"משתמשים במה שיש" - גבריאל שיבון ממציא לעצמו זהות יהודית

Gabriel Schivone
קצת יותר מחודש, שעה שפעילים חדורי מוטיבציה התרכזו ביוון ועדיין חשבו שהם עומדים לצאת להפלגה המונית לכיוון עזה, התפרסם במהדורה האנגלית 'הארץ' טור פרי עטו של אחד המפליגים – אחד בשם גבריאל מתיו שיבון ("רגע לפני העליה למשט השני", 24.6.11). סיפור נוסף שמעולם הגיע לידיעתם של הקוראים דוברי העברית של העתון לאנשים החושבים, או לצרכני חדשות דוברי עברית בכלל.

שיבון תואר כ"אמריקאי מקסיקני-יהודי" מהעיר טקסון [אריזונה], ומתאם של 'קולות יהודיים לשלום' [Jewish Voice for Peace] באוניברסיטת אריזונה.

הטור נפתח במילים:
"אתם בודאי תוהים מה מניע סטודנט יהודי אמריקאי להשתתף במסע ימי אשר ייתכן כי הוא המהולל – והשנוי במחלוקת – ביותר במאה ה-21..."
שיבון מדגיש לא פחות משמונה פעמים את עובדת היותו יהודי, ואת ההשפעה של הזהות היהודית שלו על הפעילות האנטי-ישראלית שלו. למעשה, יהדותו מהווה את הבסיס העיקרי של הטענות העולות מטורו, באמצעותן הוא מסביר, מנמק ומצדיק מדוע חשוב כל כך להשתתף במשט ולהיאבק במדיניות הישראלית:
"אני אחד מאותם צעירים יהודים אמריקאים שמספרם הולך ועולה הנחושים לערער את החיבור הבדוי - שנאכף בהרחבה - עם ישראל
...
מה שתומכי ישראל כמו AJC רואים כמשבר, אני רואה כהתפתחות חיובית עבור יהודי אמריקה, שעוברים מתמיכה עיוורת בישראל... להתנגדות לתמיכת מדינתנו במדיניותה של ישראל
...
אם תומכי ישראל בארה"ב מודאגים מהירידה בתמיכה הבלתי מתפשרת בישראל, הם צריכים להיות מודאגים יותר מן השינוי שמתרחש בקרב הצעירים - בעיקר צעירים יהודים... זוהי המגמה כיום והיא מתרחבת ומתפשטת עד מקומות כמו אריזונה [מולדתו]. קרוב לודאי שהיה זה רק עניין של זמן עד שקבוצת יהודים המתנגדים לכיבוש תצוץ במולדתי שלי. בהתחשב בכך שבסניף של "סטודנטים למען צדק לפלשתינאים" בקמפוס אריזונה היו חברים גם יהודים. מן הצד שלנו, אנו היהודים הקמנו סניף של "הקול היהודי לשלום" JVP אצלנו בקמפוס בסתיו 2010.
...
דרך JVP גיליתי שיש רבים אחרים כמוני... JVP נתן במה לסטודנטים יהודים לבטא ללא חשש את ביקורתם... לפני היות JVP היה זה בלתי אפשרי לקיים דיון פתוח או להרגיש שיש לנו - כיהודים –  אלטרנטיבה אחרת חוץ מלתמוך ללא תנאי בישראל או לשתוק. אני עצמי שתקתי והתחבאתי זמן רב מדי. [אף שגם על פי עדותו שלו , במכתב בהמשך, לא ידע כלל על שורשיו היהודיים לפני שהצטרף לפעילות הפוליטית...]
...
אנחנו מחוייבים לממש את המסורת של המוסר היהודי – בכך שנדרוש מישראל לעמוד באותם הסטנדרטים כמו כל מדינה אחרת – לא פחות ולא יותר. לפני JPV לא היתה קיימת כל ביקורת על ישראל מן הצד היהודי, כלום, אפס. הקבוצה הצליחה להראות שצעירים יהודים – שהמוטיבציה שלהם מונעת מן הערכים התרבותיים והדתיים שלהם נמצאו בקמפוס כל הזמן והם נכונים ורוצים להצטרף למען מטרה המבוססת על זכויות אנוש לצדק בפלשתין/ישראל.
...
כאן באתונה בעודי ממתין להפלגה אני עונד על צווארי קמע בצורת מגן דוד... אותו קיבלתי במתנה מידידה יקרה שלי שקיבלה אותו מצורף בחיפה בעת שביקרה בישראל במסגרת טיול "שורשים" שהשתתפה בו בנעוריה, עבורה זה היה תזכורת מתמדת להרגשה שהיתה לה בטיול ההוא של שטיפת מוח גסה. כאשר נתקלה במגן דוד לא מזמן החליטה שיכול להיות לו שימוש טוב אם אני אענוד אותו במסע הזה. אני עונד אותו עכשיו כסמל לערכים הבסיסיים של היהדות שלתחושתי אינם מודגשים מספיק כיום..."
אלא שיש בעיה אחת - שיבון אינו יהודי.



לפני שלושה ימים פורסם במדור המכתבים של העיתון מכתב מאת Valerie Saturen אשר הכירה, מסתבר, את את גבריאל עוד בשנת 2004 בעת שלמדו שניהם באוניברסיטת אריזונה ואף והפכו לידידים קרובים. היא מעידה על עצמה כמי ש"תומכת מושבעת של זכויות האדם של הפלשתינים ומסכימה עם גבריאל שהמצור על עזה גרם לסבל הומניטארי עצום." אבל היא גם חושבת ש"לקוראים הזכות לדעת את העובדות ולהסיק את המסקנות שלהם על בסיס מידע" ולכן היא מרגישה צורך לספק לקוראים את המידע שנמנע מהם קודם. וכך היא מגלה במכתבה:
"גבריאל אינו יהודי, לא במונחים של מוצא אתני, לא במונחים של אמונה דתית, ולא במונחים של זהות תרבותית. הוא מעולם אף לא הציג עצמו כיהודי עד שזה הפך שימושי לקידום האג'נדה שלו.
ב 2007 בתקופת החגים הוא סיפר לי ששוחח על ישראל עם נצגי חב"ד בקמפוס תוך שהוא מציג עצמו בפניהם כיהודי. כששאלתי אותו למה עשה זאת, ענה לי שיש לו קרוב רחוק יהודי ו"you use what you have."
[...] הנרטיב של הטור שלו הוא לא סיפורו של גבריאל, אלא כזה שעוצב על מנת להעניק משקל מוסרי ורגשי לטיעון שלו תוך ניסיון למשוך יהודים צעירים בגילאי קולג' אשר השתתפותם בתנועה הפרו-פלסטינית היא כה חשובה.
"הארץ" עשו משהו מאד לא אופייני, וביקש את תגובת שיבון למכתב של סטורן. שיבון, חוץ מלהיעלב, אישר בתגובתו שהוא אכן הכיר את סטורן, ומשתמע שהקשר ביניהם ניתק מזמן כנראה לפני ש"גילה" את יהדותו. הוא לא הכחיש שהקשר היחיד שלו ליהדות הוא קרוב רחוק אחד כזה.
וכך הוא כותב:
This is not an uncommon story. Many of us find, after years in the wilderness, that this work has brought us closer to our Jewish roots because we found a community of other Jews who believed as we did and who commit themselves, with every ounce of their being, to full equality for all people, especially Palestinians.
זהו אינו סיפור בלתי שגרתי. רבים מאיתנו [היהודים] מגלים, אחרי שנים של חיים במדבר, שעבודה כמו זו [הפעילות הפוליטית] מביאים אותנו קרוב לשורשינו היהודים בגלל שגילינו קהילה של יהודים אחרים שמאמינים כמונו ומחוייבים בכל מאודם לשוויון בין כל בני האדם, בעיקר פלשתינאים.
כלומר קודם מאמינים [לא בדת היהודית לא במסורת היהודית אלא] ב'צדק לכל' אבל בעיקר לפלשתינים ואז מגלים קהילה של יהודים ששותפים למאבק למען אותה המטרה ואז מגלים אי שם איזה קרוב רחוק (אולי דרך נישואין) יהודי, שואלים מידידה שרשרת עם מגן דוד והופכים ראויים לכתוב טור כמי שמייצגים את ה"צעירים היהודים האמריקאים". מעניין.

וידיאו של שיבון שצולם לפני שהצטרף למשט, שם הוא מספר גם על מקום הולדתו ובית גידולו, ועל העובדה כי אימו היא מקסיקנית ואביו הוא חצי אינדיאני. ה'יהודי שיבון' מסתבר, יש לו שורשים מתאימים לכל מאבק צודק:

"אבל זה היה כתוב ב'הארץ'"

עם כל הכבוד ליושרה של "הארץ" שהחליט לפרסם את המכתב של סטורן, המניפולציה עבדה והנזק כבר נעשה. הטור של שיבון שנכתב כשאירוע המשט היה נושא חם ומדובר, זכה מן הסתם לחשיפה הרבה יותר רחבה מהמכתב למערכת שנשלח רק לפני מספר ימים ושמי שקורא אותו בכלל לא זוכר את ההקשר.

הפוסט מבוסס על מאמר שהתפרסם בפרספקטיבה

2 comments:

דורה אמר/ה...

אבל מה לעשות שישראל היא שכבשה את השטחים? זוהי עובדה היסטורית שכמה שלא ינסוף אי אפשר להתכחש לה. הפלשתינאים כבושים על ידי ישראל!! איך שלא תסתכלו על זה, זה נורא ואיום לכולם. לפעמים אני מרגישה פה במדינה כאילו אני בתוך אתר סרטים לצפיה ישירה ומסתכלת באותו סרט שוב ושוב בציפיה שמשהו ישתנה אך כלום לא משתנה.

מלקטת אמר/ה...

1. שטח כבוש - על פי החוק הבינלאומי שטח כבוש הוא שטח ריבוני של מדינה אחרת, שנכבש במלחמה ע"י הצד התוקפן. עפ"י שום קריטריון מאלה שטחי יו"ש אינם שטח כבוש.
במלחמת ששת הימים- ישראל היתה הצד המתגונן. שוב, עפ"י החוק הבינלאומי, כיבוש כתוצאה ממלחמת מגן-דינו שונה, על כן הנסיונות האינסופיים לשכנע את העולם שישראל היתה התוקפן באותה מלחמה.
ירדן - הצד התוקפן באותה המלחמה, שלטה עליו במשך 19 שנה כמדינה כובשת שטח לא לה, ריבונותה מעולם לא הוכרה עליו.
בקיצור - שטחי יו"ש במקרה הטוב הם שטחים במחלוקת, שטחים שמעולם לא היו שטח ריבוני לא של ירדן, וודאי וודאי לא של פלסטין, שמעולם לא התקיימה.
לעומת זאת הם כן מוכרים כשטחי פלשתינה -א"י עפ"י החוק (על פי החלטות חבר העמים-והאו"ם שירש אותו).
אז את יכולה שלא לקבל את הגירסה של שחרור השטחים (מכיבוש ירדני) והחזרתם לפלשתינה ההסטורית, שעל פי החוק הבינלאומי נועדה להיות הבית הלאומי של העם היהודי, אבל המכסימום שאת יכולה להרחיק הוא: שטחים במחלוקת, שטרם הוסדר מעמדם הבינלאומי. לא מעבר לזה.
2. הערבים שכיום קוראים לעצמם פלסטינים, חלקם הגדול חי בסוג של שלטון אוטונומי של הרש"ף (שטחי A, B) ומיעוטם אכן חי תחת חוק צבאי (לא כיבוש) בשטחי C.
האם זה נורא ואיום לכולם? לא בהכרח "איך שלא תסתכלו על זה", יתכן וזה הרע במיעוטו, האפשרי בינתיים....