הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. כבר ב-1799 יצא נפוליאון בתוכנית להקמת מדינה יהודית בפלשתין, כשביקש להטות את היהודים לטובתו והבטיח להקים את בית המקדש, במהלך המצור על עכו. ארבעים שנה אח"כ החלה בריטניה לעודד התיישבות יהודית בפלשתין, שתהווה מכשול בפני היווצרות אחדות מדינית של האזורים הערביים. הציונות קמה כפתרון יסודי עולמי, על ידי הפיכת הדת היהודית לזיקה לאומית, שתבוא לידי ביטוי במולדת יהודית ובמדינה יהודית. גורם נוסף שלאורו נוסדה והתפתחה התנועה הציונית, היו האינטרסים המתעצמים והתחרותיים של הקולוניאליזם האירופאי באפריקה, ושל הציונות בפלשתין. המפגש ביניהם, הוא שהוביל להצהרת בלפור ב-1917 – נקודת שיא של התכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך, 1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינאים.
מתוך "ספר חברון", ירושלים תש"ל בעריכת עודד אבישר (לא לבעלי לב חלש):בתוך סופת דם ואש חרבה קהילת חברון היהודית. תוך שעתיים של שחיטה והרס. חרבה ונמחקה הקהילה היהודית העתיקה ביותר בארץ-ישראל. עמל דורות אשר הושקע בחברון, באהבה ובגעגועים, במרץ ובכסף, נשמד ונמחק עד היסוד. בשעתיים אלו נערך הטבח המחריד ביותר שעבר על כל בלהות הדמיון, והעיר הקדושה - מקום משכן אבות האומה - הוכתמה בכתם קלון נצחי, כתם שחור מדם קדושים וטהורים אשר לא ימח לדורות. באותיות אדומות מדם ולוהטות מאש נחרת הדף השחור בתולדות יישובה של ארץ-ישראל העברית, יום י"ח במנחם-אב, תרפ"ט, יישאר לנצח כיום שבו הפכה עיר האבות לעיר ההריגה.
