המוסלמים בקוסובו הפכו כנסיה למזבלה ושירותים ציבוריים

אין ספק, נפלא שארה"ב לחמה "לשחרר" אנשים אלה! (Jihad Watch)
אלה החדשות האחרונות מקוסובו המודרנית, המתונה והפרו-אמרקנית:

כך נראית הכנסיה האורתודוקסית העתיקה בכפר Samodreza שבצפון קוסובו, לאחר שנפרצה (ולא בפעם הראשונה) והוסבה למזבלה ו"שירותים ציבוריים". המקום נתון היה להתקפות חוזרות ונשנות, גם בנוכחות הכוחות הבינלאומיים (שהגיעו למקום בשנת 1999) שלא מנעו אותן והיא נשרפה בידי תושבי הכפר המוסלמים (האלבנים), שגרשו בכוח את הקהילה הנוצרית ממוצא סרבי (כעשרים משפחות) מן המקום. מאז אותם ימים היו נסיונות מספר לשפץ את הכנסיה אך הקהילה האלבנית המוסלמית לא איפשרה זאת. לאחרונה, כאמור, הם פרצו למבנה השרוף והפכו אותו למזבלה.

האסטרטגיה הפלשתינית בדרך להכרזה חד-צדדית על מדינה - בהשראת קוסובו

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוקם ב-2002, על מנת לתבוע אנשים שמעורבים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם (ג'נוסייד). ב-22 בינואר 2009 בשלהי ממשלת אולמרט, הרשות הפלסטינית פרסמה מכתב רשמי לתובע, המכיר בסמכות השיפוטית של בית הדין, עלי קשאן, שר המשפטים הפלסטיני, חתום על המכתב. דורי גולד הוזמן בשבוע שעבר למשרד התובע בהאג להתמודד עם הבקשה הפלסטינית, וכך הוא כותב במאמר באתר הפורום האסטרטגי של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה:

ה"טיהור האתני" שביצעה סרביה כפרוייקט מבריק מבית היוצר של משרד יחצ"נות? (לגזור ולשמור)

חברות ליחסי ציבור יוצרות מצג של "רצח עם"

 Ruder Finn, חברה אמריקאית ליחסי ציבור ואסטרטגיה שיווקית, נשכרה על ידי קרואטיה, בוסניה-הרצגובינה, והאופוזיציה בקוסובו. (סרביה, בראשות מילושביץ, בשל הסנקציות שהופעלו נגדה, לא יכולה היתה לשכור חברה כזו). באפריל 1993 ראיין ז'אק מרלינו, מרשת הטלויזיה Frence2, את ג'יימס הארף (James Harff), דירקטור בחברה.

מרלינו שאל את הארף איך הצליח להשפיע על מאות עיתונאים, פוליטיקאים, נציגי עמותות הומניטאריות, ואנשי אקדמיה להתגייס ליצירת דעת הקהל בה רצה. תשובתו: "מהירות היא הבסיס לכל - הטענה הראשונה היא זו שחשובה באמת, כל ההכחשות (שלאחריה) לחלוטין אינן אפקטביות"

לשאלה: מהו המהלך המוצלח ביותר, עליו הוא גאה במיוחד, מכל המאמצים שהושקעו בפרוייקט. השיב הארף:

"כשהצלחנו להעביר את דעת הקהל בציבור היהודי [בארה"ב] לצידנו. זה היה עניין רגיש, כי היו בתיק הזה פרטים בעייתיים למדי. הנשיא פראניו טוג'ימאן [הקרואטי], למשל, היה מאד חסר זהירות בספרו, "The Wastelands of historical reality or the horrors of War". מקריאה בכתביו אפשר היה להאשים אותו באנטישמיות [בין יתר ההתבטאויות האנטישמיות שבספר, הוא טוען שם כי "רק" 900,000 יהודים נרצחו בשואה, לא שישה מיליון]. מבחינת בוסניה המצב לא היה טוב יותר: הנשיא אלייה איזטבגוביץ' בספרו "Islamic Declaration" תומך בנחישות ביצירתה של מדינה איסלאמית פונדמנטליסטית."

"חוץ מזה, העבר הקרואטי והבוסני מתאפיין באנטישמיות אמיתית ואכזרית", ממשיך הארף, "עשרות אלפי יהודים נספו במחנות קרואטים, כך שלאינטלקטואלים ולארגונים יהודיים היו כל הסיבות להיות עוינים כלפי הקרואטים והבוסנים. האתגר שלנו היה להפוך את היחס הזה והצלחנו בכך במיומנות מדהימה.