(סוכנות ידיעות AFP and EJP) ביום ה', 6 באוקטובר, 2010, נערכה עצרת (בין אלף לשלושת אלפים משתתפים) פרו -ישראלית ברומא, תחת הכותרת: "למען האמת, למען ישראל", היא אורגנה ע"י חברת הפרלמנט האיטלקי וסגנית נשיא הוועדה לענייני חוץ של בית הנבחרים האיטלקי, פיאמה נירנשטיין Fiamma Nirenstein ויוזמת "ידידי ישראל" (Amici di Israele) מייסודו של חוזה מריה אסנר,(osé Maria Aznar) רוה"מ ספרד לשעבר, העומד בראשה.
העצרת שהתקיימה במקדש אדריאנוס נמשכה שעות ארוכות אל תוך הלילה. היה זה מרתון של נאומים קצרים, עשרות רבות של אנשים ואישים ידועים - פוליטיקאים, עיתונאים, אמנים, אנשי רוח עלו האחד אחר השני אל הבמה, כל אחד נשא נאום קצר עד חמש דקות מקסימום.
בהודעה מטעמו של נשיא איטליה, סילביו ברלוסקוני, למשתתפי הארוע הכריז (ולא בפעם הראשונה) דברים כמו: "אני מרגיש ישראלי" וכי "התמיכה בזכותה של ישראל לגבולות ביטחון, כמו גם זכותה להתקיים כמדינה יהודית זו הבחירה המוסרית של האיטלקים, זוהי חובה מוסרית מול האנטישמיות והכחשת השואה." הוא הביע גם תקווה למימוש "פתרון שתי המדינות" - מדינת ישראל ומדינת פלשתין.
שר החוץ האיטלקי Franco Frattini, יצא נגד "הדממה הזועקת" בנושא מצוקתו של גלעד שליט, השבוי כבר ארבע שנים, הוא קרא גם לנתניהו להמשיך בהקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ובמקביל תבע מהליגה הערבית שלא להוות מחסום שיכשיל את השיחות.
יו"ר בית הנבחרים האיטלקי, Gianfranco Fini אמר ש"ישראל היא חוד החנית של ערכי הדמוקרטיה והמערב במזרח התיכון".
פאולו מיילי, העורך הראשי לשעבר של העיתון "קוריירה דלה סרה", העיתון האיטלקי המוביל (שמנהלו הנוכחי, פרוצ'יו דה בורטול, השתתף גם הוא), היה תמציתי: "ישראל נתונה תחת סכנה מאז ומתמיד ועלינו להאבק בשקרים שעומדים בבסיס דברי הבקורת על הממשל הישראלי". פייר לואיז בטיסטה, סגן עורך העתון, סיפר על הרצאות מסויימות בחוג למדע המדינה של אוניברסיטת טראמו, בהן נלמד שהשואה ושישה מיליון הקורבנות היהודים מעולם לא היו מעולם.
ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוזה מריה אסנר, מייסד ארגון "ידידי ישראל", אמר בין היתר ש"ישראל איננה מדינה ים תיכונית אלא מדינה מערבית במזרח התיכון" ו"כל בעיה של ישראל היא בעיה של כולנו".
בכנס נוכחו אורחים רבים מרחבי העולם כמו הגולה הסורי, פאריד גהאדרי (Farid Ghadry) איש עסקים החי בארה"ב (אזרחותו הסורית נשללה בצעד חסר תקדים, לאחר ביקורו בישראל והופעתו בפני הכנסת) שהוא גם מנהיג מפלגת הרפורמה הסורית (מפלגת אופוזיציה - גולה כמובן), סגן רוה"מ, סילבן שלום כיבד את הארוע בנוכחותו, שמעון פרס שלח הודעת וידאו.
מחמם את הלב. ב Ynet הרגישו צורך לנטרל בעודה באִבה כל תחושה מסוג שכזה ובחרו בכותרת: ראש ממשלת איטליה מכה על חטא: "אני ישראלי", ולפתוח את הדיווח כך: "סילביו ברלוסקוני מנסה לשקם את מעמדו אחרי בדיחות השואה הלא מוצלחות?" . אבל לפחות יש דיווח על העניין (היחיד בתקשורת הישראלית למיטב ידיעתי), טוב, למה מי אתה ברלוסקוני? (או טוני בלייר שהפך גם הוא לסוג של בדיחה בתקשורת הישראלית).
יצחק לאור בהארץ שלושה ימים קודם לכן כותב: "הליצן הפתטי של אירופה, סילביו ברלוסקוני, הוכיח כמה מעט כבוד יש בפוליטיקה האיטלקית." גילויי אנטישמיות יש רק בצד שאינו אהוד עליו כמו "נשיא צרפת, פטפטן שואה מדופלם", ו"הקשקשת על השואה [של מי שנחשבים ידידי ישראל] היא, למרבית הבחילה, אמצעי נוח להסוואת הגזענות."
לעומת זאת "מי שמתקומם על אנשי רוח ופעילי שלום לא יהודים, המתעקשים להתמודד עם הכיבוש ולא עם עוולות אחרות", טועה בהבנת מניעיהם. כיוון שמדינת ישראל איננה אלא "הרחבה צבאית וכלכלית של המערב ובעיקר סמל מערבי לשליטה במזרח" הם רק "מי שאינם סובלים את הסמל הזה, למשל פעילי שמאל מערביים". אנטישמים, ליצנים פתטיים, פטפטנים מדופלמים, בקירבם? לעולם לא.
העצרת שהתקיימה במקדש אדריאנוס נמשכה שעות ארוכות אל תוך הלילה. היה זה מרתון של נאומים קצרים, עשרות רבות של אנשים ואישים ידועים - פוליטיקאים, עיתונאים, אמנים, אנשי רוח עלו האחד אחר השני אל הבמה, כל אחד נשא נאום קצר עד חמש דקות מקסימום.
בהודעה מטעמו של נשיא איטליה, סילביו ברלוסקוני, למשתתפי הארוע הכריז (ולא בפעם הראשונה) דברים כמו: "אני מרגיש ישראלי" וכי "התמיכה בזכותה של ישראל לגבולות ביטחון, כמו גם זכותה להתקיים כמדינה יהודית זו הבחירה המוסרית של האיטלקים, זוהי חובה מוסרית מול האנטישמיות והכחשת השואה." הוא הביע גם תקווה למימוש "פתרון שתי המדינות" - מדינת ישראל ומדינת פלשתין.
שר החוץ האיטלקי Franco Frattini, יצא נגד "הדממה הזועקת" בנושא מצוקתו של גלעד שליט, השבוי כבר ארבע שנים, הוא קרא גם לנתניהו להמשיך בהקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ובמקביל תבע מהליגה הערבית שלא להוות מחסום שיכשיל את השיחות.
יו"ר בית הנבחרים האיטלקי, Gianfranco Fini אמר ש"ישראל היא חוד החנית של ערכי הדמוקרטיה והמערב במזרח התיכון".
פאולו מיילי, העורך הראשי לשעבר של העיתון "קוריירה דלה סרה", העיתון האיטלקי המוביל (שמנהלו הנוכחי, פרוצ'יו דה בורטול, השתתף גם הוא), היה תמציתי: "ישראל נתונה תחת סכנה מאז ומתמיד ועלינו להאבק בשקרים שעומדים בבסיס דברי הבקורת על הממשל הישראלי". פייר לואיז בטיסטה, סגן עורך העתון, סיפר על הרצאות מסויימות בחוג למדע המדינה של אוניברסיטת טראמו, בהן נלמד שהשואה ושישה מיליון הקורבנות היהודים מעולם לא היו מעולם.
ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוזה מריה אסנר, מייסד ארגון "ידידי ישראל", אמר בין היתר ש"ישראל איננה מדינה ים תיכונית אלא מדינה מערבית במזרח התיכון" ו"כל בעיה של ישראל היא בעיה של כולנו".
בכנס נוכחו אורחים רבים מרחבי העולם כמו הגולה הסורי, פאריד גהאדרי (Farid Ghadry) איש עסקים החי בארה"ב (אזרחותו הסורית נשללה בצעד חסר תקדים, לאחר ביקורו בישראל והופעתו בפני הכנסת) שהוא גם מנהיג מפלגת הרפורמה הסורית (מפלגת אופוזיציה - גולה כמובן), סגן רוה"מ, סילבן שלום כיבד את הארוע בנוכחותו, שמעון פרס שלח הודעת וידאו.
מחמם את הלב. ב Ynet הרגישו צורך לנטרל בעודה באִבה כל תחושה מסוג שכזה ובחרו בכותרת: ראש ממשלת איטליה מכה על חטא: "אני ישראלי", ולפתוח את הדיווח כך: "סילביו ברלוסקוני מנסה לשקם את מעמדו אחרי בדיחות השואה הלא מוצלחות?" . אבל לפחות יש דיווח על העניין (היחיד בתקשורת הישראלית למיטב ידיעתי), טוב, למה מי אתה ברלוסקוני? (או טוני בלייר שהפך גם הוא לסוג של בדיחה בתקשורת הישראלית).
יצחק לאור בהארץ שלושה ימים קודם לכן כותב: "הליצן הפתטי של אירופה, סילביו ברלוסקוני, הוכיח כמה מעט כבוד יש בפוליטיקה האיטלקית." גילויי אנטישמיות יש רק בצד שאינו אהוד עליו כמו "נשיא צרפת, פטפטן שואה מדופלם", ו"הקשקשת על השואה [של מי שנחשבים ידידי ישראל] היא, למרבית הבחילה, אמצעי נוח להסוואת הגזענות."
לעומת זאת "מי שמתקומם על אנשי רוח ופעילי שלום לא יהודים, המתעקשים להתמודד עם הכיבוש ולא עם עוולות אחרות", טועה בהבנת מניעיהם. כיוון שמדינת ישראל איננה אלא "הרחבה צבאית וכלכלית של המערב ובעיקר סמל מערבי לשליטה במזרח" הם רק "מי שאינם סובלים את הסמל הזה, למשל פעילי שמאל מערביים". אנטישמים, ליצנים פתטיים, פטפטנים מדופלמים, בקירבם? לעולם לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה