ד"ר ג'ין שארפ - צ'ה גאוורה של המאה ה- 21?

ניר בומס וניב ליליאן כתבו ב 2008 "כיצד פרופסור קשיש אחד מבוסטון, אחראי לכל המהפכות הפוליטיות הגדולות של זמננו, ואיך הפך לאימתם של רודנים בכל רחבי העולם? סיפורו של ג'ין שארפ". וכך הם מספרים עליו במאמר:

שלטונות רודניים סבורים כי ג'ין שארפ הוא אדם מסוכן. בסרט שהוקרן באיראן בפברואר השנה תואר ג'ין שארפ כאויב האומה האיראנית, ואילו ביוני הכריז הוגו צ'אבז על שארפ כאיש החותר תחת משטרו בוונצואלה. בוויטנאם נעצרו פעילי אופוזיציה כשברשותם כמה מכתביו האחרונים.

...הוא לא מצטייר כלוחם החירות הטיפוסי. אבל מסתבר שהיום כבר לא צריך להיות צ'ה גאוורה כדי להנהיג מהפכות. באמצעות מקלדת המחשב, ובעיקר באמצעות האינטרנט , מילותיו המושחזות היטב הצליחו לגמוא במהירות את המרחקים שהוא ומקלו לא היו מספיקים לעבור.



שארפ בילה יותר מ-35 שנה מחייו כמרצה לפילוספיה פוליטית באוניברסיטאות הרוורד ודרטמות'. אבל כמי שחווה את מרבית אירועי הדמים של המאה ה-20, שארפ חושב שיש מה לעשות מעבר לחינוך דורות של תלמידים.
מדריך להפלת רודנים...

ב-1973 הוא כתב את ספרו המשמעותי הראשון, "הפוליטיקה של מאבק לא אלים" (ניתן להורדה בתרגום לעברית) ובו בחן את עקרונות המחאות הפוליטיות הלא אלימות המוצלחות בהיסטוריה, וסקר את הדרכים השונות בהן ניתן לנקוט בפעילות לא-אלימה מוצלחת. הספר, שעד מהרה נהיה מעין סוג של "מורה נבוכים למאבקים לא אלימים", החל מסורת של סדרת ספרים שעסקו בהגנה אזרחית, חופש פוליטי ובעיקר בהשראה שסופקה בשפע על ידיתאורטיקן פוליטי שחצה את הקווים, והפך לפעיל פוליטי, למעצב שינויים חברתיים בכל העולם - ולמחולל מהפכות.

ב-1993 פרסם את ספרו "מדיקטטורה לדמוקרטיה". זהו מעין "מדריך להפלת רודנים", שנכתב במקור עבור המורדים בבורמה אך עד מהרה תורגם ליותר מ-28 שפות וביניהן לשפת טיבט, בליווי ההקדמה של הדלאי למה.

תכני הספר הנחו מספר מהפיכות מוכרות כמו זו שהביאה להדחת מילושוביץ' בסרביה; המהפיכה הכתומה באוקראינה, ואלה שבאו בעקבותיה בגאורגיה ובקירג'יסטן. בשנים האחרונות פעילי חופש במדינות שונות מצאו עצמם מעבירים את תכניו חוצי הגבולות של שארפ מאיש לרעהו - לעיתים תוך סיכון חייהם ומתחת לאפם של השלטונות הרודניים.
...
שארפ מנהל את "מכון אלברט אינשטיין לפעולה לא אלימה", שכולל, בעיקר אתר אינטרנט בעל ממשק של למעלה מ-35 שפות, עם תרגום של ספריו ומאמריו של שארפ, כמו גם ספרייה רחבה העוסקת במאבקים לא אלימים שהתרחשו ברחבי העולם.

האתר כולל גם הסברים מפורטים על 198 שיטות לא אלימות, בהן ניתן להשתמש על מנת "להילחם בדיקטטור שלך", כמו בחירות מבוימות, שימוש בצבעים מזהים או הופעה בלוויות כדי להפיץ מסרים פוליטיים. הספר והאתר אכן נותנים סיבות טובות לאנשים כמו הוגו צ'אבז להכריז כי שארפ מנסה להפיל את המשטר בוונצואלה - על ידי ארגון כנסים והפגנות...

מהפיכת הקטיפה, הבלוגים הממשיכים לפרוח גם במקומות בהם אסור לדבר, הספרים והמאמרים הממשיכים להיות מודפסים למרות מגבלות הצנזורה – מלמדים לא מעט על הדינמיקה של "מלחמת הרעיונות"... גם באמצעות הכלים החדשים העומדים לרשותם של פעילים פוליטיים, כותבים וצעירים המשתמשים ברשת האינטרנט כדי לשאוב דעת והשראה.

ספרו "התנגדות לא אלימה" תורגם (בשנת 1984) גם הוא בהוצאת מפרש, וניתן להורדה בפורמט PDF.

וסרט על המהפכות החדשות [כולל זו של 'כיכר תחריר' במצרים] בהשראת ג'ין שארפּ:



המדריך למהפכה במצרים

The Atlantic: פרסמו כמה דפים מתוך המדריך המחתרתי, והוסיפו תרגום לאנגלית שלהם. (גם בגארדיין הבריטי, התפרסם מאמר בנושא).
בבלוג 'חורים ברשת' כותב, גל מור:
...הוא נראה בסיסי, עם זאת עקבי ומתבסס על שכל ישר, סדור ועקבי בהגיונו, כמעט ביחס הפוך לכאוס שנראה ברחובות... עיון בחלקים מהמסמך המתורגם בן 26 העמודים... מגלה שיש הגיון בשיגעון: אסטרטגיה מתוכננת היטב, התואמת לפעולות המפגינים בשטח: השתלטות על מבני שלטון מרכזיים, שטיפת הפנים בקולה ושימוש בבצל נגד הגז המדמיע, להקפיד על מסרים לא אלימים על מנת להשוות למהפכת צבעי הקשת, כפי שמכנים אותה, גוון עממי אותנטי. רוצה לומר, מקפידים ליצור נרטיב למהפכה בעוד שמאחוריה עומדים גורמים מארגנים המניעים וממנים את התהליך בכוונת מכוון.

האם זה בכלל משנה? רק במבחן התוצאה, כי כל מאחורי כל מהפכה מוצלחת עומד ארגון משומן ומאחוריו יועץ תקשורת. היום לא מספיק לכבוש שטחים אלא צריך לכבוש את לב ההמונים, אם אומרים להם את המסרים שהם מעוניינים לשמוע.

הנה תיאוריה חלופית (ובוודאי לא יחידה) למאורעות הימים האחרונים: כוחות “צבעי הקשת” שיווקו את המהפכה נכון. הם ארגנו נחיל בעזרת מדיה חברתית והניעו אותו לפעולה בשטח. מה שנקרא, מיקור-המון. כל זה לא היה אפשרי מבלי שאותו נחיל היה משתוקק להיות מופעל וחש תחושות מצוקה, זעם וקיפוח אמיתיים.

יהיו התוצאות של המאורעות אשר יהיו, מארגני ההפגנות ניצחו בשיווק המהפכה להמונים באמצעות מסרים ויראלים קליטים ושכנעו בצדקתם את התקשורת ודעת הקהל העולמית. הם ערכו קמפיין מאוד מוצלח במדיה חברתית ובתקשורת העולמית. במסמך מבקשים הכותבים במפורש לא להפיצו בטוויטר או בפייסבוק, אבל מי יודע, אולי זו בכלל הנעה מתוחכמת לפעולה: ביקשו שלא מתוך ידיעה שהקורא ינהג ההפך. היום יותר מתמיד קשה לדעת אם הדברים הם אמנם כמו שהם נראים ובכל מקרה, ספקנות תמיד תועיל.

תסתכלו על האיור הבא. האם הוא לא נראה לכם כמו לקוח מתוך קטלוג של דיזל בסלוגן for a successful living, “המדריך למהפכן המגניב”? עם ורד בדש הבגד, נעלי אדידס וקפוצ’ון, כל מהפכן יכול להיות כוכב היפ הופ ולהפך... הנבל בסיפור כבר סומן וסופו קרב, כי הכח עובר להמונים והם מעדיפים סוף שמח, גם אם הוא ההתחלה של מציאות קשה לא פחות.

אין תגובות: