 |
| Gabriel Schivone |
שיבון תואר כ"אמריקאי מקסיקני-יהודי" מהעיר טקסון [אריזונה], ומתאם של 'קולות יהודיים לשלום' [Jewish Voice for Peace] באוניברסיטת אריזונה.
הטור נפתח במילים:
"אתם בודאי תוהים מה מניע סטודנט יהודי אמריקאי להשתתף במסע ימי אשר ייתכן כי הוא המהולל – והשנוי במחלוקת – ביותר במאה ה-21..."שיבון מדגיש לא פחות משמונה פעמים את עובדת היותו יהודי, ואת ההשפעה של הזהות היהודית שלו על הפעילות האנטי-ישראלית שלו. למעשה, יהדותו מהווה את הבסיס העיקרי של הטענות העולות מטורו, באמצעותן הוא מסביר, מנמק ומצדיק מדוע חשוב כל כך להשתתף במשט ולהיאבק במדיניות הישראלית:
"אני אחד מאותם צעירים יהודים אמריקאים שמספרם הולך ועולה הנחושים לערער את החיבור הבדוי - שנאכף בהרחבה - עם ישראלאלא שיש בעיה אחת - שיבון אינו יהודי.
...
מה שתומכי ישראל כמו AJC רואים כמשבר, אני רואה כהתפתחות חיובית עבור יהודי אמריקה, שעוברים מתמיכה עיוורת בישראל... להתנגדות לתמיכת מדינתנו במדיניותה של ישראל
...
אם תומכי ישראל בארה"ב מודאגים מהירידה בתמיכה הבלתי מתפשרת בישראל, הם צריכים להיות מודאגים יותר מן השינוי שמתרחש בקרב הצעירים - בעיקר צעירים יהודים... זוהי המגמה כיום והיא מתרחבת ומתפשטת עד מקומות כמו אריזונה [מולדתו]. קרוב לודאי שהיה זה רק עניין של זמן עד שקבוצת יהודים המתנגדים לכיבוש תצוץ במולדתי שלי. בהתחשב בכך שבסניף של "סטודנטים למען צדק לפלשתינאים" בקמפוס אריזונה היו חברים גם יהודים. מן הצד שלנו, אנו היהודים הקמנו סניף של "הקול היהודי לשלום" JVP אצלנו בקמפוס בסתיו 2010.
...
דרך JVP גיליתי שיש רבים אחרים כמוני... JVP נתן במה לסטודנטים יהודים לבטא ללא חשש את ביקורתם... לפני היות JVP היה זה בלתי אפשרי לקיים דיון פתוח או להרגיש שיש לנו - כיהודים – אלטרנטיבה אחרת חוץ מלתמוך ללא תנאי בישראל או לשתוק. אני עצמי שתקתי והתחבאתי זמן רב מדי. [אף שגם על פי עדותו שלו , במכתב בהמשך, לא ידע כלל על שורשיו היהודיים לפני שהצטרף לפעילות הפוליטית...]
...
אנחנו מחוייבים לממש את המסורת של המוסר היהודי – בכך שנדרוש מישראל לעמוד באותם הסטנדרטים כמו כל מדינה אחרת – לא פחות ולא יותר. לפני JPV לא היתה קיימת כל ביקורת על ישראל מן הצד היהודי, כלום, אפס. הקבוצה הצליחה להראות שצעירים יהודים – שהמוטיבציה שלהם מונעת מן הערכים התרבותיים והדתיים שלהם נמצאו בקמפוס כל הזמן והם נכונים ורוצים להצטרף למען מטרה המבוססת על זכויות אנוש לצדק בפלשתין/ישראל.
...
כאן באתונה בעודי ממתין להפלגה אני עונד על צווארי קמע בצורת מגן דוד... אותו קיבלתי במתנה מידידה יקרה שלי שקיבלה אותו מצורף בחיפה בעת שביקרה בישראל במסגרת טיול "שורשים" שהשתתפה בו בנעוריה, עבורה זה היה תזכורת מתמדת להרגשה שהיתה לה בטיול ההוא של שטיפת מוח גסה. כאשר נתקלה במגן דוד לא מזמן החליטה שיכול להיות לו שימוש טוב אם אני אענוד אותו במסע הזה. אני עונד אותו עכשיו כסמל לערכים הבסיסיים של היהדות שלתחושתי אינם מודגשים מספיק כיום..."
