האיזון הקדוש: "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר", לימוד הסטוריה במיטבו: אין אמת היסטורית אחת

"זאת הוראת היסטוריה במיטבה: הבאת מספר זוויות ראייה, לימוד שאין אמת היסטורית אחת", אומרת רחל זמיר, מורה להיסטוריה(!) בבית ספר "רוגוזין" בתל אביב, שהשתמשה בשנים האחרונות בחוברות בשיעורים שהעבירה. "התלמידים קולטים את המורכבות הזאת בצורה פשוטה ומהירה, והתודעה שלהם נפתחת לקיומו של האחר. מבחינתי, זאת הצלחה כשתלמיד שואל מי צודק בסכסוך הזה: הוא מבין שיש צדק בשני הצדדים". ('הארץ')
הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. כבר ב-1799 יצא נפוליאון בתוכנית להקמת מדינה יהודית בפלשתין, כשביקש להטות את היהודים לטובתו והבטיח להקים את בית המקדש, במהלך המצור על עכו. ארבעים שנה אח"כ החלה בריטניה לעודד התיישבות יהודית בפלשתין, שתהווה מכשול בפני היווצרות אחדות מדינית של האזורים הערביים. הציונות קמה כפתרון יסודי עולמי, על ידי הפיכת הדת היהודית לזיקה לאומית, שתבוא לידי ביטוי במולדת יהודית ובמדינה יהודית. גורם נוסף שלאורו נוסדה והתפתחה התנועה הציונית, היו האינטרסים המתעצמים והתחרותיים של הקולוניאליזם האירופאי באפריקה, ושל הציונות בפלשתין. המפגש ביניהם, הוא שהוביל להצהרת בלפור ב-1917 – נקודת שיא של התכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך, 1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינאים.

בפרע פרעות מגילת הדמים - טבח חברון

בתוך סופת דם ואש חרבה קהילת חברון היהודית. תוך שעתיים של שחיטה והרס. חרבה ונמחקה הקהילה היהודית העתיקה ביותר בארץ-ישראל. עמל דורות אשר הושקע בחברון, באהבה ובגעגועים, במרץ ובכסף, נשמד ונמחק עד היסוד. בשעתיים אלו נערך הטבח המחריד ביותר שעבר על כל בלהות הדמיון, והעיר הקדושה - מקום משכן אבות האומה - הוכתמה בכתם קלון נצחי, כתם שחור מדם קדושים וטהורים אשר לא ימח לדורות. באותיות אדומות מדם ולוהטות מאש נחרת הדף השחור בתולדות יישובה של ארץ-ישראל העברית, יום י"ח במנחם-אב, תרפ"ט, יישאר לנצח כיום שבו הפכה עיר האבות לעיר ההריגה.
מתוך "ספר חברון", ירושלים תש"ל בעריכת עודד אבישר (לא לבעלי לב חלש):

שמועות ועלילות

כרעם ביום בהיר בא האסון הגדול על עיר האבות השקטה. מרכז ההסתה והשיסוי שבירושלים עשה את עבודתו בחשאי בכל פינות הארץ, וגם בחברון. נמסרו ידיעות על הכנות הערבים להתקיף את היישוב היהודי בארץ. בירושלים ובשאר ערי הארץ שררה מתיחות רבה אולם יהודי חברון בטחו בשכניהם הערביים ולא עלה על דעתם להתכונן לקראת הבאות.

יום לפני הפרעות פשטו שמועות על מכתב הסתה שבא מירושלים. אך יהודי חברון לא שמו לב לשמועות אלו; איך יבגדו בהם שכניהם וידידיהם, אשר כל רעה לא נעשתה להם על ידי היהודים - ומה גם שבכל הפרעות שהיו בארץ-ישראל לפני כן לא קרה בחברון דבר - ונכבדי הערבים, הלא הבטיחו תמיד כי שקט גמור יהיה ורע לא יאונה.

עד כמה בטוחים היו אז יהודי חברון ביציבות היחסים עם שכניהם הערבים, תלמד העובדה, שהרב אורלינסקי זצ"ל, רב דזכרון-יעקב, בא ביום החמישי, אחרי הצהרים, לחברון יחד עם אשתו הרבנית, כדי לחוג בשבת זו יחד עם חתנם א"ד סלונים ובתם, את שמחת כלולות הבת הצעירה, שחופתה היתה יומיים לפני כן בתל-אביב, ולמחרת, ביום הששי, היו צריכים להגיע לחברון החתן והכלה עצמם. - אך הדברים התפתחו אחרת.

החייל היהודי שהיה לגנרל The G.I. GENERAL

סיפורו המופלא של טדי (תיאודור) באכנהיימר, גיבור מלחמה אמריקאי במלחמת העולם השנייה. קטעים מתוך פוסט מצויין של מיכאל זילברמן בבלוג "טופס 630".

טדי (Theodore Herman Bachenheimer) נולד בבראונשוויג (גרמניה) ב 23 באפריל 1923. למשפחה יהודית.
אביו - וילהלם באכנהיימר היה מוסיקאי ויהודי, אמו - קטרינה, היתה שחקנית (גרמניה כנראה בת למשפחה לא יהודית). לאחר עליית הנאצים לשלטון, כאשר החלו ההתנכלויות ליהודים, ברחה המשפחה מגרמניה ובשנת 1933 היגרה לארה"ב בהזדמנות הראשונה שהיתה להם.
ב 1941, לאחר מתקפת פרל הרבור, טדי, עכשיו אמריקאי לכל דבר, התנדב ליחידת העילית החדשה בצבא הצנחנים והוצב בחטיבה 82, גדוד 504, אחד הגדודים האגדיים בתולדות צבא ארה"ב.

לאחר שנה של אימונים, במרץ 42', יחידתו הוטסה לסיציליה, שם היו אמורים לצנוח. לאחר טיסה בגובה נמוך שבמהלכה הופלו מספר מטוסים ע"י אש נ"מ כבדה, הם הגיעו לאזור ההצנחה. באכנהיימר וחבריו קפצו במהירות מהמטוס, בהגיעו לקרקע סקר את הסביבה, טען מחסנית בתת המקלע שלו, והחל לצעוד לאורכה של גדר שתחמה את השדה שבו צנח. ברגע שבו יצא מהמסתור אל השדה הפתוח, התגלה ע"י חייל גרמני ובטרם הספיק להסתובב לכיוונו הוקף ע"י תריסר חיילים ונשבה.

מה מייצגים שני הפסים בדגל? מן הפרת ועד הנילוס, כמובן

נבהאן ח'רישה פרשן מדיני של הטלוויזיה הפלשתינית:
ומכיוון שמישהו עוד עלול לקחת את זה כמו המראיין שנראה שותה בצמא את העובדות הנגלות בפניו, להלן העובדות:
הקונגרס הציוני ה-18 שנערך בשנת 1933 הקדיש דיון מיוחד לדגל התנועה, וב- 28 באוקטובר 1948 הפכו צבעי הכחול-לבן והמגן-דוד לדגלה של מדינת-ישראל.

וכך אמר באותו יום שר הדתות דאז הרב יהודה ליב הכהן פישמן-מימון: "לדידי נתקדש דגל זה במסורת עתיקה מאז - תכלת ולבן... דוד וולפסון הציע זאת על יסוד צבע הטלית שהיא תכלת ולבן, ואני חושב שיש לקבל את ההצעה עם התוספת של המגן-דוד, שהתקדש גם הוא במסורת ישראל".

ודוד וולפסון כותב בזכרונותיו:
"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבאזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר?

והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי"

הלל נוייר, UN Watch: הנאום שלא הוכנס לפרוטוקול של ועדת גולדסטון

וארגון חוסם מפרסם את הסרטון בלווית תרגום לעברית:
hillel neuer of un watch

ואם כבר, אז הנה גם עדותו של קולונל ריצ'רד קמפּ (Col. Richard Kemp) בפני הוועדה: "כבוד היו"ר, בהתבסס על ידיעותי ונסיוני, אני יכול לאמר זאת: במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", צבא ההגנה לישראל עשה לשמירת זכויותיהם של האזרחים באזור מלחמה יותר מכל צבא אחר בהסטוריה הצבאית."
קולונל קמפּ, לשעבר - מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן, שירת בנאט"ו פיקד על יחידות צבא בצפון אירלנד, בוסניה ומקדוניה, השתתף במלחמת המפרץ הראשונה. בקיצור בר סמכא לא מבוטל:

ובראיון ל BBC