מסמך התראה: האנטי יהודיות החדשה

The Global Campaign to Delegitimize Israel, part 1

מסמך התראה מאת ארווין קוטלר (פורסם במכון לתכנון מדיניות עם יהודי).

פרופ' ארווין קוטלר (Irwin Cotler), חבר בפרלמנט הקנדי מטעם המפלגה הליברלית, כיהן כשר המשפטים של קנדה (2003-2006). פרופ' קוטלר, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מקגיל, נודע כאחד המשפטנים הבולטים בעולם בתחום זכויות האדם (בין השאר היה פרקליטו של נלסון מנדלה, וייצג את נתן שרנסקי כאשר היה דיסידנט בברה"מ).

פרופ' קוטלר פרסם מאמר תחת הכותרת: "זכויות אדם והאנטי-יהודיות החדשה - אזעקה" (ירושלים: המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, 2002), בו הוא מסביר את ההבדל המהותי בין האנטישמיות הקלאסית ובין האנטי-יהודיות החדשה. האנטישמיות הקלאסית היא אפליה או שלילה של זכות היהודים לחיות כחברים שווי-מעמד בחברה חופשית. האנטי-יהודיות החדשה היא שלילת זכותו של העם היהודי לחיות כחבר שווה זכויות ומעמד במשפחת העמים. האנטי-יהודיות מבודדת ומפלה את ישראל ואת העם היהודי על ידי טיפול מפלה ומבדיל בזירה הבינלאומית ומצביעה על ישראל והעם היהודי כיעד להשמדה.

ה א נ ט י ש מ י ו ת  ה י ש נ ה  ו ה א נ ט י -י ה ו ד י ו ת  ה ח ד ש ה

מתוך המבוא:

אנו עדים היום לתופעה שהלכה והתפתחה בעוצמה גדלה והולכת, באופן כמעט סמוי, ולעתים מתוך סלחנות, זה כשלושים שנה - האנטי-יהודיות החדשה. ארסית, כלל–עולמית ואף קטלנית, מזכירה תופעה זו את האווירה העכורה של שנות ה–30' שאין לה אח ורע או תקדים מאז סופה של מלחמת העולם השניה.

אנטי-יהודיות חדשה זו חופפת את האנטישמיות הקלאסית, אבל נבדלת ממנה. מעוגנת בהחלטת "הציונות היא גזענות", אבל מרחיקת לכת ממנה. האנטי-יהודיות החדשה כמעט זקוקה לאוצר מלים חדש לצורך הגדרתה. אפשר שההגדרה הטובה ביותר היא אפליה, שלילתה או תקיפתה של הלאומיות והאחדות של העם היהודי בכל מקום ומקום, כאשר מונחים אלה מתייחסים ליהודים. בצורתה הנוחה יותר (אם אפשר להחיל עליה מילה זו), מבטאת האנטי יהודיות את בידודה של ישראל והעם היהודי ומטפלת בהם באורח מפלה ומבדיל בזירה הבינלאומית - שם משמשים גופי האו"ם השונים לענייני זכויות-האדם כהסוואה או ככיסוי לאנטי-יהודיות זו (למשל, הוועידה העולמית נגד גזענות שהתכנסה בדרבן שבדרום-אפריקה ב-2001). בצורתה הקטלנית ביותר, היא מצביעה על ישראל והעם היהודי כיעד להשמדה, כפי שמוכיחים המחבלים-המתאבדים, שאני מעדיף לקרוא להם מחבלים - משמידים, היות שמטרתם, שהם עצמם מודים בה ומכריזים עליה, היא השמדתה של ישראל וחיסולם של יהודים באשר יהיו - חיבור של הרג פוליטי ורצח-עם גם יחד.

בקצרה, האנטישמיות המסורתית או הקלאסית היא אפליה או שלילה של זכות היהודים לחיות כחברים שווי-מעמד בחברה חופשית; האנטישמיות החדשה - המונח "אנטי-ציונות" שניתן לה אינו מדוייק היות שלא כל מבקרי הציונות הם אנטישמים - מבקשת להפלות, לשלול או לתקוף את זכותו של העם היהודי לחיות כחבר שווה מעמד במשפחת האומות. האפליה היא שמונחת ביסודה של כל אחת מצורות האנטישמיות ומשותפת לשתיהן. מה שאירע הוא שאפליה זו, אשר הופעלה נגד יהודים כפרטים, במסגרת של האנטישמיות הקלאסית שיש לה מדדים מוסכמים (למשל, אפליית יהודים במוסדות השכלה, בדיור, בתעסוקה), פועלת עכשיו נגד היהודים כעם. זו אנטישמיות חדשה שעדיין לא נקבעו לה מדדים.

מערכת של מדדים שבעזרתה נוכל לזהות את טבעה ומשמעותה של האנטי-יהודיות החדשה: 13 מדדי זיהוי

1. אנטישמיות קיומית או השמדתית
   הכוונה לארגוני הטרור הקוראים בפומבי להשמיד את ישראל ולרצוח יהודים, לפסקי ההלכה של אנשי דת מוסלמים קיצוניים הקוראים להשמדת ישראל ורציחת יהודים כחובה דתית, לאיראן הקוראת למחיקת ישראל מהמפה ומצהירה על כוונה להשתמש בנשק גרעיני להשמדת עם והמטריד יותר הוא השתיקה, האדישות ולעתים אף הסלחנות, המתגלות נוכח אנטישמיות השמדתית זו.
2. האנטישמיות הפוליטית
   הכוונה לשלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, שלילת הלגיטימיות והקיום של מדינת ישראל ודמוניזציה של ישראל, המתוארת כסמל להפרת זכויות אדם.
3. האנטישמיות האידיאולוגית
   אשר באה לידי ביטוי בהחלטת האו"מ - שבוטלה רשמית, אך השפעתה קיימת- שה"ציונות היא גזענות", הוקעת ישראל כ"מדינת אפרטהייד" והוצאת הדיבה על ישראל שהיא "מדינה נאצית".
4. האנטישמיות התיאולוגית
   הכוונה לאנטישמיות האיסלאמית הרואה ביהודים וביהדות אויב האיסלאם, והופכת את הריגת היהודים למצווה דתית, ולאנטישמיות התיאולוגית הנוצרית, הרואה בכנסיה יורשת של מעמדה של היהדות לפני ה' ולכן קובעת שארץ ישראל שייכת לכנסיה ולא לעם היהודי ומדינת ישראל קמה שלא כדין.
5. האנטישמיות התרבותיתהכוונה לאופנה הרווחת בחוגים אקדמיים ואינטלקטואליים לתת לגיטימציה לאנטישמיות, על ידי שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל.
6. האנטישמיות האירופית
   הכוונה להתפרצות המחודשת של האנטישמיות באירופה בזמן האחרון, שבאה לידי ביטוי בתקיפת בתי כנסת, בתי"ס, מוסדות יהודיים, בני אדם המזוהים כיהודים ותעמולת זוועה נגד ישראל והיהודים, תוך כדי דמוניזציה של ישראל ושלילת זכותה להתגונן מפני טרור. הפעילות האנטישמית משותפת לימין ולשמאל , המקיימים הפגנות בהן הם קוראים בגלוי:"מוות ליהודים".
7. אנטי-יהודיות בזירה הבינלאומיתשלילת השוויון בפני החוק מישראל- ישראל הפכה למעין "היהודי הקולקטיבי", והיחס אליה דומה ליחס שהיה כלפי היהודי היחיד על ידי הקהילה הלא- יהודית. היחס המפלה לישראל בא לידי ביטוי גס בוועידת דרבן נגד הגזענות, אבל הוא מהווה תופעה קבועה בארגונים השונים של האו"מ ובייחוד בנציגות האו"מ לזכויות האדם.
8. האנטי-יהודיות הנוהלית:
   מניעת השתתפות ישראל וארגונים יהודיים חוץ-ממשלתיים בהתאגדויות אזוריות.
9. האנטישמיות ש"הוכשרה" לפי החוקלאחר שהחלטת האו"מ שהציונות היא גזענות נחשפה ככיסוי לאנטישמיות הוחלפה השיטה, וכעת הדגש הועבר להוצאת דיבה על ישראל בנושא זכויות אדם. האו"מ פעיל מאוד בנדון.
10. האנטישמיות הכלכליתהכוונה לחרם הערבי. בעבר התבטאה האנטישמיות הכלכלית באפליית היהודים בדיור, השכלה ותעסוקה, ואילו החרם הערבי מחייב חברות הרוצות לקיים קשרי מסחר עם מדינות ערב בחתימה על חוזה המחייב את החברות להחרים את ישראל, לא להעסיק יהודים ולא לקדם את אלה שכבר מועסקים.
11. הכחשת השואההיהודים מואשמים בפברוק השואה, בסחיטת שילומים מגרמניה ובהקמת ישראל ה"בלתי חוקית" על אדמה פלשתינאית. המשמעות של הקביעה האחרונה היא לשלול מהיהודים את עברם- הפלשתינאים הם הבעלים האמיתיים של הארץ - ושלילת עתידם, כלומר זכותם למדינה.
12. הטרור הגזעני נגד יהודים - הכוונה לניסיונות של גורמי טרור בינלאומיים לפעולות טרור נגד יהודים וישראל, כמו למשל, הפגיעה של חיזבאללה ואל-קעידה במוסדות יהודיים או הניסיון לפגוע במגדלי עזריאלי.
13. האנטישמיות בגושפנקה ממלכתית- הכוונה לטיפוח "תרבות השנאה" נגד יהודים וישראל על ידי מדינות באמצעות הסתה במסגדים, בתי ספר ובאמצעי התקשורת. למשל, השימוש בפרוטוקולים של זקני ציון, בעלילות דם ובסמלים ונושאים מהאנטישמיות הקלאסית. לסיום, מדגיש פרופ' קוטלר שאין הוא מצפה ליחס של אפליה לטובה של ישראל, אלא שתיפסק האפליה לרעה, דהיינו החלת קריטריונים שונים לגבי ישראל לעומת מדינות אחרות. (Global Report)

סיכום

אין בכל הנאמר לעיל, ואין המחבר מבקש שישתמע ממנו, כי אין החוק חל על ישראל, או כי ישראל אינה חייבת לתת דין וחשבון או לשאת באחריות על הפרת החוק. ההיפך הוא הנכון - ישראל אחראית לכל הפרה של החוק הבינלאומי או של זכויות האדם ככל מדינה אחרת; והעם היהודי אינו זכאי להגנה מיוחדת או להעדפה כלשהי בגלל ייחודו של הסבל היהודי.

אבל הבעיה אינה נעוצה ברצונה של ישראל, בהיותה "היהודי בקרב האומות", להיות למעלה מן החוק, אלא במצב שבו נשלל ממנה בשיטתיות השוויון בפני החוק; ולא בחובתה של ישראל לכבד את זכויות האדם... אלא במצב שבו זכויות האדם של ישראל הן שאינן מכובדות; ולא בשאלה אם קני–המידה של זכויות האדם חלים על ישראל... אלא במצב שבו קני-מידה אלו לא הוחלו במידה שווה על מדינה אחרת.

ישראל והעם היהודי בודדו וסומנו ליחס מבדיל ומפלה בזירה הבינלאומית, ויותר מזה - יוחדו להשמדה.

יו-טיוב, מבחר ראיונות ונאומים של איווין קוטלר.