בארה"ב, כמו כל השופטים הפדרליים, מתמנה על-ידי נשיא ארה"ב, ומינויו כפוף לאישור הסנט ברוב רגיל.המינוי יכול שיהא מקרב שופטי בית-המשפט העליון המכהנים או מינוי חיצוני. על-פי רוב, המינוי לנשיא בית-המשפט העליון הוא מינוי חיצוני.
כל מועמד שנבחר על-ידי הנשיא מופיע לפני ועדה משפטית של הסנט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לחברי הסנט לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, לניסיונו, לפילוסופיה המשפטית שלו ולקו האידיאולוגי המנחה אותו. השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להמשך אף שבועות. לאחר השימוע מתנהל דיון פתוח של חברי הסנט ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.
מתוך מסמך נוסף שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה:
עיקר ממצאי הסקירה
הסמכות לבחירה ולמינוי של שופטים נתונה לרשות המבצעת באוסטרליה, ביפן, באירלנד, בשבדיה ובגרמניה (לערכאות העליונות).
באירלנד, בשבדיה ובגרמניה יש מעורבות של הרשות השופטת בתהליך המינוי, אשר באה לידי ביטוי בין בהצעת מועמדים ובין במתן חוות דעת על מועמדים שהוצעו.
בליטא הסמכות למינוי שופטים (הן לבית-המשפט העליון והן לבית-המשפט לחוקה) נתונה לרשות המחוקקת – הפרלמנט (וכך גם בנוגע למינוי שופטים לבית-המשפט לחוקה בגרמניה).
בארה"ב יש סמכות משותפת לרשות המבצעת (הנשיא) ולרשות המחוקקת (הסנאט): הנשיא מציע מועמד, הסנאט מאשר את המינוי והנשיא ממנה אותו באופן פורמלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה