משרתי ציבור ערבים ישראלים תחת שלטון האפרטהייד הציוני

טיבי (ח"כ בפרלמנט הישראלי):

"מדינת ישראל צריכה ליזום את ביטול חוק השבות... כל זמן שקיים חוק השבות, כל זמן שהחברה היהודית בישראל אינה מבטלת אותו, אות הוא שחברה זו איננה שואפת לדמוקרטיזציה מוחלטת. החברה היהודית עדיין רוצה בסמלים יהודיים, גם בחוק השבות, גם בהמנון וגם בדגל... אסטרטגית אני שואף לביטול חוק השבות, הדגל וההמנון" (תכלת גליון 13)

 ובמלחמת המפרץ הראשונה:

"בפלישה לכוויית החזיר חוסיין לאומה הערבית את תפארת המסורת המוסלמית וביטא את הערכתו כלפיו. גם אנחנו, הערבים בארץ, רוצים לראות כוח צבאי חזק... בעל כושר מיקוח, מול הציר ארצות-הברית-ישראל... אין בזה שום רצון לקרוא לסדאם לשלוח טילים עם ראשי נפץ כימיים לכיוון תל אביב... משום שבעולם הערבי אין כיום "אנשים רציניים" המוסיפים לראות בהשמדת ישראל אופציה מעשית... יש גם ערבים שלא רוצים להשמיד את ישראל ולא בגלל שזה לא לגאלי, או לא אנושי, אלא בגלל שזה לא ריאלי"

תגובתו לידיעות על צליחת התעלה בידי הצבא המצרי ב-1973:
"לשמוע שערבי כלשהו מצליח לצאת מן הבועה של המפלה, וכי דגל ערבי מונף על שטח ערבי משוחרר, היה מקור לגאווה... אין לי ספק שזו הייתה ההרגשה הכללית בקרב הערבים בישראל. כל מי שאומר לך אחרת מטעה ואיננו דובר אמת... אני בטוח שלפחות חלק מן הערבים... קיוו לכופף את השחצנות הישראלית... כשאתה מקווה שהמצרים יכבשו את סיני והסורים את הגולן, ברור לך מה תהיה התוצאה..."

על זכות השיבה: "תנאי בל יעבור" לפיוס היסטורי בין הפלסטינים לישראל".
ועוד: מתן "זכויות שוות לגבי קרקע הלאום" למיעוט הערבי, "מה גם שבעבר היו אלה קרקעות ערביות"

פייסל חוסייני: "היכנסו אל בטן הסוס!" והסוס עצמו נכנס אל החומות

מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פייצל חוסיני, בראיון העיתונאי האחרון שלו (לעיתון המצרי אל-ערבי, פורסם ב- 24.6.2001 )
מתוך תרגום הראיון המלא בממר"י
חוסייני: אנחנו היהודים של תחילת המאה העשרים ואחת. כלומר, אנו הפלסטינים נהיה היהודים של תחילת המאה [הקודמת]. הם הסתננו לארצנו בדרכים שונות... עלינו לפעול כמוהם. לחזור, להיכנס, להתיישב, ולהכות שורשים חדשים באדמתנו ממנה גורשנו, יהא המחיר אשר יהא.

הסוס הטרויאני

הצבא היווני, כאשר פשו בו חילוקי דעות ומחלות, לא הצליח לפרוץ לטרויה. הגייסות האלו החלו לסגת בזה אחר זה עד שמול חומות טרויה, נותר צבא המלך היווני לבדו וגם הוא סבל ממחלות וממחלוקות וכשל בפריצה לטרויה.
אלא שאז, טפסו אנשי טרויה על חומות עירם ולא מצאו מולם כל זכר לצבא היוונים, פרט לסוס עץ ענק. הם שמחו והתהוללו בחושבם שהגייסות היווניים הובסו ונסוגו והותירו מאחוריהם שלל תמים עשוי עץ. הם פתחו את החומות והכניסו אותו לעירם. אחר כך קרה מה שקרה.

היורש המיועד של אבו מאזן, עבאס זכי, מה הוא חושב?

עבאס זכי, מזכ"ל מועצת המהפכה של תנועת פת"ח: המטרה הגדולה יותר לא יכולה להתממש במהלך אחד [תכנית השלבים מעולם לא נזנחה, מסתבר], ספטמבר, 2011

Al-Jazeera TV (Qatar) - September 23, 2011 - 01:49

מפשעי הציונים: שמה של העיר הפלסטינית תל אל רביע שונה לתל אביב, כך מחקו היהודים את ההסטוריה הפלסטינית

בטור יומי בענייני דת המתפרסם בעיתון הרשמי של הרש"פ, אלחיאת אלג'דידה, ב 1 ביולי 2011:

"אללה הגדול והנשגב ציווה על המלאך גבריאל לשים את מוחמד על חית רכיבה [בשם] אל בוראק, שהיה הכלאה בין סוס וחמור. המסע הלילי היה הן פיזי והן רוחני ... ברגע שהוא [מוחמד] הגיע למסגד אל אקצה, (בתקופתו של מוחמד המסגד עדיין כלל לא נבנה). הוריד המלאך גבריאל את מוחמד מעל גבו של אל בוראק, ואז קשר את החיה לסלע אל בוראק, אשר נקרא בשם 'כותל אל בוראק ". היהודים שינו את שמו ל 'הכותל המערבי', כי היהודים נוהגים תמיד לשנות שמות ערביים לשמות עבריים, במיוחד כשמדובר באתרי תפילה או שמות של ערים וכפרים. לדוגמה, הם קוראים לאל-קודס – 'ירושלים', לאל חליל – 'חברון', עטרה – 'עטרות', נבלוס – 'שכם', תל אל רביע – 'תל אביב' ("רביע" הוא התרגום לערבית של מילה העברית 'אביב'); Ascalon – אשקלון. אין מספיק מקום לציין את כל השמות שהוחלפו בשמות בדויים. אפילו ה'תורה' זוייפה, שונתה וזוייפה; זה היא דרכם של היהודים - הם תמיד מנסים לשנות שמות אמיתיים, בשמות אחרים, שמות שקריים, במטרה למחוק את העובדות [היסטוריות]".

התרגום לאנגלית באתר ממר"י

אוהד חמו, בערוץ 2: "[העיר] תל-רביע שמה הקודם של תל אביב [שקמה על חורבותיה?]", אפילו באתר זוכרות לא שמעו עליה:

אבל הוא לא היחיד, גם דניאל סיריוטי מפרסם את הידיעה הבאה בידיעות אחרונות ובישראל היום]:

ארגון 'אור הדורות' מסכם את מחנה הקיץ השני הקרוי על שם השהידה דלאל מוגרבי

מזכיר תנועת פת"ח בסניף בית לחם, יוסף אל-עארף, אמר כי קריאת מחנות קיץ כאלה על שם השהידה דלאל מוגרבי מחזקת את תפיסת ההשתייכות והאזרחות בקרב הנערות הפלסטיניות... קבוצת תל אל-רביע [תל אביב] וירושלים הציגה מופע דבקה עממי מלא רגש. השיר 'חוזר לארצי' ריגש את הנוכחים, אשר הביעו את התפעלותם בעמידה ובמחיאות כפיים סוערות. [אל-חיאת אל-ג'דידה, עיתון יומי והעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית]

הצהרת טורונטו: לא חוגגים כיבוש
The Toronto Declaration: No Celebration of Occupation

"אנו מוחים כי TIFF [פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו] בין אם במתכוון ובין אם לאו, הפך לשותף במכונת התעמולה הישראלית." נכתב במכתב. "תל אביב נבנתה על כפרים פלשתינים הרוסים, והעיר יפו, שהיתה מוקד התרבות המרכזי של פלשתין עד 1948, סופחה לתל אביב לאחר ההגליה המונית של האוכלוסיה הפלשתינית. תוכנית זו [City to City] מתעלמת מסבלם של אלפי התושבים הקודמים וצאצאיהם של איזור תל אביב/יפו שכרגע חיים במחנות פליטים בשטחים הכבושים או שפוזרו לארצות אחרות."

אודי אלוני [הבן של] טורח לשטוח את טיעוניו במכתב גלוי לבמאים ישראלים שסרטיהם השתתפו בפסטיבל, בין היתר הוא כותב במכתב:
הנה הקוד החדש שלנו כיוצרים ישראלים (את של משרד החוץ אתם כבר מכירים):

• 1. להצהיר בכל מקום שישראל היא מדינת אפרטהייד...
• 4. להצהיר שצה"לֹ הוא צבא כיבוש לא מוסרי והוא ממלא תפקיד מרכזי בשוד אדמות על בסיס אתני מובהק.
• 5. להצהיר שתל אביב היא לא כל כך 'קולית', אלא עיר גזענית והגירוש האיטי והעקבי שהיא עושה ביפו לערבים חייב להפסק מיד, או יישאר כאות קלון לדראון עולם.

תולדות העיר תל אביב באתר lib.toldot.cet.ac.il ובויקיפדיה

וסתם כי זה יפה:

והקיוסק הראשון ב'תל רביע' - היא תל אביב, כיום

תמונות של תל אביב של פעם אצל תומר שלוש מיתוס תל אביב

ההובִּי הסלוני החדש - יצירת עם ערבי חדש, מאת: נתן אלתרמן (1970)

27.2.1970

פלסטינים: פליטים מרצון

מאת: Ingo Way מאמר שפירסם במגזין הגרמני Cicero על חוויותיו באזורנו.

מחנה הפליטים 'עיידה' נמצא בבית לחם מאז 1950. מתגוררים בו כ-3,000 תושבים - צאצאי אותם ערבים שברחו מישראל בזמן מלחמת 48'.
מחנה הפליטים, המתוחזק ע"י אונר"א, אינו נראה כלל כמו שמישהו עשוי היה לדמיין כ"מחנה". הבתים בעיידה הם מבנים מאסיביים, והוא נראה יותר כמו שכונה, אפילו לא שכונת עוני.

הכניסה למחנה מעוטרת במפתח ענק עליו נכתב באנגלית וערבית: "לא למכירה". לא קשה לנחש מה לא עומד כאן למכירה: האדמה הערבית בין הירדן לים התיכון, עליה אסור לוותר תמורת שום הסכם עם ישראל.
האם זו רק פרשנות לא מבוססת שלי או המציאות? מיד נראה.

שוב, אבו מאזן, בלי למצמץ מדבר על השטחים הכבושים: לא מה שחשבתם

בבוקר יום שישי, ה 6 הבמאי 2011, הבזיק לכמה שניות אבו מאזן (מחמוד עבאס, יו"ר הרש"פ) על המסך במבזק בערוץ 2. בקטע מהופעתו במסיבת עתונאים שנערכה בברלין בתום שיחותיו עם הקאנצלרית מרקל (5 מאי 2011) הוא אמר:

"אני אשאל את העולם (באו"ם) האם זה מקובל עליו שההעם הפלשתיני יחיה תחת כיבוש במשך 63 שנים, האם אתם רוצים שהפלשתינים ישארו תחת כיבוש לעולמי עד?"

לרגע התבלבלתי, הוא אמר 63 שנים? הוא מתכוון לכיבוש של 48'?! לא יתכן. הרי עבאס המתון והפרגמטי דורש רק לסיים את כיבוש 67, הוא הרי מכיר בישראל (לא כמדינת העם היהודי...).

מיהו הריבון: שיעור בדמוקרטיה

מאת פרופסור ירון אזרחי:

"במדינה דמוקרטית:
הריבון, ז"א האזרחים - עומדים מעל החוקה
החוקה - עומדת מעל הכנסת, מעל הפרלמנט
הפרלמנט - עומד מעל השלטון

אצלנו התהפכה הפירמידה:
השלטון, באמצעות רוב (שאיננו מכבד את המיעוטים) ולכן, אני אומר לכם בכל האחריות, בשום מקום בעולם רוב כזה לא נחשב כרוב דמוקרטי, הם רוצים להכתיב לריבון במה להאמין במה להשבע.

רבותי, ישראל היא לא הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. ישראל הוקמה כמדינה עם חזון דמוקרטי, המתדרדרת היום לצורה של מדינה פשיסטית."

בכיר באש"ף על תכנית 'שתי המדינות': אם היהודים יעזבו את 'השטחים', הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט, אז אנחנו ננוע קדימה

עבאס זכי, שגריר אש"ף בלבנון, חבר הועדה המרכזית של הפתח, נבחר בבחירות האחרונות, בוועידה הכללית השישית של הפתח שהתכנסה בבית לחם, באוגוסט 2009, (לא דג רקק):
"פתרון שתי המדינות, לפי דעתי, ימוטט את ישראל, משום שאם היהודים מוותרים על ירושלים, מה יישאר מכל אותם דיבורים על הארץ המובטחת ועל העם הנבחר? מה על כל מה שהם הקריבו – רק כדי שבסוף יגידו להם לעזוב? עבורם לירושלים יש מעמד רוחני. היהודים מחשיבים את יהודה ושומרון כחלום ההסטורי שלהם. אם היהודים מוותרים על המקומות האלו, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט, הוא יקרוס מעצמו. אז אנחנו ננוע קדימה."

חנין זועבי: איזה היגיון יש בתביעת הרש"פ [למימוש זכות] השיבה של הפליטים בעוד היא מכירה בישראל כמדינה יהודית?

מדינה יהודית – הגדרה גזענית
"....אני מייצגת את מפלגת בל"ד ואת המצע של מפלגה זו. ומשום כך, טבעי שאדבר על בעיותיו של העם הפלסטיני, על לגיטימיות המאבק, בשל היותנו [הפלסטינים] חלק מהתושבים המקוריים. אנו נושאים לא רק בדאגה הלאומית הישירה [של הערבים בישראל], אלא גם בדאגה הפלסטינית הכללית. אם לא כך הדבר, לא היתה משמעות לדבריי אודות השתייכותי לעם הפלסטיני.... השתתפותי במשט החירות נועדה להדגיש שהדרך שלי היא לא רק הנפת סיסמאות לאומיות אלא תרגומן למעשים פוליטיים, כנדרש ממני...
הקול שלנו מכאיב לציבור הישראלי בנושאים הלאומיים, משום שהוא חש שאנו מהווים איום למדינה. לכן, כאשר אנו דורשים זכויות לאומיות, אנו מאיימים על יהדותה של המדינה. זה נכון, אבל זו לא הבעיה שלי, זוהי הבעיה של ההגדרה הגזענית של מדינת [ישראל] כמדינה יהודית..."

"...מצבי שונה. אני לא מייצגת את מדינת ישראל ולא מדברת בשם מדינת ישראל, כי אם בשם מפעל של מאבק, אשר אינו מכיר, כלל ועיקר, בישראל כמדינה יהודית. [אני מדברת] בשם מפעל של מאבק אשר מבצע במדויק את התפקיד ההפוך לתפקיד של כנסת ישראל, לפי ראייתה...
במקרה שלי, אין התאמה בין זהותי לבין זהות המדינה שאת אזרחותה אני נושאת... המדינה עושה כל מאמץ כדי להציב את זהותי בסתירה מלאה עם הגדרתה את עצמה ועם תפקידה כמקלט ליהודים באשר הם. במקרה שלי, אני אומרת שישראל היא מדינה יהודית שאינה מייצגת אותי והיא אינה אלא מדינה גזענית..."

תכנית השלבים אקטואלית מתמיד, יולי 2009

כיפה רדיידה Kifah Radaydeh סגנית הממונה על נושא ירושלים בפת"ח:

"אנחנו בפת"ח תופסים את השלום כאחד האמצעים האסטרטגיים [האפשריים], אבל אנחנו [ממשיכים ו]אומרים שכל צורות המאבק מתקיימות ואיננו מוציאים מכלל אפשרות את המאבק המזויין או כל אמצעי אחר. המאבק ממשיך להתקיים בכל צורותיו, על בסיס היכולות והאפשרויות שלנו בכל רגע נתון, ולפי מה שנראה נכון [לאותה העת]...
מה אנחנו רוצים בדיוק? נאמר עלינו שאנחנו מנהלים מו"מ לשלום, אבל שלום מעולם לא היה מטרה עבורנו.
שלום הוא אמצעי והמטרה היא פלשתין.
אני לא נושאת ונותנת למען שלום אני נושאת ונותנת [להשגת המטרה] על פלשתין."

36 שנים לאחר שהתקבלה תוכנית השלבים, בקהיר (יוני 1974), ולזכותם של הפלשתינים אפשר לאמר שהם לא התבלבלו ולו לרגע.
ומהי פלשתין עליה היא מדברת? כל שצריך הוא רק להביט במפות התלויות בלשכת נשיא הרשות, בספרי הלימוד בבתי הספר ובאתרי האינטרנט ולקבל מושג קלוש.