דו"ח גולדסטון: העדים שרואיינו בעזה לא היו נלהבים לדבר על נוכחות של ארגונים פלשתיניים חמושים או פעילות עויינת שלהם

פיסקה 438 (עמוד 134)
במהלך חקירות שערכה הועדה בעזה, במסגרת מאמציה לאסוף מידע ישיר יותר על הנושא, ובראיונות עם קורבנות ועדים לארועים ואנשים אחרים שדיווחו לה, הועדה, העלתה שאלות לגבי התנהלותן של קבוצות פלסטיניים חמושים במהלך הלחימה בעזה. הועדה מציינת כי העדים שרואיינו בעזה לא היו נלהבים לדבר על נוכחות של קבוצות פלסטיניים חמושים או על פעילות עויינת שלהם. תהינה הסיבות להתנגדות זו אשר תהיינה, הועדה לא פוסלת את האפשרות שיתכן וסירובם של המרואיינים נבע מפחד מפני פעולות תגמול (295)

והפנייה (295) לאן היא מפנה? לפרק 20 (עמוד 383), שהוא עוסק ב:
טיפול כוחות הבטחון הישראלים במפגינים פלסטינים בגדה המערבית, כולל שימוש בכוח מופרז או קטלני

עכשיו ברור ממי העדים הפלסטינים בעזה פוחדים: מפעולות תגמול של כוחות הבטחון הישראלים (ראו מה הם עושים למפגינים בגדה). פחד מפני 'קבוצות חמושים פלסטיניים' בעזה? מפני החמא"ס? מה פתאום. החמא"ס, שמכונה לאורך כל הדו"ח 'הרשויות בעזה' (the Gaza authorities) ולהם, כפי שנראה בפיסקה הבאה, אין שום קשר ישיר או עקיף עם 'קבוצות חמושים פלסטיניים' עלומים שהם ורק הם, אחראים לירי רקטות, לפעולות מלחמתיות ושאר מעשים לא נחמדים, לכאורה:

סעיף 439
הועדה גם הפנתה לרשויות בעזה שאלות הנוגעות לטקטיקות שהיו בשימוש ע"י קבוצות חמושים פלסטינים. תגובתם היתה שלא היה להם שום קשר, ישיר או לא ישיר, עם 'בריגדות אל אקצה' או קבוצות חמושים אחרות ולא היה להם שום מידע על פעולותיהם.
כדי לאסוף מידע ממקור ראשון בענין זה, הועדה ביקשה לזמן פגישה עם נציגים של קבוצות חמושים. אולם, הקבוצות לא הסכימו למפגש כזה. כתוצאה מכך, לועדה לא היתה ברירה אלא להסתמך בענין זה על מקורות עקיפים במידה רבה יותר מאשר בחלקים אחרים של חקירתה.

אין תגובות: