מיהו הפליט הפלסטיני: כל פלסטיני אשר הכיבוש הציוני מנע או מונע ממנו ו/או מצאצאיו שהות קבע בישוב המקורי שלו בפלסטין ההיסטורית...
מהי זכות השיבה: זו זכות שיבת הפליטים הנמצאים בתוך ומחוץ לפלסטין אל בתיהם, רכושם וזכויותיהם בכל חלק של פלסטין ההיסטורית, וּמתן פיצוי להם על כל נזקי... שהיו, עודם ויהיו מנת חלקם [של הפליטים] וצאצאיהם... מהפיכתם לפליטים ועד לשיבה. (סעיף 1)
זכות השיבה... היא זכות יסודית ומקודשת שאינה נתונה למקח וממכר או להמרה ולא יחולו עליה הפעלת שיקול דעת [לשינוי משמעותה], פרשנות או משאל עם. (סעיף 2),
אינה מתבטלת עם חלוף הזמן או באמצעות חתימה על הסכם כלשהו, ולא ניתן לבטלה או לוותר על היבט כלשהו בה (סעיף 3)
הפועל בניגוד להוראות חוק זה ייחשב כמבצע פשע בגידה חמור (סעיף 6)
כל חקיקה או הסכם שיגרע מזכות השיבה או עומד בסתירה להוראות חוק זה ייחשב בטל ומבוטל. (סעיף 8)
אסור ליישב את הפליטים הפלסטינים או לעקור אותם [ממקומם] כחלופה לזכות השיבה. (סעיף 5)
(על החתום:)
מחמוד עבאס
יו"ר הועד הפועל של אש"ף
נשיא הרשות הלאומית הפלסטינית"
בן דרור ימיני כותב במאמרו
...Narratitis :
ספק אם יש פסקה אחת במאמר של אבו-מאזן ב"ניו-יורק טיימס" שתעבור את מבחן האמת. אפשר לחשוף את השקרים. אפשר להפריך את הטענות. אלא שהפעם עושה זאת אבו-מאזן בעצמו. היסטוריונים, מן הסתם, יקראו לגרסת אבו-מאזן בשם האורווליאני - "הנרטיב הפלסטיני". אכן כן. מתברר שאפילו למנהיג הפלסטיני אין נרטיב אחד. יש הרבה. ואם הפירוש העדכני של "נרטיב" הוא "שקר", אבו-מאזן מבהיר את הסיבה.
ואם כבר בשקרים עסקינן, כלומר נרטיבים, להלן תוספת קטנה. בעיתון "הארץ", פורסם ראיון עם אחד, איסמעיל פאחר אל-דין מהכפר מג'דל שמס, שמספר על חוויותיו הקשות מימי ה"נכבה": "אני זוכר את הכפר מלא אז בפליטים שגורשו מבתיהם". התיאור מדויק. הרי היו כפרים שהתמלאו בפליטים. אלא שהאיש, לפי עדותו, הוא בן 57. כלומר, הוא זוכר דברים שקרו שש שנים לפני שנולד.
מה לנו כי נלין על זכרונו המתעתע של אל-דין, כשמחלתו של אבו-מאזן בעניין נרטיבים, נקרא לה "נרטיסיס", הרבה יותר חמורה. השאלה היא רק, איך זה שעיתונים כל כך חשובים, בעיני עצמם ובעיני חלק מהקוראים, הפכו לבמה לשקרים כל כך בוטים.
