יועצת הנשיא הסורי גם היא בלוחמים למען זכויות אדם

The Delegitimization of Israel

The Decade of the Victory for Freedom and Justice in Palestine
By Bouthaina Shaaba

כותבת המאמר היא בוטאינה שעבאן Bouthaina Shaaban, יועצת פוליטית ויועצת לענייני תקשורת של אסד, נשיא (הדמוקרטיה החופשית) סוריה.
הבימה: כתב עת חשוב של השמאל העולמי Counter Punch (המפרסם את מאמריה באופן קבוע).

שני עשורים לאחר שחרור נלסון מנדלה מהכלא ב -11 בפברואר 1990, לוחם החירות והצדק הזה הוא דוגמה חיה לכך שמי שהפכו בני אלמוות הם לוחמי החופש ולא הסוהרים שלהם. מי זוכר היום את שמות אלה שכלאו ועינו את מנדלה? מי בכלל זוכר את שמותיהם של השליטים אשר כלאו אותו ואת חבריו? אותם השליטים חשבו שהם ניצחו כי לא ראו את לפיד החופש והזכויות שמנדלה ואנשיו נשאו. הם לא הבינו שהלפיד הזה ישלח אותם לאבדון בעוד ששמות אלה שלחמו למען הצדק והחופש ייכתבו באותיות של זהב. [הס מלהזכיר את ריאד אל טורק, לוחם החופש הסורי, ויקיפדיה]

לוחמת החופש האלג'רית, ג'מילה בוהיירד, סיפרה לי שכאשר נידונה למוות על ידי הכובשים הצרפתים של אלג'יריה, אמה ביקרה אותה בכלא ואמרה לה: "מותי, בתי, כי המוות שלך יאיר את עתידה של אלג'יריה. אל תהיי עצובה או מפוחדת, כי אין לנו דרך אחרת לבד ממוות להשיג את החופש שלנו ואת החופש של המדינה שלנו". כאשר אמה עזבה אותה, את בתה בת ה- 18 הממתינה להוצאתה להורג, הסוהרת התחילה לבכות. ג'מילה שאלה אותה: "למה את בוכה? האם לוחמי החופש האלג'ירים הרגו את בעלך; או שמעת משהו שגרם לך לבכות כך?" הסוהרת ענתה לה: "לא, אני בוכה כי אני מבינה כי שעם שיש לו נשים כמוך וכמו אמך ינצח במלחמה הזאת, ואנחנו נצטרך לעזוב את אלג'יריה יום אחד".

לאחר שחרור אלג'יריה ונפילת המשטר הגזעני בדרום אפריקה, העניין הפלסטיני נותר העניין הצודק החשוב ביותר עבור כל בעלי המצפון בעולם. [אכן, נפתרו כל הנושאים הצודקים האחרים בעולם] בזמן שהישראלים השתמשו במעשי טבח, הריסת בתים, הפקעת אדמות, בניית חומות הפרדה, הטלת מצור אכזרי, פתיחה במלחמות נגד אזרחים, והפגזתם בזרחן ובפצצות מצרר כדי להכניע את העם הפלשתיני ושבירת רצונם, המטרה הפלסטינית זכתה בתומכים חדשים מכל רחבי העולם.
[תזכורת: הכותבת היא יועצת הנשיא הסורי...]

מה שמאפיין את העשור הראשון של המאה הזו הוא שהעולם התחיל להבין שהסכסוך במזרח התיכון הוא לא דתי, ולא מלחמה בטרור כפי שהוא מתואר על ידי התעמולה הציונית. הוא תוצאה של תנועה התיישבותית גזענית אשר מקפחת עם עתיק, שחי חופשי על אדמות אבותיו במשך אלפי שנים. זו הסיבה שיהודים, נוצרים ומוסלמים נטלו חלק בהפגנות נגד חומת ההפרדה הגזענית וקראו להסרת המצור מעל עזה וצעדו שכם אל שכם ביחד עם הפלסטינים במחאה נגד הרג ילדים והריסת בתים.

לצד הישראלי, יש רק שיטה אופיינית אחת: ההתנקשות. ישראל הרגה את הצעירה האמריקאית רחל קורי עם בולדוזר. הרגה את במאי הסרטים הבריטי ג 'יימס מילר, שצילם סרט על סבלם של ילדים פלסטינים.
 [תזכורת: הכותבת היא יועצת פוליטית ויועצת לענייני תקשורת של הנשיא הסורי אסד...]

רק לפני כמה ימים, הצבא הישראלי ציין לשבח פושעים שביצעו מעשי רצח, התנקשות ופעולות טרור אחרות במדינות כמו תוניסיה, בריטניה, קפריסין, צרפת ודובאי. זאת בנוסף להרג יומי של נשים, צעירים וילדים פלסטינים ומעצר של למעלה מעשרת אלפים אנשים, חלקם נחטפו מבתיהם, כמו חברים בפרלמנט הפלשתיני, 320 ילדים ויותר מ -30 נשים. בכל אלה ישראל מודה ומתגאה. [הס מלהזכיר את הטבח בחמה, את הרציחות בלבנון, את הכורדים בסוריה, רק בתור התחלה...]

[תזכורת: הכותבת היא יועצת פוליטית ויועצת לענייני תקשורת של הנשיא הסורי אסד:]
אבל טרור זה שנמשך עשרות שנים במטרה להשתיק פוליטיקאים מערביים ועיתונאים, החל להעלות קיטור אחרי המלחמה בעזה שהראתה לכל העולם את פניהם האמיתיות של מנהיגי ישראל. ראינו פקידים ישראלים רשמיים חוששים ממעצר בבירות אירופה; שרים אירופים לשעבר מרכיבים צוותי הגנה למען הגנה על זכות הפלסטינים לחופש; ניצולי שואה פותחים בשביתות רעב למען להסרת המצור בעזה; גולדסטון, משפטן יהודי, מאשר שישראל ביצעה פשעי מלחמה נגד פלסטינים.

וכרגיל, צוות מוחות ישראלי מנסה לעוות את מה שקורה בזירה הבינלאומית. דו"ח של מכון ראות שהוגש לממשלת ישראל ביום חמישי אמר ש"ישראל עומדת בפני מסע של דה לגיטימציה עולמית" (הארץ, 12 פברואר 2010), וכי "הקמפיין הוא פרי עבודה של רשת עולמית של אנשים פרטיים וארגונים. שאין להם שום היררכיה או מנהיגות על, אלא הם עובדים יחד על בסיס אידיאולוגיה משותפת – הפיכת ישראל למדינה מנודה ושלילת זכות קיומה ". הדו"ח מציין את המרכזים העיקריים של מסע פרסום זה: לונדון, בריסל, מדריד, טורונטו, סן-פרנסיסקו ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
אבל העובדה הפשוטה היא שהאנשים החופשיים ובעלי המצפון בעולם החלו לפעול בתמיכה בצדק לעם הפלסטיני. הסופר השבדי, אולף שטרק, פרסם מאמר שעוסק בילדים בירושלים הכבושה אשר זכויותיהם האלמנטריות נמנעות מהם בשל חומת ההפרדה הגזענית ופריסת המחסומים הצבאיים הרבים. מיליוני אנשים כיום לובשים את הצעיף הפלסטיני כביטוי לתמיכה שלהם בעניין הפלסטיני. אנשים צעירים מכל רחבי העולם מבקרים בפלסטין, למרות כל צעדי הדיכוי הישראלי, כדי לתמוך בהפגנות של העם הפלסטיני נגד החומה הגזענית ונגד ההרג והעקירה.

הכותבת מתוארת כך:
בוטיינה שעבאן הוא יועצת פוליטית ויועצת לענייני תקשורת של הנשיא הסורי, שרה לשעבר לעניני הגולים. היא גם סופרת ופרופסור באוניברסיטת דמשק משנת 1985. שימשה גם spokesperson של סוריה והיתה מועמדת לפרס נובל לשלום בשנת 2005 (על מה ולמה, לא מצויין)

בן דרור ימיני במוסף 'סוף השבוע' במעריב: "השילוב הזה, בין הבמה לבין הכותבת, מוכיח את התזה המרכזית בעניין הדה-לגיטימציה: המאבק איננו של הנאורים וההומנים נגד מדינה חשוכה. להפך. זה מאבק של הכוחות החשוכים, שהשתלטו על שיח הזכויות, נגד העולם החופשי בכלל, ונגד ישראל בפרט. נציגת אחד המשטרים החשוכים בעולם מפרסמת את המאמר בבמה יוקרתית של השמאל. הנה לנו הקואליציה המרתקת בפעולה - חשוכים עם "מתקדמים". שעבאן עם אורי אבנרי (שמפרסם שם מאמרים)."

• www.bouthainashaaban.com
  
• מאמרים פרי עטה ב www.counterpunch.org
• בויקיפדיה תחת הערך "טבח חמאת" המתומצת עד כדי גיחוך ממש, המידע כמעט שלא נוגע לארועי הטבח עצמו אלא ברובו מנסה להסביר, שלא לאמר לספק הצדקה, את הרקע והארועים שהובילו את ממשלת סוריה למעשה.
  באתר של הועדה הסורית לזכויות אזרח (SHRC) ניתן לקרוא פירוט מזעזע של ארועי  הטבח בחמה (חמאת)Massacre of Hama שהתרחש בפברואר 1982. היה זה טבח מכוון ומתוכנן שביצעו כוחות הצבא הסורי בהוראת אסד. הקורבנות כולם, מעל 25,000, אזרחים סורים. טבח זה קדם בחצי שנה לטבח 'סברה ושתילה' המוזכר במאמר. הטבח אותו ביצעו אנשי פלנגות נוצרים לבנוניים (בעלי ברית של ישראל באותם ימים) שנכנסו ברשות צה"ל לשכונת הפליטים הפלשתינים ליד ביירות. ישראל הואשמה לכל היותר בכך שצה"ל הרשה לאנשי הפלנגות להכנס למחנה, ידע על המתרחש בשלב זה או אחר ולא עצר בהם, לפחות, לא בזמן. בישראל קמה זעקה ציבורית שהובילה לועדת חקירה ממלכתית. בסוריה לעומת זאת, עד היום אין אומדן רשמי של מספר ההרוגים, אין יודעים מה עלה בגורלם של עשרות אלפי הנעדרים באותו הטבח, שלא לדבר על כך שלא הוקמה כל ועדת חקירה כלשהי, לא סורית ולא בינלאומית בעניין.