אני עייף, מאד עייף

רוברט א. הול, מוותיקי מלחמת וייטנאם, סנטור מטעם מדינת אלינוי, שנבחר לארבע קדנציות ופרש בלתי מנוצח אף לא פעם אחת. פרסם בבלוג את הפוסט: I'm Tired--some updates הפוסט הפך למייל שהופץ ברשת האינטרנט בתפוצה אדירה והיכה גלים לא מעט.
אני עייף - - עדכונים אחדים

אני בן 63. חוץ מסמסטר אחד בקולג' בתקופה שעבודות היו קשות להשגה, ותקופה נוספת בת שישה חודשים אז הייתי 'בין עבודות' - אבל חיפשתי עבודה כל יום, עבדתי, קשה, מאז היותי בן 18. למרות כמה בעיות בריאות, אני עדיין עובד 50 שעות בשבוע, ולא יצאתי לחופשת מחלה בשבע או שמונה השנים האחרונות. אני מרוויח היטב, אבל את מקום עבודתי לא ירשתי, גם לא את הכנסותי, עבדתי כדי להגיע אל המקום בו אני נמצא. בהתחשב במצב הכלכלה כיום, לא נראית שום פרישה באופק, ואני עייף, מאד עייף.


נמאס לי לשמוע שאני חייב "להפיץ רווחה" [ביטוי מקמפיין הבחירות של אובאמה, to spread the wealth] לאנשים שאין להם מוסר העבודה כשלי, נמאס לי לשמוע שהממשלה תיקח את הכסף שהרווחתי, בכוח אם צריך, ותעניק אותו לאנשים שהם עצלנים מכדי להרוויח אותו בעצמם.

נמאס לי לשמוע שאני חייב לשלם מיסים נוספים כדי שאנשים "לא יאבדו את ביתם". כמובן, אם הם איבדו את עבודתם או חלו, אני מוכן לעזור. אבל אם הם קנו וילות מפלצתיות ויקרות פי שלוש מהדירה שלי ששוויה 250 אלף דולר, ומומנה מכשליש ממשכורתי, אז אותם שמאלנים מהקונגרס, שעמדו מאחורי Fannie and Freddie (ענקיות המשכנתאות הפדרליות שהולאמו ומיליארדים מכספי המדינה הוזרמו אליהן בכדי למנוע את קריסתן) והעבירו את ה Community Reinvestment Act [חוק מימי ממשל קרטר שחייב את הבנקים להעניק משכנתאות לבעלי הכנסות נמוכות שלא על פי קריטריונים כלכליים טהורים] שיצרו את הבועה, שיעזרו להם מכספם הם.

נמאס לי לשמוע כמה אמריקה גרועה מפיהם של מליונרים שמאלנים כמו מייקל מור, ג'ורג' סורוס ובדרנים מהוליווד שחיים בעושר בזכות ההזדמנויות שאמריקה מציעה. בתוך שלושים שנה, אם תצליח דרכם, תהיה לאמריקה הכלכלה של זימבבואה, חופש העיתונות של סין, הפשע והאלימות של מקסיקו, הסובלנות לנוצרים של איראן, וחופש הביטוי של ונצואלה.

נמאס לי לשמוע שאיסלאם הוא "דת של שלום", כאשר מדי יום אני קורא על עשרות מקרים בהם גברים מוסלמים הורגים את אחיותיהם, נשותיהם, ובנותיהם בשם "כבוד המשפחה", על התפרעויות של מוסלמים על איזה עלבון מזערי, על מוסלמים שרוצחים נוצרים ויהודים כי הם "לא מאמינים", על מוסלמים שמציתים בתי ספר של בנות, על מוסלמים שסוקלים למוות נערות, קורבנות אונס, באשמת "ניאוף", על מוסלמים שעורכים "ברית מילה" בנות, הכל בשם אללה וכי הקוראן והשריעה מצווים עליהם לעשות כך.

נמאס לי לשמוע ש"גזע לא משנה" בעולמו הפוסט-גזעי של אובמה, בזמן שזה כל מה שמשנה בכל מה שקשור להעדפה מתקנת בתעסוקה, להנמכת תנאי קבלה לקולג'ים, להורדת סטנדרטים בקבלת תואר עבור מיעוטים (מה שפוגע בעיקר בהם), בתקציבים ממשלתיים, בסובלנות כלפי תרבות הגטו של אלימות וגידול ילדים חסרי אבות, שפוגעים במיעוטים יותר מבכל אחד אחר, ובמינוי סנטורים מאילינוי.

אני חושב שזה נורא 'קול' שיש לנו נשיא שחור ושילדה שחורה מכינה את שעורי הבית שלה ליד השולחן עליו לינקולן כתב את ההכרזה לשחרור העבדים, הייתי רק מעדיף שתהיה זו קונדי רייס או מישהו שמאמין יותר בחרות ובאינדיבדואליות ופחות בממשל שחצני ו'יודע כל'.

נמאס לי מתקשורת שחושבת שגיוס התרומות וההוצאות על טקס ההשבעה של בוש היו מגונים ומאידך חושבת שאובאמה, בהוצאה משולשת, היה נהדר. שפעילות הספורט היומית של בוש היתה בזבוז זמן נשיאותי, אבל הפעילות הספורטיבית של אובמה היא דוגמא נהדרת לציבור בשמירה על משקל ולחץ נפשי, שנתפסה לכל נקודה בתיקו הצבאי של בוש אבל מעולם לא דרשה מקרי [ג'ון קרי, המועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים שהפסיד לבוש] לחשוף את תיקו הצבאי, שחובטת בפאלין [שרה פלין, היתה מיועדת לתפקיד סגנית הנשיא מטעם הרפובליקנים בבחירות מול אובמה], שמאחוריה שנתיים בתפקיד מושלת [אלסקה], על היותה חסרת נסיון מכדי לשמש סגנית נשיא, אבל מספסרת את אובמה, שכיהן כסנטור במשך שלוש שנים, כפוטנציאל להיות הנשיא האמריקאי הטוב ביותר מעולם. סקרנים לדעת למה אנשים מבטלים מנוי או עוברים לפוקס-ניוז? הנה רמז, לא הצבעתי עבור בוש בשנת 2000, אבל התקשורת וקרי דחפו אותי אליו ב- 2004.

נמאס לי לשמוע שמתוך "כבוד לתרבויות אחרות" עלינו להניח לערב הסעודית להשתמש בכספי הנפט שלנו למימון מסגדים ומדרסות איסלמיות שמטיפים בהם לשנאת אמריקה, בעוד שאף קבוצה אמריקאית אינה מורשית לממן כנסיה, בית כנסת או בית ספר דתי בערב הסעודית שם יטיפו לאהבה ולסובלנות.

נמאס לי לשמוע שאני חייב להוריד את איכות החיים שלי בכדי להלחם בהתחממות הגלובלית, עליה אסור לאף אחד להתווכח. אשתי ואני חיים בדירת שלושה חדרים, ונוסעים שנינו ברכב לעבודה מרחק חמישה מייל. בבעלותנו דירה נוספת בת שלושה חדרים שבתי ונכדתי מתגוררות בה. טביעת הרגל הפחמנית שלנו שווה בערך ל 5% מזו של אל גור, ואם אתה ירוק יותר מגור אתה ירוק מספיק.

נמאס לי לשמוע שנרקומנים הם בעצם חולים, שעלי לעזור לתמוך בהם ולטפל בהם, ולשלם עבור הנזק שהם גורמים לו. האם חיידק ענק פרץ מתוך סימטה חשוכה, תפס אותם ודחף בכוח לתוך אפיהם אבקה לבנה בעוד הם נאבקים להחלץ ממנו? אני לא חושב שהומוסקסואלים בוחרים להיות כאלה, אבל אני לחלוטין בטוח שנרקומנים בוחרים לקחת סמים. ונמאס לי גם מההצקות של אנשים 'קולים' שמתייחסים אלי כאל 'פריק' כשאני אומר להם שמעולם לא ניסיתי מריחואנה.

נמאס לי מזרים לא חוקיים שנקראים "עובדים ללא תעודות" במיוחד כאלו שאינם עובדים, וחיים מקצבות סעד או מפשע. מה הלאה? נקרא לסוחרי סמים "רוקחים ללא תעודות"? ולא, אני לא נגד היספאנים. רובם קתולים, וכבר חלפו מאות שנים מאז קתולים רצו להרוג אותי בשל אמונתי. אני בעד מסלול התאזרחות מהיר עבור כל היספאני שיכול לדבר אנגלית, שאין לו עבר פלילי, שיכול לפרנס את עצמו ללא משפחה שתויה בקצבאות סעד. או במי ששירת בכבוד שלוש שנים בצבא... אלו האזרחים שאנחנו זקוקים להם. עדכון: היו אנשים שראו בדברים אלו דעה קדומה נגד קתולים, המבוססת על ארועים שארעו לפני 400 שנה. לדעתי הם רגישים מדי או שלא הבינו, ניסיתי רק לאמר שאין לי כל בעיה עם קאתולים שרוצים לבוא לאמריקה, אבל יש לי חשש גדול מאד בנוגע למוסלמים, שאחוז גדול מאד מהם רוצה להרוג אותי, או לכפות עלי את דתם או את הקוד המוסרי שלהם.

נמאס לי מליברלים שותי לאטה ומעתונאים, שבחיים לא ילבשו בעצמם מדים, או יתנו לילדיהם המוגבלים-שהכל מגיע להם, להתקרב אפילו ללשכות הגיוס, אבל יכפישו את הצבא שלנו. הם וילדיהם יכולים לשבת בבתיהם, לא להדרש לעולם להחלטות מהירות בתוך שבריר של שניה בתנאים חיים ומוות, וללכלך על אנשים טובים מהם. האם דברים רעים קורים במלחמה? תהיו בטוחים שכן. האם כוחותינו מתנהגים רע לפעמים? ודאי. האם זה משתווה לזוועות שהן מדיניות אצל אויבנו בחמישים השנים האחרונות וגם כיום? אפילו לא קרוב לזה.

אז הנה לכם הצעה. אני ארשה לעצמי להחשף להשפלה ולהתעללות שמוטלים על מחבלים באבו גריב או בגואנטנמו, ואותם המבקרים ירשו לעצמם ליפול בשבי המוסלמים, אלה שעינו וערפו את ראשו של דניאל פרל בפקיסטן, או בידי המוסלמים שעינו ורצחו את איש המארינס, סא"ל וויליאם היגינס בלבנון, או בידי המוסלמים של אל קעידה שניהלו את חדרי העינויים המוכתמים בדם שחשפו כוחותינו בעיראק, או בידי המוסלמים שכרתו את ראשיהן של תלמידות באינדונזיה בשל היותן נוצריות. ואז נשב ונשווה רשימות. חיילים בריטים ואמריקאים הם החיילים היחידים בהיסטוריה שאזרחים באו אליהם בבקשות עזרה ומידע, במקום להסתתר מפניהם בפחד.

נמאס לי מאנשים שאומרים לי שכל המידות הטובות מצויות במפלגה שלהם בעוד במפלגה האחרת יש רק שחיתות. קראו עתונים: בטלנים יש בשתי המפלגות. ואני עייף מאנשים שאומרים לי שאנחנו זקוקים לקוצנזוס על- מפלגתי [bi-partisan]. אני חי באילינוי, שם במשך שנים בזזו את הציבור הדמוקרטים והרפובליקנים ביחד ובהרמוניה במסגרת "השילוב של אילינוי". ושמתי לב גם שרמאות המיסים בקבינט של  אובאמה גם היא חוצה מפלגות.

נמאס לי לשמוע אתלטים, בדרנים ופוליטיקאים עשירים משתי המפלגות מדברים על טעויות בתום לב, טעויות מטופשות או משוגות נעורים, בזמן שכולנו יודעים שהם חושבים שטעותם היחידה היתה שהם נתפסו. נמאס לי מאנשים שמרגישים שמגיע להם. עשירים ועניים כאחד.

ואם מדברים על עניים, אז נמאס לי לשמוע על אנשים שיש להם מזגנים בבתיהם, טלויזיה צבעונית ושתי מכוניות הנקראים עניים. בשנות ה 70 לרוב האמריקאים לא היו כל אלה, אבל לא ידענו אז שאנחנו "עניים". סרסורי העוני צריכים לשנות כל הזמן את הגדרת העוני בכדי לשמור על זרם הדולרים.
נמאס לי מאנשים שלא לוקחים אחריות על חייהם ועל מעשיהם. נמאס לי לשמוע אותם מאשימים את הממשלה או את האפלייה או כל גורם גדול אחר בכל בעיותיהם.

כן, אני עייף ועוד איך. אבל אני גם שמח שאני בן 63. כי רוב הסיכויים הם שלא אראה את העולם שאותם אנשים בונים. אני רק מצטער עבור נכדתי.

--- הפוסט התגלגל כמייל שהופץ באינטרנט, בשלב מסויים הוא שוייך משום מה לשחקן הנודע ביל קוסבי שמיד העלה בבלוג שלו הכחשה נמרצת תוך התנערות בסגנון "טפו טפו" ח"ו זה לא אני, אין לי שום קשר לזה. אחד אחר שהטקסט הזה שוייך לו, באופן לא בלתי הגיוני כמו הקודם, הוא שחקן נודע ששמו זהה לשם מחבר: Robert A. Hall

אין תגובות: