האמת מאחורי "נאמנות" הדרוזים ברמת הגולן ל"אמא סוריה"

בתחילת השבוע (11.7.2010) אירע מקרה חמור, כשקבוצת שוטרים הגיע לבית בכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון, לשם עריכת חיפוש בביתו של פידא אלשאער בן 27, שנחשד בביצוע עבירות נגד ביטחון המדינה. אלפים מתושבי הכפר הקיפו את הבית, צרו על השוטרים ופגעו במכוניות המשטרה. באמצעות הידברות עם בעלי ההשפעה בכפר, בעיקר אנשי הדת, הסתיים האירוע באופן סביר, בנזק למכוניות ובמעט פגיעות גוף לא חמורות. אתרי אינטרנט סוריים דיווחו על האירוע בגאווה רבה, כי עבורם מדובר בהוכחה ש"אחינו בגולן הכבוש" ממשיכים להיות נאמנים לאמא סוריה, למרות השנים הארוכות של "הכיבוש הציוני".

לא ידוע לי, כותב מרדכי קידר, כמה מתושבי הגולן הדרוזים קיבלו אזרחות ישראלית, אבל רק מעטים מתוכם מכריזים בגלוי על רצונם להישאר תחת שלטון ישראל. כיצד זה, הוא שואל, שאחרי 43 שנים של חיים תחת שלטון ישראל, שבו מקבלים הדרוזים בגולן מישראל יחס הוגן וזוכים לפיתוח כלכלי, איך ייתכן שהם עדיין מתנגדים לישראל ומתגעגעים לשלטון הסורי? האם אין הם מכירים את אופיו? האם ימשיכו ליהנות מאותן זכויות אדם אם תשוב סוריה לשלוט בכפרם?


התשובה לכל השאלות הללו טמונה באופי ההתנהלות הישראלית בסוגיית הגולן.

מאז שנוסדה העדה הדרוזית לפני כאלף שנה, היא שמרה בקנאות על האוטונומיה שלה, על מאפייניה הדתיים והעדתיים ובעיקר על אדמתה בהרים הנישאים שבהם התגוררה, ואשר נתנו מחסה מפני כוחות זרים – בעיקר מוסלמיים – שראו בה דת כופרת באיסלאם. בשל היעדר כוונה להקים מדינה דרוזית נפרדת ועצמאית, התאימה העדה את עצמה לכל מסגרת שלטונית וחייתה עימה בשלום.

הדרוזים המתגוררים בארבעה כפרים – מג'דל שמס, מסעדה, בוקעאתא ועין קיניא – שומעים את הפוליטיקאים הישראלים אומרים השכם והערב "כולם יודעים מהו המחיר שנצטרך לשלם עבור שלום עם סוריה", כשכוונתם הגלויה היא ירידה מהגולן, וכאשר הנחישות הסורית ניצבת מול נכונות רכרוכית ישראלית לרדת מהגולן, הדרוזי מן הגולן מסיק את המסקנה המחויבת: יגיע היום שבו תעלה בישראל ממשלה שתסכים לרדת מהגולן, והסורים ישובו לשלוט בו.

תחת שלטון ישראל אף שערה אינה נופלת מראשו של הדרוזי האומר השכם והערב כי הוא אזרח סורי נאמן, הוא אינו משלם כל מחיר עבור נאמנותו לסוריה. לעומת זאת, אם יחזרו הסורים לשלוט בגולן, כל אחד מתושביו הדרוזים יחויב לתת דין וחשבון מה עשו הוא ובני משפחתו במשך שנות הכיבוש הישראלי – האם היו נאמנים לסוריה או שמא פזלו לכיוון הכיבוש הציוני. הם גם יודעים שסוריה לא תשכח ולא תסלח לכל מי שפעל למען ישראל לאורך השנים, ועדיף לו למות מאשר ליפול לידי זרועות הביטחון הסוריות בעודו בחיים.

ניתן לומר כי סוריה היא "הנפקד הנוכח" בכפרי הדרוזים בגולן, והתנהלותם מול שלטונות ישראל נובעת מתחושתם זו.

כל עוד הם אינם משוכנעים בכך [שהם יישארו לעולם ועד תחת שלטון ישראל], פועלת העדה הקטנה, שהייתה נרדפת עד צוואר לאורך ההיסטוריה של המזרח התיכון, בזהירות רבה על פי האינסטינקטים הבריאים שלה, כדי לא להרגיז את מי שעלול לגבות ממנה מחיר יקר על טעויותיה.
מתוך מאמר של מרדכי קידר באתר מראה

אין תגובות: